תרום
צור קשר
- הכרות עם הנעדרים וחשיפת החניכים לסיפורים שלהם.
- התעמקות בחשיבות ערך הכרת הטוב לנופלים ובהיבטים עקרוניים שונים במסורת היהודית ובציבוריות הישראלית.
- דיון בדילמות ציבוריות ומוסריות.
- לעודד את בני הנוער לפעול למען השארת נושא הנעדרים על סדר היום הציבורי. עד להחזרתם הביתה.
חלק ראשון:
לחלק לשלושה ילדים כרטיסיות עם פרטי הנעדרים, לתת להם להקריא את הכרטיסיות לכיתה:
אברה מנגיסטו – בן 28, נכנס למצב נפשי קשה מאוד בעקבות פטירת אחיו הקרוב והאהוב, יצא בשנת 2014 מביתו שבאשקלון ועבר לעזה דרך הגבול שבחוף הים. החיילים ניסו לעצור אותו, אבל הוא הלך בצורה רגועה ושלווה אל תוך עומק אזור האויב. מאז לא נראו עקבותיו.
סמ”ר אורון שאול – בן 21 מהישוב פורייה עילית, לוחם גדוד 13 של גולני. נפגע במבצע ‘צוק איתן’ בהתפוצצות נגמ”ש לאחר קרב בין כוחות צה”ל למחבלי חמאס באזור שכונת סג’עייה בעזה. גופתו של אורון לא הוצאה מעזה ולא נמצאה על ידי כוחות ישראל.
סגן הדר גולדין – נולד בד’ באדר תשנ”א (18 בפברואר 1991) באשחר ושירת בסיירת גבעתי. הדר נהרג ונחטף בדרום רצועת עזה בבוקר 1 באוגוסט 2014, שעה קלה אחרי שנכנסה לתוקפה הפסקת אש שהכריזו עליה ישראל וחמאס במהלך מבצע ‘צוק איתן’, בפעולה שמטרתה הייתה איתור מנהרות שאיימו על יישובי הדרום.
חלק שני:
לתת לחניכים להקריא את הקטע מספר משמואל:
שמואל א' פרק ל"א:
ח וַיְהִי, מִמָּחֳרָת, וַיָּבֹאוּ פְלִשְׁתִּים, לְפַשֵּׁט אֶת-הַחֲלָלִים; וַיִּמְצְאוּ אֶת-שָׁאוּל וְאֶת-שְׁלֹשֶׁת בָּנָיו, נֹפְלִים בְּהַר הַגִּלְבֹּעַ. ט וַיִּכְרְתוּ, אֶת-רֹאשׁוֹ, וַיַּפְשִׁטוּ, אֶת-כֵּלָיו; וַיְשַׁלְּחוּ בְאֶרֶץ-פְּלִשְׁתִּים סָבִיב, לְבַשֵּׂר בֵּית עֲצַבֵּיהֶם--וְאֶת-הָעָם. י וַיָּשִׂימוּ, אֶת-כֵּלָיו, בֵּית, עַשְׁתָּרוֹת; וְאֶת-גְּוִיָּתוֹ, תָּקְעוּ, בְּחוֹמַת, בֵּית שָׁן. יא וַיִּשְׁמְעוּ אֵלָיו, יֹשְׁבֵי יָבֵישׁ גִּלְעָד, אֵת אֲשֶׁר-עָשׂוּ פְלִשְׁתִּים, לְשָׁאוּל. יב וַיָּקוּמוּ כָּל-אִישׁ חַיִל, וַיֵּלְכוּ כָל-הַלַּיְלָה, וַיִּקְחוּ אֶת-גְּוִיַּת שָׁאוּל וְאֵת גְּוִיֹּת בָּנָיו, מֵחוֹמַת בֵּית שָׁן; וַיָּבֹאוּ יָבֵשָׁה, וַיִּשְׂרְפוּ אֹתָם שָׁם. יג וַיִּקְחוּ, אֶת-עַצְמֹתֵיהֶם, וַיִּקְבְּרוּ תַחַת-הָאֶשֶׁל, בְּיָבֵשָׁה; וַיָּצֻמוּ, שִׁבְעַת יָמִים.
שאלות לדיון:
מה הייתה הגדולה של אנשי יביש גלעד?
מה החובה שלנו, החיים, כלפי מי שנלחם עבורנו?
מה המחיר שצריך לשלם בשביל להביא חללים לקבורה?
מה אתם חושבים שצריך לעשות כדי להביא את החללים לקבורת ישראל?
חלק שלישי:
לתת חניך להקריא את המכתב של הדר גולדין אל הוריו, שכתב כשהיה במסע החיים לפולין (רבע שעה):
אמא ואבא,
אני יושב בקרון שילוחם בפולין, בפינה. עברו פה אני לא יודע כמה ילדים כמוני ואנשים דומים ושונים ממני – וכולם יהודים. שנקרעו מביתם ממשפחתם מהוריהם וילדיהם ולא ידעו לאן שולחים אותם ולאן הם הולכים. אבל אני רוצה להגיד לכם שבזכותכם אני יודע לאן אני הולך.
אני הולך למדינת ישראל. המדינה שלי ושלנו. ואני מבין, בזכותכם, מה המדינה שלי נותנת לי, אבל בעיקר – מה אני צריך לתת מעצמי למדינה. וכשאני מסתכל פנימה אני יודע שיש לי את הכוח לתת מעל ומעבר. אם זה לייצג את המדינה שלי ושלנו בחו"ל בצסטרטון ובקמברידג בבית הספר ובקהילה. להיות ישר הגון ופיקח, ובמקום שאין אנשים להיות איש! ולהיות בן אדם, כמו שאתם אומרים תמיד. עם חברים, בבית הספר להצליח ולהיות הכי טוב שאפשר. לייצג ולהגן על המדינה שלי בצה"ל עם נשק, ולפני ואחרי עם נשק מסוג שונה. ותמיד עם הכלים שנתתם לי.
אמא ואבא רציתי להגיד לכם תודה.
אבא, תודה שבנית ועזרת לי לבנות את עצמי ועל ההשגחה הבלתי פוסקת ההדרכה הבלתי פוסק והלימוד הבלתי פוסק.
אמא! תודה שכל פעם שאני מאבד משו – את עצמי, את עוזרת לי למצוא, עוזרת ומרימה אותי לקום ולא ליפול. על הדאגה הבלתי פוסקת, התמיכה הבלתי פוסקת והתפילות הבלתי פוסקות. על הלימוד הבלתי פוסק שאני לומד מכם.
כל דבר שאני רואה פה בפולין מחזיר אותי אליכם, אל הסבתות, אל צור ואל איילת וחמי והמחשבה שנצרבת שאני וצור וכולנו הניצחון המהלך של העם היהודי, משימה אדירה שאני מוכן לקחת על עצמי וזה כנראה מהסיבה שמהשנייה שנולדתי העברתם לי את המשימה הזו בתוכי. בזכותכם.
אני הולך לרדת עכשיו מהקרון. כמו הרבה יהודים כמוני. הם צעדו בדרכם האחרונה ובמותם על קידוש ה' או בהישרדותם בקידוש החיים. אני צועד מפה בדרך שהורו לי לצמוח מהעפר.
רציתי להגיד לכם שאני אוהב אתכם מעומק הלב. ואולי אני לא אומר את זה תמיד, אבל הלב שלי אומר את זה תמיד, ואני מקווה שהמעשים שלי שאני עושה יצלחו להגיד לכם כמה אני אוהב אתכם בכל הפעמים שאני לא אומר
אוהב תמיד
שלכם
הדר
הדר כותב שמדינת ישראל היא ניצחון של העם היהודי. האם לדעתכם במקרה של הדר ישראל מתנהגת כמדינה חזקה ומנצחת?
מה אפשר לעשות כדי להחזיר אותם?
חלק רביעי:
לפתח עם התלמידים שיח של פתרונות ודרכי פעולה, לתת מדי פעם לאחד התלמידים להקריא את הקטעים הבאים:
קטע 1 לדיון:
"הפכתם אותנו לאויב העם," הטיחה אימו של הדר גולדין בראש הממשלה לפני פחות משנה. בהתחלה טען נתניהו שבגלל ההורים, ישוחררו מחבלים חיים תמורת גופות. לאה ושמחה גולדין הכריזו שהם לא מבקשים שחרור מחבלים אלא להיפך, הם מציעים ליצור לחץ על החמאס כל עוד הוא מחזיק בחיילים, הם דורשים להבהיר לחמאס ששאול וגולדין הם לא נכס עבורו אלא נטל, וכל עוד החמאס יחזיק בחיילים, אנשיו לא יקבלו הטבות וגם לא אסיריו.
ההורים של הדר בסך הכל מבקשים שאסירי החמאס לא יזכו להטבות מפליגות, בעוד הדר ואורון מוחזקים בידי החמאס ללא כל מידע, שהחמאס לא יקבל מממשלת ישראל הטבות, שהממשלה תבין שבין שלל המשימות שלה יש עוד משימה אחת, להחזיר את הבנים הביתה, ושלאויב צריך להתנהג כאויב, אבל האויב הוא החמאס, ולא משפחות החיילים. (ארז צדוק)
קטע 2 לדיון:
בדיוק לפני שנה היה 'הסכם טורקיה' והדר היה כלול בתוכו, אנחנו יודעים את זה משרים מכהנים שאמרו לנו את זה. בסופו של דבר חתמו על ההסכם והדר לא נכלל בו. זאת אומרת שוויתרו עליו בגלל גז, בגלל כסף. ראש הממשלה בנימין נתניהו הבטיח לנו שבכל הסכם שיהיה על שיקום ושדרוג עזה תיכלל גם החזרת החללים. הוא לא קיים. (שמחה גולדין) קטע 3 לדיון:
כיון שאלה [חיילנו] יצאו למלחמה בשליחות המדינה ומטעמה, להגנת העם היושב בציון, הרי קיימת ועומדת התחייבות בלתי כתובה, אבל מובנת מאליה, שכל אמצעים שיש בידי המדינה עליה לעשות (בגבולות סבירים שאינן פוגעים בבטחונה הכללי) כדי לפדותם במקרה שיפלו בשבי. וכשם שקיימת התחייבות במקרה של היפגעם חס ושלום במלחמה, הן לא נופל מזה החיוב לנקוט כל פעולה שהיא לשם הוצאתם מן השבי, וכיון שמה שהמדינה יכולה לעשות בזה הוא מכוח החיוב שקבלה על עצמה תמורת השירות שלהם, הרי אין זה אלא כאילו הם פודים את עצמם, שבזה כמבואר לעיל לא קיימת שום הגבלה, ולא שייך בזה התקנה ש"אין פודין את השבויים יותר על דמיהם". (הרב שאול ישראלי ז"ל)
קטע 4 לדיון:
"עם התלוי לחלוטין בנכונותם של בניו לסכן את נפשם במערכה צריך לצייד אותם בהבטחה כי יושבו הביתה חיים או מתים. הבטחה זו כמוה כציוד ללוחם כדי שיצליח במשימתו".
(ירון לונדון, באתר ynet , 29.1.04)
