מסירות נפש

1. נשחק עם החניכים את משחק הטופי
(כל חניך מקבל 2 פתקים בצבעים שונים. מסיברים שאם כולם מרימים פתק ורוד- כל חניך מקבל סוכריה. אם יש עד 3 חניכים שמרימים פתק צהוב- רק הם מקבלים 3 סוכריות. נראה האם אנחנו חושבים רק על עצמנו או מוכנים להתמסר למען הכלל)
2. נעמיד את החניכים בשורה, ולאחד החניכים נקשור את הרגליים ונכסה את העיניים. נסביר לחניכים שעל כולם לרוץ עד למקום מסויים תוך דקה, ולא ינצחו אם לא כולם יגיעו לנקודת הסיום.
(יכולת לצאת מעצמי ומהנוחות הפרטית שלי, לראות מה הצורך סביבי. יכולת להתמסר למטרה ולעשות כל מה שהיא דורשת ממני. גם אם זה כביכול לא הדבר האינטואטיבי שכשאני רוצה להגיע הכי מהר לקצה, אלך לאט יותר עם מישהו שקשה לו)
3. נשחק עם החניכים חבוש (כשיש בקבוק שצריך להפיל בשביל לשחרר את השבויים)
(מסירות ומוכנות להקריב שאולי אני אתפס, אבל אני לא חושב רק על עצמי ועל הנוחות הרגעית שלי)
4. נבקש מכל חניך לחשוב על משהו שממש חשוב לו לעשות בחיים.
נעמיד את החניכים בשורה. נקריא כל פעם משהו מהרשימה הבאה, מי שמוכן לוותר על מה שהקראנו בשביל מה שבחר- מתקדם צעד.
- ארוחה, ללכת לחבר, להשתתף בחוג, ללכת לטיול שנתי, חופש גדול, החיים שלך
5. נסכם- החיילים נכנסים לסכנה, מקריבים את עצמם תוך מסירות נפש גדולה עבור עם ישראל וארץ ישראל שכל כך חשובים להם.
גם אצלנו בחיי היום יום יש הרבה דברים שמחייבים מסירות נפש, אותם  הערכים הגדולים שחשובים לנו, משימות גדולות שדורשות ממנו הרבה ועוד. אלו דורשים מאיתנו מעיין הקרבה מסויימת. 
אנחנו יכולים ללמוד ממסירות הנפש של החיילים להיות מוסרי נפש גם אנחנו, בתוך החיים עצמם! איך? אם משהו חשוב לנו- לא להתייאש, לא לוותר! להסכים להילחם על הדברים שמהותיים לנו. ובע"ה נעשה ונצליח:)
6. נחלק לחניכים את הקטע של אלירז פרץ ונבקש מהחניכים להסביר מה הבינו ממנו.
"צריך לתת הכל,
אם אתה אוהב אז אתה אוהב עד הסוף,
אם אתה חבר אז אתה חבר עד הסוף,
ואם אתה בצבא בקרבי אז אתה עד הסוף שם ואתה נותן את הכל,
וגם אם כל אלו באים על חשבונך האישי.
זה מה שנקרא במילים גבוהות: מסירות נפש!
וזה בא לומר שאתה נותן מהגוף שלך, מהכוח שלך, מהכסף שלך, מהלב שלך למען מישהו או משהו אחר שהוא לא אתה!
והמיוחד ביותר זה שאתה לא עושה את זה מידי פעם,
אלה כל הזמן הזמן מידי יום ביומו, דקה דקה"
"אנא אלי, עשה אותי כלי לשליחותך" (אלירז פרץ הי"ד)