פורסם: 26/05/2021, 16:41דרישות גבוהות/ חילי טרופר
לרוב, הדינמיקה האנושית בעבודה עם תלמיד שכושל ומתקשה היא להוריד את הרף. הפער הגדול בין הנקודה שזה הוא מצוי לבין הנקודה שבה מצויים בני גילו מרתיע לרוב, ועל כן מקובל לגשר על הפער ולהוריד את הרף אל מקומו של התלמיד המתקשה. אנו בוחרים לעשות את הדרך ההפוכה: במקום להוריד את הרף הנורמטיבי אל המקום שבו מצוי התלמיד, אנו מתעקשים להעלות את התלמיד אל מתחם הרף הנורמטיבי. אנו נוהגים כך מתוך אמונה גדולה. אנו מאמינים שאין דבר פגום בגנום של תלמידינו ואין זה הכרח שהם יוותרו בתחתית בעוד חבריהם שועטים קדימה. אנו מאמינים שבעבודה נכונה עימם, הם ידביקו את הפער וישתלבו בתחום הנורמטיבי של החברה. אנו מאמינים בזכות שלהם לקבל הזדמנות אמיתית לעמוד ברף המקובל ובחובה הערכית שלנו להעניק להם את ההזדמנות הזו. אנו נוהגים כך משום שזו הכנה פרקטית לחיים "האמיתיים". אם רצוננו הוא שהילדים שלנו ישתלבו בחברה הנורמטיבית, יש לדרוש מהם את מה שנדרש בה. כל ההנחות, הוויתורים, הירידה למטה לא באמת עוזרים להם. להפך, הם רק מותירים אותם במקום הנמוך והחלש שבו הם מצויים ממילא. הרי הם יגיעו יום אחד לחיים "האמיתיים", ושם לא ימצאו כמעט סבלנות. כאשר הם יהיו חיילים במחלקה בצה"ל, מפקד המחלקה לא יתן הוראות ויחריג אותן בשל קשיים. מי שלא יעמוד בהוראות ישלם על כך. כך זה בחיים "האמיתיים". כאשר הם יתקבלו למקום עבודה, הבוס לא יודיע על שעת תחילת העבודה ובמקביל יאשר לכל מי שכשל בעבר להגיע בשעה שבה נוח לו להגיע. מי שיאחר שלוש- ארבע פעמים יפוטר. כך זה בחיים "האמיתיים". אין שם סבלנות רבה. אם ברצוננו שהתלמידים שלנו ישתלבו בצבא, בעבודה ובחיים בכלל- יש לדרוש מהם בדיוק את מה שיידרש מהם בעתיד. אם הם יחוו אצלנו הצלחה בעמידה ברף הנורמטיבי, אזי עולה הסבירות שיעמדו ברף שהחיים יעמידו בפניהם בהמשך הדרך. הדרך תהיה סבלנית ואיטית יותר, אך היעד לא ישתנה. הרף לא ירד.
דרישות גבוהות הן הדרך הטובה והאפקטיבית ביותר להעביר את המסרים של האמונה ושל הביטחון שלנו בכך שהם אינם נופלים מאף אחד אחר ביכולות ובכישורים שלהם. כאשר אנו עומדים מולם ומציגים בפניהם דרישות גבוהות, הם אולי מתמרמרים, ואולי מתעמתים, אך לאורך זמן הם מבינים את המסר העמוק המוטבע בבחירה להעמיד רף גבוה: עומד מולנו מישהו שבאמת מאמין בנו. שבאמת חושב שאנחנו לא פחות טובים מאף אחד אחר. עומד מולנו מישהו שרוצה בטובתנו ומשוכנע שאנחנו ניגע בשמיים.
לרוב, הדינמיקה האנושית בעבודה עם תלמיד שכושל ומתקשה היא להוריד את הרף. הפער הגדול בין הנקודה שזה הוא מצוי לבין הנקודה שבה מצויים בני גילו מרתיע לרוב, ועל כן מקובל לגשר על הפער ולהוריד את הרף אל מקומו של התלמיד המתקשה. אנו בוחרים לעשות את הדרך ההפוכה: במקום להוריד את הרף הנורמטיבי אל המקום שבו מצוי התלמיד, אנו מתעקשים להעלות את התלמיד אל מתחם הרף הנורמטיבי. אנו נוהגים כך מתוך אמונה גדולה. אנו מאמינים שאין דבר פגום בגנום של תלמידינו ואין זה הכרח שהם יוותרו בתחתית בעוד חבריהם שועטים קדימה. אנו מאמינים שבעבודה נכונה עימם, הם ידביקו את הפער וישתלבו בתחום הנורמטיבי של החברה. אנו מאמינים בזכות שלהם לקבל הזדמנות אמיתית לעמוד ברף המקובל ובחובה הערכית שלנו להעניק להם את ההזדמנות הזו. אנו נוהגים כך משום שזו הכנה פרקטית לחיים "האמיתיים". אם רצוננו הוא שהילדים שלנו ישתלבו בחברה הנורמטיבית, יש לדרוש מהם את מה שנדרש בה. כל ההנחות, הוויתורים, הירידה למטה לא באמת עוזרים להם. להפך, הם רק מותירים אותם במקום הנמוך והחלש שבו הם מצויים ממילא. הרי הם יגיעו יום אחד לחיים "האמיתיים", ושם לא ימצאו כמעט סבלנות. כאשר הם יהיו חיילים במחלקה בצה"ל, מפקד המחלקה לא יתן הוראות ויחריג אותן בשל קשיים. מי שלא יעמוד בהוראות ישלם על כך. כך זה בחיים "האמיתיים". כאשר הם יתקבלו למקום עבודה, הבוס לא יודיע על שעת תחילת העבודה ובמקביל יאשר לכל מי שכשל בעבר להגיע בשעה שבה נוח לו להגיע. מי שיאחר שלוש- ארבע פעמים יפוטר. כך זה בחיים "האמיתיים". אין שם סבלנות רבה. אם ברצוננו שהתלמידים שלנו ישתלבו בצבא, בעבודה ובחיים בכלל- יש לדרוש מהם בדיוק את מה שיידרש מהם בעתיד. אם הם יחוו אצלנו הצלחה בעמידה ברף הנורמטיבי, אזי עולה הסבירות שיעמדו ברף שהחיים יעמידו בפניהם בהמשך הדרך. הדרך תהיה סבלנית ואיטית יותר, אך היעד לא ישתנה. הרף לא ירד.
דרישות גבוהות הן הדרך הטובה והאפקטיבית ביותר להעביר את המסרים של האמונה ושל הביטחון שלנו בכך שהם אינם נופלים מאף אחד אחר ביכולות ובכישורים שלהם. כאשר אנו עומדים מולם ומציגים בפניהם דרישות גבוהות, הם אולי מתמרמרים, ואולי מתעמתים, אך לאורך זמן הם מבינים את המסר העמוק המוטבע בבחירה להעמיד רף גבוה: עומד מולנו מישהו שבאמת מאמין בנו. שבאמת חושב שאנחנו לא פחות טובים מאף אחד אחר. עומד מולנו מישהו שרוצה בטובתנו ומשוכנע שאנחנו ניגע בשמיים.