הטלוויזיה היא אסון לאנושות. לא רק מצד התוכן, אפילו התוכן היה כולו טוב, היו סרטים על דגים או ר' עקיבא, ועל אהבת ישראל - כיוון שהצופה פסיבי, ואינו מפעיל את מוחו, כישרונותיו ייחלשו, רמת המשכל תרד, בוודאי שלא יוכל ללמוד גמרא, ובוודאי שלא יהיה מסוגל לקלוט מושגים עליונים מופשטים של יראת שמיים, של אמונה ודבקות בה'.
יש להבין איך טלוויזיה פועלת: תמונות קצרות מאד, ברצף מהיר, שאפשר לקלוט אותן בקלות. הכל חייב להיות קליט, קל, שטחי, בלי מסר עמוק. אין לצופה צורך לחשוב, הכל בא מן המוכן, יותר מזה, אסור לו לחשוב שכן אז יפסיד את התמונות הבאות. יש להציב כל תמונה בכישרון רב, שתהיה מפתה כדי שמיד ייתפס עניינה.
כיוון שכך, חלקים רבים במוח הילד והנער, אינם באים לידי שימוש ומתוך כך מתנוונים. איבר שאין משתמשים בו, מתנוון. החשיבה המופשטת והריכוז, הולכים ונחלשים. גם בקריאת ספר, אפילו ספר ילדים, אפילו סיפור על סוסים, מצריך ריכוז מסוים, מאמץ, הפעלת מחשבה, כדי לדמיין לעצמו סוס. הפסיכולוגים אומרים, שעל אף שעדיין אין זו חשיבה מופשטת, זוהי לפחות ראשיתה.
כשאין משתמשים בכל התפקודים האלה, הנמצאים על פי רוב בחצי הכדור השמאלי של הראש, הם מתנוונים בכל אבר שאינו מופעל. אדם ההולך עם רגל מגובסת ואינו מפעיל שרירים מסוימים, כאשר מורידים לו את הגבס, אותם שרירים כבר אינם יודעים לתפקד, נחלש להם הטונוס, המוח כבר אינו יודע לתת להם פקודות, ויש צורך בפיזיותרפיה כדי להחזיר לשרירים ולמוח את הכישרון האבוד. ואם אדם שוכב במיטה זמן ממושך מאוד, ואינו משתמש ברגליו כלל, זה אסון והוא זקוק להרבה פיזיותרפיה כדי להתחיל ללכת.
כן לגבי השכל. אדם שאינו מתעמק. אינו חושב, אינו שובר את הראש, כוח החשיבה ילך וייחלש.
(הרב שלמה אבינר)