פורסם: 02/08/2021, 18:24מתאים ליישום נושא של הקיץ - מתחברים :)
למה לומר סליחות בסניף?
מוריה הורוביץ, רכזת אזור הר חברון
פורסם ב'זרעים' גיליון אלול תשע"ט
........................................................
*השעה שעת לילה מאוחרת, ואט - אט הם מתחילים להתקבץ, לעלות, לרגל אל הסניף: זה שבא בעיניים חצי עצומות, זו שמביאה ערמת סידורים מהבית, ההוא שסגור על כל המנגינות וגם הקומונרית החדשה. כולם מתכנסים יחדיו לאמירת סליחות בסניף. אבל למה? מדוע לא להסתפק בתפילה בבית הכנסת הקרוב?*
כשאנחנו מחנכים דור נאמן ומסור לעמו, לתורתו ולארצו אנחנו עושים מעשה של קדושה. כשהסניף הופך למקום של תפילה, של סליחות, אנחנו מזכירים לעצמנו שסניף בני עקיבא הוא מקום של קדושה.
נוסף על כך סליחות בסניף הן הכרזה שהסניף אינו רק מקום של ילדים ואפילו לא רק של בני נוער. סניף בני עקיבא בשכונה, ביישוב או בעיר מסוימים הוא שגריר של התנועה במקום שבו הוא נמצא. הבחירה לייסד מניין סליחות בסניף היא הצהרה שמשמעותה שבני עקיבא היא תנועה של עם, תנועה של כולם - מבוגרים וצעירים, ילדים ונוער. האחריות שלנו כסניף לא מצטמצמת לחניכים שמגיעים לפעולה אלא מתרחבת לאחריות על כל הקהילה שסביבנו. סניף מוביל קהילה. סליחות בסניף הן הזמנה לכל מי שסביבנו להיות שותפים ולהרגיש מחוברים לבנו עקיבא, מחוברים לקדושה לאורך כל החיים.
כשהייתי קומונרית ארגנו סליחות בסניף שלי. לא בכל יום הצלחנו לאסוף מניין. לילה אחד הסתובבנו בשכונה וחיפשנו אנשים שיוכלו להשלים לנו מניין. לילה אחד הסתובבנו בשכונה וחיפשנו אנשים שיוכלו להשלים לנו מניין. מצאנו חבר'ה בני 20-25, רובם בלי כיפות, יושבים בפארק בשעה מאוחרת בלילה, מעשנים וצוחקים. התלבטנו אם כדאי לפנות אליהם, ובסוף אזרנו אומץ: "היי, אתם יכולים אולי להשלים לנו מניין לסליחות?"
המשפט הזה שינה להם את הכול: "וואי, כבר אלול! בטח, בטח שנבוא לסליחות!" מאז בכל ערב הם השלימו לנו מניין כמעט בקביעות. אותו אלול היה משמעותי יותר לא רק למי שבא לסניף בקביעות, הוא התעצם למי שלא היו חלק מהסניף לפני כן. הסליחות הן הזדמנות לבחון במה אנחנו כסניף יכולים להשתפר ואיפה אנחנו יכולים להתחבר למהלך היהודי העצום שנקרא הימים הנוראים.
אסור לנו להשאיר את הסליחות רק כחשבון נפש פרטי בין אדם לבורא. נכון, זה שלב הכרחי בתהליך - ואפילו המרכזי בו - אבל בדור הזה של תחיית ישראל אנחנו חייבים להתרגל לחשוב בגדול על חשבון הנפש הכללי. האם הסניף שלי מחובר דיו לתורה? לארץ ישראל? לעם ישראל? במה עוד אנחנו יכולים להתקדם ברמה הסניפית? איפה להוסיף קודש? איך להשפיע יותר על הכלל? כשאנחנו בוחרים לערוך סליחות בסניף אנחנו מכריזים: כולנו צריכים לחזור בתשובה, והתשובה גם כללית. גם סניפית. הסניף הוא מקום ציבורי, חלק מתנועה של עם, ולכן הוא מחויב לבדוק את עצמו לקראת השנה החדשה.
עוד סיבה לערוך סליחות בסניף קשורה לקבלת אחריות. כולנו שומעים סיפורים, רואים סרטונים מדי פעם, קוראים ספרים, אבל הדבר שמשפיע עלינו ביותר הוא עשייה בפועל. כשאנחנו עושעם משהו זה חזק פי אלף מכל מסר ששמענו בפעולה. ארגון סליחות בסניף והשתתפות בתפילה הם שיעור בקבלת אחריות, מסידור המקומות והמחיצה ועד הדאגה לפרטים הקטנים ביותר, יש אאן פרויקט שצריך לארגן אפשר להרים סליחות לתפארת אם מתגייסים לזה. אומנם הסליחות בשעה מאוחרת, ולא כל החניכים מוזמנים, אבל מי שיבוא ירגיש את כוחו של הנוער להוביל
למה לומר סליחות בסניף?
מוריה הורוביץ, רכזת אזור הר חברון
פורסם ב'זרעים' גיליון אלול תשע"ט
........................................................
*השעה שעת לילה מאוחרת, ואט - אט הם מתחילים להתקבץ, לעלות, לרגל אל הסניף: זה שבא בעיניים חצי עצומות, זו שמביאה ערמת סידורים מהבית, ההוא שסגור על כל המנגינות וגם הקומונרית החדשה. כולם מתכנסים יחדיו לאמירת סליחות בסניף. אבל למה? מדוע לא להסתפק בתפילה בבית הכנסת הקרוב?*
כשאנחנו מחנכים דור נאמן ומסור לעמו, לתורתו ולארצו אנחנו עושים מעשה של קדושה. כשהסניף הופך למקום של תפילה, של סליחות, אנחנו מזכירים לעצמנו שסניף בני עקיבא הוא מקום של קדושה.
נוסף על כך סליחות בסניף הן הכרזה שהסניף אינו רק מקום של ילדים ואפילו לא רק של בני נוער. סניף בני עקיבא בשכונה, ביישוב או בעיר מסוימים הוא שגריר של התנועה במקום שבו הוא נמצא. הבחירה לייסד מניין סליחות בסניף היא הצהרה שמשמעותה שבני עקיבא היא תנועה של עם, תנועה של כולם - מבוגרים וצעירים, ילדים ונוער. האחריות שלנו כסניף לא מצטמצמת לחניכים שמגיעים לפעולה אלא מתרחבת לאחריות על כל הקהילה שסביבנו. סניף מוביל קהילה. סליחות בסניף הן הזמנה לכל מי שסביבנו להיות שותפים ולהרגיש מחוברים לבנו עקיבא, מחוברים לקדושה לאורך כל החיים.
כשהייתי קומונרית ארגנו סליחות בסניף שלי. לא בכל יום הצלחנו לאסוף מניין. לילה אחד הסתובבנו בשכונה וחיפשנו אנשים שיוכלו להשלים לנו מניין. לילה אחד הסתובבנו בשכונה וחיפשנו אנשים שיוכלו להשלים לנו מניין. מצאנו חבר'ה בני 20-25, רובם בלי כיפות, יושבים בפארק בשעה מאוחרת בלילה, מעשנים וצוחקים. התלבטנו אם כדאי לפנות אליהם, ובסוף אזרנו אומץ: "היי, אתם יכולים אולי להשלים לנו מניין לסליחות?"
המשפט הזה שינה להם את הכול: "וואי, כבר אלול! בטח, בטח שנבוא לסליחות!" מאז בכל ערב הם השלימו לנו מניין כמעט בקביעות. אותו אלול היה משמעותי יותר לא רק למי שבא לסניף בקביעות, הוא התעצם למי שלא היו חלק מהסניף לפני כן. הסליחות הן הזדמנות לבחון במה אנחנו כסניף יכולים להשתפר ואיפה אנחנו יכולים להתחבר למהלך היהודי העצום שנקרא הימים הנוראים.
אסור לנו להשאיר את הסליחות רק כחשבון נפש פרטי בין אדם לבורא. נכון, זה שלב הכרחי בתהליך - ואפילו המרכזי בו - אבל בדור הזה של תחיית ישראל אנחנו חייבים להתרגל לחשוב בגדול על חשבון הנפש הכללי. האם הסניף שלי מחובר דיו לתורה? לארץ ישראל? לעם ישראל? במה עוד אנחנו יכולים להתקדם ברמה הסניפית? איפה להוסיף קודש? איך להשפיע יותר על הכלל? כשאנחנו בוחרים לערוך סליחות בסניף אנחנו מכריזים: כולנו צריכים לחזור בתשובה, והתשובה גם כללית. גם סניפית. הסניף הוא מקום ציבורי, חלק מתנועה של עם, ולכן הוא מחויב לבדוק את עצמו לקראת השנה החדשה.
עוד סיבה לערוך סליחות בסניף קשורה לקבלת אחריות. כולנו שומעים סיפורים, רואים סרטונים מדי פעם, קוראים ספרים, אבל הדבר שמשפיע עלינו ביותר הוא עשייה בפועל. כשאנחנו עושעם משהו זה חזק פי אלף מכל מסר ששמענו בפעולה. ארגון סליחות בסניף והשתתפות בתפילה הם שיעור בקבלת אחריות, מסידור המקומות והמחיצה ועד הדאגה לפרטים הקטנים ביותר, יש אאן פרויקט שצריך לארגן אפשר להרים סליחות לתפארת אם מתגייסים לזה. אומנם הסליחות בשעה מאוחרת, ולא כל החניכים מוזמנים, אבל מי שיבוא ירגיש את כוחו של הנוער להוביל