*איך בונים מקדש?*
דמיינו לעצמכם את התמונה הבאה: הר הבית, בו עומד בית המקדש האשכנזי, ולצידו ניצב בית המקדש הספרדי. רבבות עולי רגל פוקדים את שני בתי המקדש. בתוך הרחבה מתנהלות מדי פעם מריבות בין ציוניים לחרדים; ארגון פמיניסטי דתי מפגין בשערי בית המקדש הספרדי על כך שאין בו נשים כוהנות. ממרגלות ההר נשמעות צפירות של מכוניות, וצעקות של נהגים המנסים למצוא חנייה; פשקווילים המפוזרים ברחבי העיר קוראים נגד ההוספות הטכנולוגיות בשני בתי המקדש.
נשמע זוועה, לא?
לפעמים עולה מחשבה: למה אי אפשר פשוט לבנות את בית המקדש מחדש? ממש כמו שחזרנו לארץ והקמנו מדינה כך גם נכריז על כך שאנו רוצים לממש את הזכות הריבונות שלנו בהר הבית ולהקים שם מקדש.

אז למה לא, בעצם?
הבעיה היא, שרעיון זה גורם לנו לשכוח מהו בית מקדש באמת. בית מקדש הוא לא קירות; לא קורבנות ואפילו לא עבודת הכוהנים.
גם אם היו כל אלה ולא הייתה השראת שכינה – היה זה גוף ללא נשמה.
הרומאים והבבלים שהחריבו את בתי המקדש טחנו קמח טחון. החורבן החיצוני היה ביטוי לחורבן הפנימי.

ממילא מובן שהתיקון לא יכול להיות קוסמטי-חיצוני בלבד. כלומר, השאלה היא לא האם יהיה בית מקדש ניצב בהר הבית, השאלה היא האם תוקנה הסיבה שבגללה נחרב הבית.
לכן כתב הרב קוק את דבריו המפורסמים: "ואם נחרבנו, ונחרב העולם עמנו, על ידי שנאת חינם, נשוב להיבנות, והעולם עמנו ייבנה על ידי אהבת חינם..."
אם חשוב בית המקדש בעינינו, אם אנו חפצים באמת לבנותו, נפעל בכל צעד ושעל בחיינו להרבות אהבת חינם.

ולא, זאת לא סיסמא נדושה, זאת היא הדרך האמיתית לבנות את בית המקדש. במקום שבו מזלזלים בתלמידי חכמים – שם נוסיף כבוד והערכה, לכל הזרמים.
במקום שבו מפלים על רקע עדתי או דתי – נאחד ונתקרב אלה לאלה. ובע"ה נזכה לראות בקרוב את הבית השלישי בבניינו ובשלמותו. 

מתוך פרויקט בשביל הנשמה