תרום
צור קשר
בס''ד ובהשתדלותנו
האבן
כל אבן מוצאת את עצמה יום אחד מחוץ לחממת המחצבה-היא מוצאת את עצמה בנחל. ושם,מחוץ למחצבה היא נפגשת עם המושג "זרם",בתחילה אין היא יודעת בדיוק מהו זרם. אין היא חשה את הכוח הטמון בו,טבע הנחלים שהם זורמים אל הים מגובה מסויים לגובה נמוך יותר,ובהמשך הירידה-גדלה המהירות.
אבנים פזורות לכל אורך הנחל,ואין בו אבנים שוות,לכל אבן שקעים ובליטות,כל אבן מתגאה בבליטותיה.
לפעמים אבים מתאחדות ובונות סכר,הסכר מסוגל לעצור את הזרם,אך זו דרכן של אבנים:כל אחת רוצה להיות מעל המים ואף אחת לא מוכנה להיות שקועה בתוכם.
כל אבן אומרת:"אני רוצה שיראו אותי" יש לאבנים רצון עז להתבלט,ולפעמים זה בא על חשבון האבן שמתחתיה,ואז הסכר מתפרק ועוד פעם נשארת האבן הבודדה בזרם הסוחף.
במרוצת הזמן תחת הזרם השוצף,האבן נשחקת מבחוץ ומבפנים.
רבים סוגי האבנים להם רגשות.
לפעמים מעוצמת הזרם מוצאת את עצמה האבן מתחת למים..
אך אבן אמיתית נשארת במקום ולא זזה.
רוב האבנים הן "חלוקי נחל"-אותן אבנים שנכנעו לזרם,בליטותיהן נשחקו ושקעיהן העמיקו! אותן אבנים הן חלקות ושכיחות,גם אבן צריכה שיהיו לה את השקעים והבליטות המאפיינות אותה.
כל אבן עושה גלים,זהו טבעה ולשם כך נוצרה.
אך ישנן אבנים כאלה שנבהלות מהעובדה שהן עושות גלים,אלה נכנעות לזרם ונסחפות עמו כלפי מטה.
אבן באמצע הנחל הנלחמת בזרמו ועומדת איתנה במלחמתה על ייחודה,גם לא יש רגעי משבר,לעיתים אומרת היא לעצמה: "הרי הזרם סוחף כ"כ,ואיך אעמוד אני מולו??" והמייאש ביותר,כשרואה היא לפעמים אבנים שהעריכה בעבר.. והנה גם הן נכנעות לזרם.
ליד האבנים עוברות הרבה סוגי אבנים,רובן חלוקי נחל,יש מביניהן שמצדיקות את סחיפתן באומרן: "אני בחרתי את דרכי וזהו רצוני" העבודה הקשה ביותר תהיה עם אבנים שאולי חושבות באמת שהזרם הוא הכוון הנכון,אך בד"כ קשה לראות אבנים אלו כי הן נסחפות מתחת למים.
יש אבנים שניכת בהן אכזבה מסויימת,מתביישות שהן נסחפות עם הזרם,לאותן אבנים יש לפחות סיכוי שבסופו של דבר תהיינה זקות ומבוססות. עללו של דבר:מי שלא מתמודד עם הזרם מוצא את עצמו נסחף לתוכו. אבן עם בליטות העומדת חזקה באמצע הנחל,תוכל לעזור לאבנים אחרות המדרדרות בעזרת בליטותיה.
לפעמים אבן שנסחפה בנחל או שלא מצאה מקומה נתקלת באותה אבן מתבוננת בה ומחליטה לעמוד גם היא בחוזקה.
כמה חבל שהאבנים החזקות מפחדות מהמכה הקטנה שיקבלו מהאבנים המדרדרות כשיתקלו בהן,הרי זה מחיר הצלחתן ואין דרך אחרת!
קשה לראות בתוך הנחל בדיוק את תפקידה של כל אבן,ובדיוק איזה מקום היא תופסת. לפעמים רואים את תפקיד האבן רק כשהיא נמצאת רחוק.
עורו אבנים,
עורו!
עברו ימי המחצבה
הנכן כבר בזרם.
לכל אחת מכן בליטות המיוחדות לה,
המייחדות אותה!
עמדו על שלכן!
אל תכנעו,
כמו אותן אבנים-
שהפכו לחלוקי נחל.
כי חלוקי הנחל דומים,
כמעט זהים.
אבנים גדולות כקטנות
שחורות כלבנות,
קשות כחלשות,
עשו גלים,
אספו חברים,
בנון סכרים..
אמרו הידד למתמודדים.
לחייכן אבנים-
ב"הצלחה בזרם החיים.
(מיכל בלאו)
