היה פעם צדיק אחד, באו אליו, אנשים להתוודות על חטאיהם ולבקש ממנו ברכה, וכן ללמוד ממנו.
פעם אחת באו אליו שתי נשים, אמרה האחת: חטא כבד חטאתי, הלכתי וביקשתי סליחה ומחילה מהאדם שגרמתי לו רעה, ובכל זאת, אין מצפוני נותן לי מנוח
פנה הצדיק אל האישה השנייה ושאל: ומה לך? 
ענתה האשה: אני רק ליוויתי את חברתי לכאן, אין דבר המכביד על מצפוני, ברוך השם. אם חטאתי הרי אלה רק חטאים פעוטים, עברות קלות , כך שאין צורך לבזבז את זמנך.
אמר הצדיק לאישה הראשונה: צאי מעבר לגדר, חפשי והביאי לי אבן אחת גדולה כגודל חטאך. 
ואל האישה השנייה אמר: צאי גם את והביאי אבנים קטנות, ככל שתוכלי לשאת כי עברותיך קטנות הן. 
יצאו השתיים ועזו כאשר צווה.
חזרה הראשונה והביאה אבן גדולה, והשנייה שק מלא אבנים קטנות.
הביט הצדיק על האבן הגדולה ועל האבנים הקטנות ואמר: עתה החזירו את האבנים למקום ממנו לקחתם אותם וחזרו אלי.

הראשונה מצאה בקלות את המקום שממנו לקחה את האבן הגדולה והניחה אותם שם, והשנייה טרחה וחיפשה ולא יכלה למצוא את המקומות שמהן לקחה את האבנים הקטנות. חזרה אל הצדיק ומשא האבנים עימה. 
אמר הצדיק: את הראשונה זכרת את עוונך הגדול ועינית את נפשך, ומצפונך הציק לך, התביישת בחטא ורצית לשוב בתשובה ולא התביישת להתוודות, עליו. 

ואילו את בעלת האבנים הקטנות, חטאת חטאים קלים, קטנים ושונים, הם לא הכבידו עליך ולא הכאיבו לך, לא זכרת אותם ולא התחרטת עליהם.

כולנו צריכים תשובה! גם החטאים הקטנים וגם על החטאים הגדולים.
לכולם יש אפשרות לתקן!
שנזכה!