להיות ראש פירושו קודם כל להיות חי באמת. זה גם להוביל לכיוון כלשהו. לראש יש לאן ללכת והוא בדרך לשם. לראש יש עיניים לראות ואוזניים לשמוע, הוא באמת בוחר לאן הוא הולך. בוחר בעצמו בלי להיגרר.הוא בהחלט יכול לשמוע אחרים ולבקש את עצתם, אבל בסופו של דבר הוא בוחר את הדרך שלו בעצמו.די מפתיע, אבל הסמלים הגדולים של ראש השנה קשורים בעיקר לסימנים בסעודה וקצת פחות לתפילות. יהודים רבים רואים בסימנים את לב החג.הרימון, הראש של הדג או הכבש, הסלק, הגזר, הכרתי ועוד, כל אחד לפי עדתו וסגנונו, מהווים עבור רבים את התכנים המרכזיים בראש השנה.נראה שיש בסימנים אלה וב‘יהי רצון‘ שלהם אמת גדולה באשר למה שהחג הזה מנסה לומר לנו.”שנהיה לראש ולא לזנב“ כמובן שזו תפילה לקב“ה שיעזור לנו להיות ’ראש‘, אבל נראה כי יש פה גם איזו תביעה אלינו. התביעה מאיתנו הי אלא להיות זנב.יש כל מיני סוגים של זנבות. יש זנב שהוא סתם נגרר. אין לו ממש מושג לאן הולכים ולמה, והוא לעולם לא שאל את עצמו שאלות. אין לו לא עיניים להסתכל קדימה ולבחור, ולא שכל לחשוב על הדברים באמת. הוא פשוט הולך ”אחרי“. אחרי ההחלטות שלו מלפני שנתיים, אחרי אנשים אחרים, אחרי החברה שבה הוא כביכול חבר או אחרי שום דבר – כלומר, אחרי הזנב שלפניו בתור. זנב כזה לעולם לא ייזום באמת, אלא רק יגיב, כל דבר שהוא יעשה יהיה בהזדנבות אחרי אחרים. האמת שזה די נוח להיות זנב כזה. המציאות מובילה אותך ואתה פשוט מכשכש בזנב.יש זנב אחד יותר גרוע. זנב שכבר לא מחובר לשום ראש ולשום גוף. כמו זנב לטאה שנקטע ועדיין מתנועע. בעצם אלה לא ממש תנועות ובטח שלא לכיוון מסוים. הזנב הזה יכול להיראות כאילו הוא חי – הוא יכול אפילו לעשות את הדברים ממש בסדר, להתפלל, לדבר עם מי שצריך, לעשות את כל המוטל עליו בלימודים או בעבודה – אבל בעצם אלה סתם תנועות שלא מובילות לשום כיוון וסתם נותנות אשליה של חיים. הבעיה בזנב כזה, שהוא יכול להרגיש שהוא עצמאי, אבל בעצם הוא נשאר זנב שאפילו לא מזדנב אלא זז מכאן לשם ובחזרה בלי להתקדם לשום מקום ובלי כל תכלית.להיות ראש פירושו קודם כל להיות חי באמת. זה גם להוביל לכיוון כלשהו. לראש יש לאן ללכת והוא בדרך לשם. לראש יש עיניים לראות ואוזניים לשמוע, הוא באמת בוחר לאן הוא הולך. בוחר בעצמו בלי להיגרר. הוא בהחלט יכול לשמוע אחרים ולבקש את עצתם, אבל בסופו של דבר הוא בוחר את הדרך שלו בעצמו. כל דבר שהוא עושה, הוא עושה כי הוא באמת רוצה ובוחר. הוא לא עומד מנגד והמציאות אינה מובילה אותו, אלא הוא מוביל אותה ומשפיע עליה.להיות ראש פירושו להיות גדול ולקבל החלטות מתוך גדלות ואומץ. בראש השנה אנחנו מתפללים לקב“ה שייתן לנו את היכולת להיות ראש ולא זנב.הבעיה היא שלפעמים אנחנו בעצם מעדיפים להישאר זנבות. אולי הקב“ה נותן לנו את כל מה שצריך כדי שנהיה ראש ואנחנו מתעקשים להזדנב אי שם. אז בראש השנה אנחנו גם צריכים לבקש שנוכל להיות ראש וגם להחליט שאנחנו מוכנים ללכת בדרך הזו. להיפרד מהזכות לכשכש בזנב ולהרים ראש. ראש השנה הוא יום של ראש ואפשר להחליט החלטה כזו.זו יכולה להיות החלטה כללית על חיינו בכלל וזו יכולה להיות החלטה על כל דבר ודבר – האם עכשיו בתפילה הזו, אני ראש או זנב? בפעולה הזו? מה אני בוחר להיות היום בשיעור? בשיחה עם מישהו אני ראש או זנב? לפני כל דבר בחיי אני יכול להכריע איפה אני ממקם את עצמי – בכיסא הנהג או בספסל האחורי. כל אדם יכול להיות זנב, גם קבוצה יכולה להיות זנב, גם סניף, גם תנועה וגם עם. אם כל אחד מאיתנו יחליט לזוז כמה חוליות קדימה, לקבל החלטות גדולות יותר, אמיצות יותר ועצמאיות יותר – אולי כולנו יחד נוכל להיות ראש גדול ובאמת ללכת השנה כמה צעדים קדימה, גבוה יותר ומהר יותר.שנה טובה ומתוקה ושנהיה לראש ולא לזנב ושירבו זכויותינו כרימון.(דוד שמחון)
פורסם בזרעים תשרי תשע"ב