חיים של אמת והדרך אליהם

   
1.    דיון:  מה זה אמת? האם אמת היא משתנה מאדם לאדם או שהיא אובייקטיבית?
2.      סיפור- המשל מהתבואה :
 
המשל מהתבואה – ר' נחמן מברסלב
שפעם אחת אמר המלך לאהובו השני למלך באשר אני חוזה בכוכבים, רואה אני שכל התבואה שיגדל בשנה זאת, מי שיאכל ממנה יהיה נעשה
משוגע. אם כן יטכס עצה. וענה לו, שעל כן יכינו בעדם תבואה שלא יצטרכו לאכול מתבואה
הנ"ל, וענה לו המלך אם כן כשאנחנו לבד לא נהיה משוגעים וכל העולם יהיה משוגע,
אזי יהיה להפך (ולהכין בשביל כולם אי אפשר) שאנחנו יהיו המשוגעים. על כן בוודאי
נצטרך גם כן לאכול מהתבואה, אבל רק זה שנסמן סימן על מצחינו שנדע על כל פנים
שאנחנו משוגע. שאם אהיה מסתכל על מצחך וכן כשתסתכל על מצחי נדע שהסימן שאנחנו
משוגע.
 
3.      דיון :
·        מה המסר של הסיפור?
·        אם כולם משוגעים, מה הבעיה להיות משוגע?
·        למה צריך שתהיה אמת?
·        כמו מי אנחנו בסיפור? המלך ובנו או שאר האנשים?
·        איך זה מתבטא בחיים שלנו?
 
4.      קטע מתוך מקימי- נעה ירון דיין:
יש העולם הזה. אותו אני מכירה טוב טוב. חבר ותיק. מסתובב מסתובב, לא מפסיק לרגע. ויש העולם הבא. זהקצת קשה לעיכול: עולם של נצח, של טוב מוחלט, עולם שאין לרע נגיעה בו. שאין בו מוות
ומחלות וייסורים. עולם שיש בו הארה ארוכה ובלתי פוסקת. ומי שיוצא משם ונכנס לכאן ,
אל מתחת לשלטון הזמן והמרחב, מיד שוכח מאיפה הוא בא ולאן הוא שייך. השכחה עוטפת
אותו. הוא מתגעגע, אבל לא יודע למה. בכל פעם שנדמה לו שניצח, הוא נתקל שוב בגבולות
שלו. אני קטנה, והחשיבות העצמית שלי מגוחכת מול הנצח. גרגיר עפר עם אופי וטעם
בבגדים ובאוכל, עם רצונות וחלומות ומחשבות. תמיד ידעתי שיש נצח, אבל לא ידעתי שאני יודעת. עכשיו אני צריכה רק להרשות לעצמי לדעת בגלוי. לטפח את האמת הקטנה הזאת,
שהיתה זרוקה באיזה בוידעם בתוכי. יש בי שני קולות- אחד מושך למעלה ואחד למטה,יצר טוב ויצר רע. כך נבראתי, חומר ורוח, גוף ונשמה. החומר הוא סופי, הגוף סופי,
אבל הניצוץ הפנימי בוער לעד. הרוח שלי אינסופית ושואפת למעלה, מעל לקטנות, מעל
להצטרכויות היומיומיות. למעלה, אל תודעה גבוהה יותר, אל מצב צבירה נעלה יותר.
ובנתיים שכחה מתוקה עוטפת אותי, מרדימה אותי. הופכת את העבר ליפה, את ההווה לנסבל,
ואת העתיד צובעת בורוד. העולם הזה, עולם של שקר, אליו נזרקתי מתוך האינסוף : נשמה,
אור אלוקי, עטופה בקצת בוץ. היא לוחשת לי, הנשמה שלי: את כבר יודעת, תמיד ידעת.
הרי לשם כך נבראת. יש תכלית. יש טעם. קומי, קומי גוש עפר מטופח, קומי. היצר הרע צורח לי: אין לך כוח,אין לך אומץ. אין לך. אין בשביל מה.יש לך, לוחשת הנשמה. תעשי מעשה. תברחי מכאן. כמה עלובה ההשקעה בנכס שעוד מעט יירקב באדמה, ולא חשוב כמה רגעים של תהילה עוד
מחכים לו. כך גזרה חוכמתו של בורא עולם, זהו רצונו. שמתוך התוהו נברר טוב מרע. שמתוך הסופיות הדלה שלנו נעמוד על קצות האצבעות ונרצה בכל כוחנו לדבוק בנצח.להיות כמוהו- טוב, גדול, אוהב, טהור, שלם. הוא רוצה שאני אתעורר, הוא שמח בי כמו אבא ששמח בתינוק שלו שרק מתחיל ללכת, שלומד לדבר. שמתרומם בנחישות, ופעם אחר פעם נופל
ונחבט ברצפה. וקם שוב, בלי להתייאש. המלאכים שרים לי, התעוררי, התעוררי, כי בא אורך קומי עורי. עורי עורי שיר דברי. כבוד ה' עליך נגלה. מתוך מקימי- נועה ירון דיין
 
 
5.      סיכום:
העולם שלנו מלא במשוגעים, בכל מקום נמצא שיגעון. ר' נחמן חזה את זה מרחוק- שהעולם יהפוך להיות משוגע. במקום לדבר עם חברים
אנחנו מתכתבים איתם, במקום לשבת עם ההורים או האחים ולדבר איתם אנחנו יושבים
ורואים טלוויזיה.. יש הרבה דברים שכבר אין להם ערך בעולם המודרני (דוגמאות – נגיעה
, כבוד, אמת- ערכים גדולים שנעלמו בתרבות המודרנית והמזמינה).
אנחנו לא יכולים להתעלם מהשקרים ולחיות כאילו הם לא קיימים, התרבות הזאת נמצאת
וקיימת ואנחנו חלק ממנה, אבל חשוב תמיד לזכור שלמרות שאנחנו חלק מזה – משתמשים
בטכנולוגיה, נהנים מהתרבות- אנחנו יודעים שמדובר בשקר.
אפשר לתת דוגמאות – אני לא קמ\ה בבוקר לתפילה. אפשר להסתכל על זה ולהגיד שזה בסדר
כי כולם ככה וגם המדריכ\ה, החבר\ה או אבא\ אמא שלי לא קמים בבוקר ולשקוע בתוך הבוץ
של השקרים. ואפשר להיות מודע לזה שאני לא בסדר – אני לא קם לתפילה וזה לא בסדר.
אולי עכשיו קשה לי לשנות את זה–אבל הכי חשוב זה לא להפוך את זה לנורמלי , כמו בסיפור-  המלך ובנו ידעו היו חלק מזה אבל הם ידעו שהם משוגעים, הם לא חשבו שזאת האמת. הם לא איבדו את האמת- וזו נקודה חשובה.

יש משפט שאומר " לעולם ירא אדם שתהיי אמת דעתו ולא דעתואמת" – האמת היא אחת ולא משתנה מאדם לאדם, היא נכונה תמיד ולכולם. אסור לנו
לכופף את האמת לדרישות של הנורמה, אלא עלינו להתיישר מההרגלים שלנו לחיים של אמת.