פורסם: 27/02/2022, 18:59קטע מתוך הספר "הזמנה לשמחה" של הרבנית ימימה מזרחי, שהוא בעצם המעשייה על בן המלך שנפל לשיגעון (הינדיק) עם פירוש שלה:
פעם אחת בן מלך אחד נפל לשיגעון שהוא תרנגול הודו הנקרא 'הינדיק'. וצריך לישב ערום תחת השולחן ולגרור חתיכות לחם ועצמות כמו הינדיק. וכל הרופאים נואשו מלעזור לו ולרפאו מזה. והמלך היה בצער גדול מזה.
בן המלך השתגע. הוא החליט שהוא תרנגול, ירד מתחת לשולחן והחל לאכול פירורים, שיריים מהארוחה.
.... המרד תמיד יגיע לשולחן המשפחתי... הילד הזה יעשה את הבושות. "אני לא אתן לכם את הנחת הזאת" הוא יסמן להוריו וירד מתחת לשולחן כי זו עמדת התצפית הטובה ביותר. מכאן הוא יכול להבחין בגרביים הלא זוגיות, בציפורן החודרנית, בכל הכתמים שהמשפחה אלופה בלטשטש.
ולמה הוא יאכל עצמות ופירורים שזרקנו- כי כך הוא מרגיש, שאריות של החיים. "אני פירור" הוא יאמר. "אין לי מקום בקרב בני המשפחה המושלמים. ומכל מקום, אני לא אלבש את המדים שלובשים כולם.
עד שבא חכם אחד ואמר- מה הוא אמר? את המשפט הקטן ביותר והגדול ביותר: אני מקבל על עצמי לרפאות!
כתוב, שכל מי שבא לבקר חולה, לוקח ממנו 1\60 מחוליו. והגמרא שואלת: ואם יבואו שישים איש, והם אוהבים אותו כנפשם, יקום מחוליו- ואפילו הוא גוסס!- וירד עימם לשוק.
תמיד שאלתי את עצמי: למה דווקא שישים? למה מי שבא לבקר חולה לוקח דווקא 1\60 חוליו? כי 60, אומר המהרש"א, זו האות ס', מעגל שסוגר על החולה. כשאתם עומדים סביבו כמו רחם עוטף, כמו סמ"ך אתם יכולים לסמוך אותו בחוליו ולהוציא אותו משם.
אז החכם הזה הלך והפשיט גם כן את עצמו ערום וישב תחת השולחן אצל בן המלך הנ"ל, וגם כן גרר פרורים ועצמות. ושאלו בן המלך: מי אתה? ומה אתה עושה פה? השיב לו:ומה אתה עושה פה? אמר לו: אני הינדיק! אמר לו: אני גם כן הינדיק! וישבו שניהם יחד כך איזה זמן, עד שנעשו רגילים זה עם זה. "מישהו איתי כאן, מישהו יושב איתי"
אמר החכם ה'הינדיק' לבן-המלך: אתה חושב שהינדיק אינו יכול לילך עם כתונת? יכולים להיות לבושים כתונת ואף על פי כן יהא הינדיק. תישאר מי שאתה, אל תדאג, גם אם תתלבש כמו כולם"
לבשו שניהם הכותונת. ואחר איזה זמן רמז והשליכו להם מכנסיים, ואמר לו החכם גם כן כנ"ל: אתה חושב שעם מכנסיים לא יכולים להיות הינדיק?! וכו' עד שלבשו המכנסיים. וכן עם שאר הבגדים. ואחרי-כן רמז והשליכו להם מאכלי-אדם מהשולחן. ואמר לו: אתה חושב שאם אוכלים מאכלים טובים איז מען קיין הינדיק נישט? אפשר לאכול אוכל טוב ועדיין להיקרא הינדיק!
ואכלו. ואחר-כן אמר לו: אתה חושב, שהינדיק מוכרח להיות דווקא תחת השולחן?! יכולים להיות הינדיק ולהיות אצל השולחן! וכן התנהג עמו עד שריפא אותו לגמרי
///
יש פה מסר גדול מאוד. המעלה הגדולה של החכם, גדולותו הייתה במעשיו ה"נבזים" לכאורה
לרדת מתחת לשולחן, "להתלכלך" להגיע לקומתו של בן המלך. להבין לליבו. להיכנס גם פנימה, מתוך ענווה ואמונה בצדקת דרכו שלו- ובכך להראות לו בפשטות שאפשר גם אחרת.
אפשר ממש להמשיל את זה להדרכה; המקום שלנו בתור מדריכים, לראות ללב של החניכים באמת. להסתכל עליהם רגע בגובה העיינים. לב מול לב. רק ככה אפשר להגיע לעומק ליבו של החניך, להתחבר עימו באמת. עם המון עוז וענווה.
בעזרת ה' נעשה ונצליח
פעם אחת בן מלך אחד נפל לשיגעון שהוא תרנגול הודו הנקרא 'הינדיק'. וצריך לישב ערום תחת השולחן ולגרור חתיכות לחם ועצמות כמו הינדיק. וכל הרופאים נואשו מלעזור לו ולרפאו מזה. והמלך היה בצער גדול מזה.
בן המלך השתגע. הוא החליט שהוא תרנגול, ירד מתחת לשולחן והחל לאכול פירורים, שיריים מהארוחה.
.... המרד תמיד יגיע לשולחן המשפחתי... הילד הזה יעשה את הבושות. "אני לא אתן לכם את הנחת הזאת" הוא יסמן להוריו וירד מתחת לשולחן כי זו עמדת התצפית הטובה ביותר. מכאן הוא יכול להבחין בגרביים הלא זוגיות, בציפורן החודרנית, בכל הכתמים שהמשפחה אלופה בלטשטש.
ולמה הוא יאכל עצמות ופירורים שזרקנו- כי כך הוא מרגיש, שאריות של החיים. "אני פירור" הוא יאמר. "אין לי מקום בקרב בני המשפחה המושלמים. ומכל מקום, אני לא אלבש את המדים שלובשים כולם.
עד שבא חכם אחד ואמר- מה הוא אמר? את המשפט הקטן ביותר והגדול ביותר: אני מקבל על עצמי לרפאות!
כתוב, שכל מי שבא לבקר חולה, לוקח ממנו 1\60 מחוליו. והגמרא שואלת: ואם יבואו שישים איש, והם אוהבים אותו כנפשם, יקום מחוליו- ואפילו הוא גוסס!- וירד עימם לשוק.
תמיד שאלתי את עצמי: למה דווקא שישים? למה מי שבא לבקר חולה לוקח דווקא 1\60 חוליו? כי 60, אומר המהרש"א, זו האות ס', מעגל שסוגר על החולה. כשאתם עומדים סביבו כמו רחם עוטף, כמו סמ"ך אתם יכולים לסמוך אותו בחוליו ולהוציא אותו משם.
אז החכם הזה הלך והפשיט גם כן את עצמו ערום וישב תחת השולחן אצל בן המלך הנ"ל, וגם כן גרר פרורים ועצמות. ושאלו בן המלך: מי אתה? ומה אתה עושה פה? השיב לו:ומה אתה עושה פה? אמר לו: אני הינדיק! אמר לו: אני גם כן הינדיק! וישבו שניהם יחד כך איזה זמן, עד שנעשו רגילים זה עם זה. "מישהו איתי כאן, מישהו יושב איתי"
אמר החכם ה'הינדיק' לבן-המלך: אתה חושב שהינדיק אינו יכול לילך עם כתונת? יכולים להיות לבושים כתונת ואף על פי כן יהא הינדיק. תישאר מי שאתה, אל תדאג, גם אם תתלבש כמו כולם"
לבשו שניהם הכותונת. ואחר איזה זמן רמז והשליכו להם מכנסיים, ואמר לו החכם גם כן כנ"ל: אתה חושב שעם מכנסיים לא יכולים להיות הינדיק?! וכו' עד שלבשו המכנסיים. וכן עם שאר הבגדים. ואחרי-כן רמז והשליכו להם מאכלי-אדם מהשולחן. ואמר לו: אתה חושב שאם אוכלים מאכלים טובים איז מען קיין הינדיק נישט? אפשר לאכול אוכל טוב ועדיין להיקרא הינדיק!
ואכלו. ואחר-כן אמר לו: אתה חושב, שהינדיק מוכרח להיות דווקא תחת השולחן?! יכולים להיות הינדיק ולהיות אצל השולחן! וכן התנהג עמו עד שריפא אותו לגמרי
///
יש פה מסר גדול מאוד. המעלה הגדולה של החכם, גדולותו הייתה במעשיו ה"נבזים" לכאורה
לרדת מתחת לשולחן, "להתלכלך" להגיע לקומתו של בן המלך. להבין לליבו. להיכנס גם פנימה, מתוך ענווה ואמונה בצדקת דרכו שלו- ובכך להראות לו בפשטות שאפשר גם אחרת.
אפשר ממש להמשיל את זה להדרכה; המקום שלנו בתור מדריכים, לראות ללב של החניכים באמת. להסתכל עליהם רגע בגובה העיינים. לב מול לב. רק ככה אפשר להגיע לעומק ליבו של החניך, להתחבר עימו באמת. עם המון עוז וענווה.
בעזרת ה' נעשה ונצליח