נסעתי על כביש החוף בשעת לילה מאוחרת. מרחוק ראיתי רכב עומד תקוע בצד הכביש. במרחק קצר ראיתי שני אנשים עומדים בצד, אחד מרים את ידו לטרמפ. היתה לי שברירית שניה להחליט, והמשכתי לנסוע. שתי שניות אחר כך כבר החלטתי, אבל כבר היה מאוחר מדי. אי אפשר לעשות רוורס בדרך מהירה. חשבתי לעצמי: איזה מעשה לא טוב עשיתי, שאני עובר כך על פני אנשים התקועים באמצע הלילה ולא עוזר להם. אבל החרטה לא עזרה לי. את הנעשה אין להשיב. כבר הייתי רחוק מדי מהם. ואז חשבתי לעצמי איזה לקח יש ממקרה זה, שקרה דווקא בחודש אלול. בנוהג שבעולם, עשית משהו, משהו נעשה בעולם- אז נעשה ואי אפשר לשנות. עץ שנשרף- לא יגדל יותר, והר שחצבו בו, לא יקבל לעולם את צורתו הראשוניץ. אבל ליצור שנקרא אדם- נתן הקב"ה הזדמנות מיוחדת במינה ולא נורמאלית: לעצור! לחזור ברוורס! לתקן ולמחוק את המעשה השלילי!