מתחת לגבעה תלולה וגבוהה
עמדו שם סוסים, מיספרם - חמישה.
אל ראש הגבעה, כך הם אומרים
צריך להעלות עגלת שעורים.

חמישתם נרתמו מיד למבצע
וגם נרתמו לאותה עגלה
לקחו נשימה עמוקה לכל סוס
והחלו למשוך עגלה בלי היסוס!

העגלה היתה כבדה
והגבעה היתה גבוהה
אבל הסוסים לא נכנעים
הם ממשיכים וממשיכים...

עד שפתאום, אחד הסוסים הרגיש קצת עייף,
הסתכל לצדדים ומיד כשאפאחד לא הסתכל הוא טיפס על העגלה במהירות עצומה
וחשב לעצמו בשלוה: "לא נורא""
"הם סוחבים את העגלה ממילא!"
עצם את העיניים והלך לו לישון
חשב את עצמו כמו לעגלון.

בינתיים למטה ארבעת הסוסים
מתאמצים סוחבים, ממשיכים וסוחבים
ואחרי עוד כמה דקות אחד הסוסים אמר: "זה שטויות... אני אטפס לי אל העגלה ואיש לא ישים לב!" וכך הוא עשה...

מובן שכעבור בערך דקה חמישה סוסים יושבים בעגלה
והיא - כבר ממש גברת "נכבדת", תחת משקלם היא נשברת