פורסם: 12/04/2015, 00:39במסגרת משפט רצח שהתנהל בארה"ב בפני שופט וחבר מושבעים, כולם הבינו שלנאשם אין סיכוי.אמנם הגופה של הנרצח מעולם לא נמצאה, אולם ראיות שונות קשרו אותו למעשה. גם לשופט ולחבר המושבעים היה ברור שהרשעה והוצאה להורג הן רק עניין של זמן.בדיון האחרון, שנייה לפני שהסתיים המשפט, פנה השופט לסנגור ושאל "לפרוטוקול" האם יש לו מה להוסיף. להפתעת כולם קם הסנגור וזרק פצצה באולם: "רבותיי, בית המשפט עומד להרשיע היום אדם חף מפשע באשמת רצח שלא ביצע, ואני עומד להוכיח לכם את זה. אני מבקש מכולכם כרגע להסתכל היטב על דלת בית המשפט, כי בעוד מספר שניות ייכנס ממנה לתוך האולם 'הנרצח' בכבודו ובעצמו כשהוא בריא ושלם".השופט, חבר המושבעים ושאר יושבי האולם עצרו את נשימתם והסתכלו על הדלת בדריכות. חלפה חצי דקה, חלפה דקה, אך האיש לא נכנס.פנה השופט בזעם לסנגור: "אף אחד לא נכנס, האם אדוני מנסה לעשות צחוק מבית המשפט?"ענה הסנגור: "כבודו צודק. אף אחד לא נכנס וגם לא ייכנס. אבל העובדה שכולכם הסתכלתם לעבר הדלת, משמעותה שהאמנתם שקיימת איזושהי אפשרות שכלל לא בוצע רצח. די בכך כדי לבסס ספק סביר ולזכות את הנאשם".השופט ויו"ר חבר המושבעים הסתכלו זה על זה בתדהמה. השופט הורה לחבר המושבעים לצאת ולהכריע בדבר אשמתו של הנאשם. לאחר חמש דקות חזר חבר המושבעים והתיישב במקומו. דממה השתררה באולם. השופט פנה לחבר המושבעים ושאל: "האם קיבלתם החלטה?".קם יו"ר חבר המושבעים ואמר: "כן כבודו. קיבלנו החלטה פה אחד"."ומהי החלטתכם?" שאל השופט.ענה יו"ר חבר המושבעים: "אשם!"הסנגור ההמום ניתר ממקומו וצעק: "אבל מה בדבר הספק הסביר?? הרי כולכם הסתכלתם על הדלת!!"ענה יו"ר חבר המושבעים: "בזמן שכולם הסתכלו על הדלת, אני הסתכלתי לנאשם בעיניים. הוא היה האדם היחיד באולם שלא הסתכל על הדלת. הוא ידע את האמת. העיניים לעולם לא משקרות".