מערך בת מצווה- רבקה אימנו

פעולה לשבת – מערך בת מצווה -הכנסת אורחים
(רבקה אימנו אמא 1)

משחקים:
חתול ועכבר
תופסת כיפים
שתי כלבים ועצם 


סיפור:
במשך שנים רבות נדדו האחים הקדושים רבי אלימלך מליז'נסק ורבי זושא מאניפולי בדרכים הכפריות של גליציה כשהם מתחזים לקבצנים פשוטים. הם נדדו מעיירה לעיירה, מכפר לכפר, מזככים את נשמותיהם בקשיי הגלות ומעניקים לאחיהם היהודים השראה בדברי עידוד יום אחד, מאוחר בערב,
הגיעו האחים לעיירה לודמיר. משראו חלון מואר בבית גדול ונאה למראה, נקשו על הדלת וביקשו מקום ללון בלילה. "כאן זה לא בית מלון!",
 נשמעה תשובתו הכעוסה של בעל הבית גדל-הגוף והלבוש מחלצות.
"לקבצנים יש בית מחסה לעניים ליד בית הכנסת. אני בטוח שלא תתקשו למצוא שם מגורים". הדלת הכבדה נטרקה בפניהם, ורבי אלימלך ורבי זושא המשיכו בדרכם. עד מהרה הגיעו לעוד בית מואר, שבעליו, סופר הסת"ם של העיר, קיבל את פניהם בברכה והעמיד לראשותם את צריפו הצנוע. מספר שנים לאחר מכן, ביקרו שני האחים שוב בעיירה לודמיר. הפעם הם היו אורחי הקהילה הרשמיים, שכן הקהילה ביקשה שהרבנים – שכעת שמם יצא למרחוק – יבואו לשבת לכבד את העיר בנוכחותם. בקבלת הפנים שנערכה לכבודם ושכל תושבי העיר באו אליה, ניגש אליהם אדון עשיר. "רבנים!" הוא הכריז, "מועצת העיר העניקה לי את הכבוד לארח אתכם במהלך שהותכם. הקדוש-ברוך-הוא היה נדיב כלפיי, לא יחסר לכם דבר בביתי. כבר הסברתי לעגלון שלכם איך למצוא את מעוני, אף שאין סיכוי שהוא לא ימצא את הבית – כולם מכירים היכן גר 'רבי פייבל'..."הנאספים התפזרו, ורבי אלימלך ורבי זושא הלכו לבקר את רב העיר ולפגוש את המלומדים בבית המדרש המקומי. האיש העשיר הלך לביתו כדי לפקח על הסידורים האחרונים לקראת שהותם של הרבנים אצלו. עד מהרה הגיע העגלון עם כרכרתם של הרבנים ועם מזוודותיהם. הסוסים שוכנו באורווה, המזוודות – בחדריהם של הרבנים, והעגלון שוכן באגף המשרתים.
חלפו שעות אך עדיין לא נראה סימן לשני האורחים. המארח החל לדאוג וחיפש את העגלון שלהם. "מה קרה?" הוא שאל. "מתי הם עומדים להגיע לכאן?"
"הם לא יבואו", אמר לו העגלון. "רבי אלימלך ורבי זושא נמצאים בביתו של סופר הסת"ם"."בביתו של הסופר?! על מה אתה מדבר? הרי אתה כאן, לא?"
"אלה היו הוראותיהם של הרבנים. 'קח את הסוסים ואת המזוודות שלנו לביתו של ר' פייבל', כך הם אמרו לי. 'אנחנו נלון אצל הסופר'. אץ רבי פייבל לצריפו של הסופר ונקש על הדלת. "רבנים נכבדים!", הוא קרא, כשמצא את רבי אלימלך ואת רבי זושא יושבים מול האח המבוערת ושותים כוס תה עם מארחם. "למה עשיתם לי זאת? הרי הוסכם שאני אארח אתכם. עליכם לומר לי מה חטאתי ומה פשעתי שמגיעה לי השפלה כזאת!"
"אבל אתה אכן מארח אותנו", אמר רבי אלימלך, "או לפחות, אתה מארח את אותו חלק מאתנו שאותו אתה משתוקק כל כך לארח. בפעם האחרונה שבה היינו כאן, אך בלי כרכרה, סוסים, עגלון וחבילות של בגדים מגוהצים, סילקת אותנו מפתח ביתך. לכן, ברור שלא אותנו אתה רוצה בביתך, אלא את העגלון שלנ, את סוסינו ואת מזוודותינו – והם אכן נהנים בעצם רגע זה מהכנסת האורחים הנדיבה שלך..."