וכאן אני חייב לספר לכם סיפור על רבי לוי יצחק בערב יום הכיפורים.
ערב יום הכיפורים, מאוחר, ור' לוי יצחק מברדיצ'ב לא מגיע לבית הכנסת. 
כל אנשי המקום מגיעים אליו ומנסים לדחוק בו: 'רבי מאוחר!' אבול הוא דוחה אותם מעליו...
לפתע מגיעה אליו אישה עם רובל ביד ואומרת לו: 'רבי, תברך אותי שבעלי יחזור אליי. הוא ברח מהבית ואני לא יודעת איפה הוא'.
שאל אותה ר' לוי יצחק: 'מדוע הוא ברח?', ענתה לו האישה: 'הוא טוען שנהייתי מכוערת והוא לא יכול לחיות איתי..'
הקשה חזרה עליה ר' לוי יצחק: 'ומה את משיבה על כך?'. אומרת האישה: 'נכון שנעשיתי מכוערת, וזה כואב. אבל בכל זאת, איך הוא יכול לשכוח כמה יפה הייתי כשעמדתי לידו תחת החופה?'

ברגע זה לא יכול היה ר' לוי יצחק לשלוט בעצמו. הוא רץ לבית הכנסת, פתח את ארון הקודש והתחיל לבכות: 'רבש"ע! נכון שאנחנו לא כל-כך יפים, אבל איך אתה יכול לשכוח כמה יפים היינו בעיניך במעמד הר סיני?'

ר' לוי יצחק חיכה שמישהו יספק לו טיעון לקראת יום הכיפורים על-מנת שהקדוש ברוך הוא ימחל על כל עוונותינו והוא מצא את הטיעון הזה מתוך מקרה אחר.

הרב קרליבך, לב השמיים.