פורסם: 08/11/2022, 10:36
בפרשת השבוע אנחנו קוראים על הביקור של שלושת המלאכים בבית אברהם.
וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא, וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם. וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא, וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו. וַיַּרְא, וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל, וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה.
וַיֹּאמַר: "אֲדֹנָי! אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, אַל נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ. יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם, וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם, וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ, וְאֶקְחָה פַת לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם; אַחַר תַּעֲבֹרוּ, כִּי עַל כֵּן עֲבַרְתֶּם עַל עַבְדְּכֶם."
וַיֹּאמְרוּ: "כֵּן תַּעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ."
וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה, אֶל שָׂרָה, וַיֹּאמֶר: "מַהֲרִי; שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת לוּשִׁי, וַעֲשִׂי עֻגוֹת."
וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם, וַיִּקַּח בֶּן בָּקָר רַךְ וָטוֹב, וַיִּתֵּן אֶל הַנַּעַר, וַיְמַהֵר לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ; וַיִּקַּח חֶמְאָה, וְחָלָב, וּבֶן הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה, וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם. וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ, וַיֹּאכֵלוּ.
ביום השלישי למילתו של אברהם בו הוא היה חלש במיוחד, הקב"ה "הוציא את החמה מנרתיקה" כדי לעצור מבני האדם לצאת לרחוב, ולמנוע מאברהם את הטרחה שבאירוח. אך בכל זאת, אברהם יושב בפתח האוהל בציפייה לאורחים מזדמנים.
המהר"ם אלשיך כותב על זה: "... וגם בדברו אליה לא אמר לושי כו' במהרה, כי אם טרם גלותו הצווי אמר 'מהרי', לומר כי קודם כל דבר תשים נגד פניה הזריזות והמהירות, אחר כך אמר את הציווי."
כלומר, אכן צריך לקיים כל מצווה בזריזות, וברור שצריך להתכונן למעשה המצווה, אבל מכאן אפשר ללמוד גם שצריך להתכונן לאופן שבו תיעשה המצווה. דווקא מכיוון שהמצווה צריכה להיעשות בזריזות, צריך להתכונן לזריזות הזו.
שנזכה.
וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא, וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם. וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא, וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו. וַיַּרְא, וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל, וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה.
וַיֹּאמַר: "אֲדֹנָי! אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, אַל נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ. יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם, וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם, וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ, וְאֶקְחָה פַת לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם; אַחַר תַּעֲבֹרוּ, כִּי עַל כֵּן עֲבַרְתֶּם עַל עַבְדְּכֶם."
וַיֹּאמְרוּ: "כֵּן תַּעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ."
וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה, אֶל שָׂרָה, וַיֹּאמֶר: "מַהֲרִי; שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת לוּשִׁי, וַעֲשִׂי עֻגוֹת."
וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם, וַיִּקַּח בֶּן בָּקָר רַךְ וָטוֹב, וַיִּתֵּן אֶל הַנַּעַר, וַיְמַהֵר לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ; וַיִּקַּח חֶמְאָה, וְחָלָב, וּבֶן הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה, וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם. וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ, וַיֹּאכֵלוּ.
ביום השלישי למילתו של אברהם בו הוא היה חלש במיוחד, הקב"ה "הוציא את החמה מנרתיקה" כדי לעצור מבני האדם לצאת לרחוב, ולמנוע מאברהם את הטרחה שבאירוח. אך בכל זאת, אברהם יושב בפתח האוהל בציפייה לאורחים מזדמנים.
- מה זה אומר על האופי של אברהם אבינו?
- מה זה אומר על הנכונות שלו לקיים מצווה?
- האם אברהם היה צריך לומר לשרה איך לעשות את העבודה שלה?
המהר"ם אלשיך כותב על זה: "... וגם בדברו אליה לא אמר לושי כו' במהרה, כי אם טרם גלותו הצווי אמר 'מהרי', לומר כי קודם כל דבר תשים נגד פניה הזריזות והמהירות, אחר כך אמר את הציווי."
כלומר, אכן צריך לקיים כל מצווה בזריזות, וברור שצריך להתכונן למעשה המצווה, אבל מכאן אפשר ללמוד גם שצריך להתכונן לאופן שבו תיעשה המצווה. דווקא מכיוון שהמצווה צריכה להיעשות בזריזות, צריך להתכונן לזריזות הזו.
- איפה בחיים שלנו אנחנו יכולים לאמץ את מידת הזריזות בעשיית מצוות?
- איפה בחיים שלנו אנחנו יכולים לאמץ את ההכנה למעשה המצווה וגם לאופן שבו נעשה אותה?
שנזכה.