עמוד 1 מתוך 1
הודעהפורסם: 16/01/2023, 18:49
על ידי ליאל דהן
בס"ד
פעולה בנושא שמירת נגיעה
מהלך הפעולה:

נתחיל את הפעולה בשאלות כמו: "מי פה שומר שבת?", "מי פה שומר בין בשר לחלב?", "מי פה שומר לא לאכול חזיר?", "מי שומר חמץ?" וכד'…
ובסוף נשאל "מי שומר נגיעה?"
כנראה שיצביעו פחות חבר'ה מהשאלות הקודמות.
ואז נשאל למה בכלל שומרים נגיעה?
([כמובן חוץ מזה שזה מה שציווה הקב"ה. אולי יותר נכון לשאול- למה הקב"ה ציווה לשמור נגיעה? מה כל כך טוב בזה?]
הבאנו כמה סיבות/הסברים ומתחת לכל סיבה מתודה הקשורה לה… [בנוסף- בסוף יש עוד הסברים לשמירת נגיעה])
סדר נכון –
התורה מלמדת אותנו שכדי לבנות קשר עמוק, מְסַפֵּק וארוך טווח חייבים ללכת לפי הסדר. להתחיל מבפנים – מחיבור עמוק ויציב של הנפש, ורק כשלב המשך יבוא המעגל החיצוני של החיבור הפיזי.
מביאים מגדל מקפלה/אבנים קצת בנוי עם בסיס עקום או סתם לא יציב (צר כזה…) ומבקשים מהם לבנות לגובה מסוים [על מנת להמשיך לבנות את המגדל הם יצטרכו לפרק את הבסיס הקיים לבנות מגדל עם בסיס יציב יותר, ורק לאחר שיש בסיס יציב אפשר להמשיך ולבנות את הבניין לגובה.] 
הראשוניות-
היא דבר בעל עוצמה אדירה. מי שיבזבז אותה על קשרים לא רציניים ו'משחקי אהבה' של ימי הנעורים, כשיגיע בבוא היום ל"דבר האמיתי", יגלה שאיבד את הטעם הייחודי של הבלעדיות של הפעם הראשונה. מגע הקסם הוא דבר יקר שחבל לחלוק אותו עם מי שֶאַת לא בטוחה במאה אחוז שאת הולכת לחלוק איתו את החיים שלך. כשאין ראשוניות קיים גם חשש של השוואות, אפילו שלא במודע, לחוויות מן העבר, שיאפילו ויפגעו מאוד בקשר הנוכחי.
כל חניך מקבל דף לבן חלק, עליו לקמט ולקשקש עליו כמה שבא לו. אחרי שסיימו 'להרוס' ת'דף עליהם להחזיר את הדף למצב הראשוני שלו-הנקי והחלק. [כמובן שזה לא אפשרי, תמיד יישארו קימוטים ושאריות של לכלוך… ]
סף הרגישות – 
הדברים הנפלאים שנטע בנו הבורא זו רגישות טבעית וכוחות משיכה כלפי המין השני. אלו דברים נפלאים שנועדו לחבר ולחזק את הקשר בין בני הזוג. זלזול בשמירת נגיעה כמו גם חוויות לא צנועות אחרות (ים מעורב, סרטים לא מבוקרים וכדו') גורמת לרגישות הטבעית שלנו להתקהות ולהישחק. כשאדם כזה יגיע לרגע האמת וירצה לחוות ולהתרגש מהקשר עם בן זוגו האמיתי, הוא יגלה שאיבד את היכולת הזו. מי שהתרגל לשים חמש כפות סוכר בקפה שלו, כבר לא יוכל ליהנות מכוס עם כף אחת. זה כבר "לא מתוק" לו יותר…
אפשר להביא ל-3 חניכים פתק עם בדיחה [אותה בדיחה לכולם] ולבקש מכל אחד לקרוא את הבדיחה בתורו. [בפעם הראשונה יצחקו בפעם השניה והשלישית כבר לא… מיצינו…] ואז להביא גם את הדוג' של הקפה/תה והסוכר.
 



 

 לסיום

אפשר להראות סרטון/להציג 2 מקומות:
1. שוק. שם אנשים בוחנים ירקות, נוגעים בהם ממששים אותם, מסתכלים טוב, טוב וכו'
2. חנות תכשיטים. בה כל תכשיט שווה עשרות אלפי שקלים, נמצא תחת אבטחה כבידה, בתוך זכוכית כך שאפ'חד לא יוכל לגעת חוץ מהמוכר [שגם הוא שם כפפות, ונזהר מאוד…]
אז כמה בעצם אנחנו מעריכים את הגוף שלנו/הבחורה שלידנו?
האם היא בת מלך, תכשיט יקר שרק יחידי סגולה יכולים לגעת בה וגם זה רק עם כפפות ובעדינות?
או שאולי כל העולם כולו הוא סך הכל שוק אחד גדול ואנחנו בסך הכל עגבניות למכירה?!