פורסם: 29/05/2015, 13:36מכירים את זה שאתם מדברים ומדברים ואף אחד לא מקשיב? שאתם מוציאים את הגרון והחניכים אדישים לגמרי? שאתם קמים בבוקר עם חיוך מקפיץ על הפנים? אה, לא, זה של קוקומן בכלל.
בכל מקרה, כל מדריך נתקל בבעיה הזו- חניכים שנהנים רק מאקשן ומבלגן ולא מוכנים להקשיב.
במיוחד בשבילכם אנחנו פותחים את הפרק החדש של יסודות ההדרכה!
קודם כל... כדי שיקשיבו לכם אתם צריכים להיות מעניינים
אם אתם משעממים את החניכים, אפשר להבין למה הם לא רוצים להקשיב לכם... אז קודם כל נזכיר לכם את הת"ן קטימבה, הבסיס של עמידה מול קהל. ובקצרה: תהיו בטוחים בעצמכם ותמשכו אליכם את כל תשומת הלב. אתם צריכים להיות הדבר הכי מעניין בסביבה. יותר מעניינים ממי שעובר ברחוב או מלמשוך באוזן של החניך השני. נזכיר בנושא גם את העניין של סידור החניכים לפעולה, עליו דיברנו בעבר.
כשאתם רוצים לומר לחניכים מסר, כנראה שהם לא ירצו לשמוע אותו. למה? ככה. הרבה יותר מעניין לשחק ולהשתולל. מה עושים? אפשר להעביר את המסר דרך משחק או סיפר. אפשר לתת לחניכים לומר לבד את המסר. אפשר להריץ אותם הרבה ואז כשהם יתעייפו (אפילו לחניכים זה קורה מדי פעם) אז הם יהיו יותר נינוחים לשבת.
חניכים לא אוהבים שמרצים להם. הכל צריך להיות מעניין ומרגש. תוכלו לספר את המסר מתוך סיפור מצחיק ומלא ריגוש; תוכלו לשחק משחק שיהיה ברור לכולם מה המסר; תוכלו לשאול: "מי יודע מה היה המסר?" ולשמוע אותם מתווכחים על המסר מלא זמן.
ושוב, הכי חשוב להיות מעניינים. דברו בהתלהבות, עם הידיים. אל תתנו לשטויות להסיח את דעתכם.
לפעמים... הם לא יקשיבו בכל מקרה
חשוב להיות רגישים למצבם של החניכים. יכול להיות שהם במצב של חוסר הקשבה. במקרים כאלו אפשר לוותר על אמירת המסר. לפעמים החניכים בראש של להתפרע ותו לא, לפעמים הם קצרי רוח או משהו בסגנון.
יש גם חניכים שלא מסוגלים לשבת ולהקשיב. יש להם קוצים בישבן. הם חייבים לקום, לקפוץ, לדבר או לעשות עמידת ידיים. יש חניכים עם בעיות קשב וריכוז. בבית הספר הם לוקחים ריטלין, אבל בסניף לא. אותם יהיה קשה להושיב וצריך לשים לב לזה. אל תכעס על חניך שלא מסוגל לשבת. אתה רק תפגע בו ותוריד לו את הבטחון העצמי. מה כן לעשות? לנסות שלא יפריע לאחרים. שיקום ויסתובב קצת, אבל בלי להציק לאף אחד.
צריך להיות קשובים לחניכים. המון פעמים באמת לא מתאים לעמוד ולדבר. יכול להיות שהשבט שלך צריך פעולות מיוחדות, כאלו שאין בהן דיבורים בכלל. למד להכיר את השבט שלך.
כמו כן, חוסר הקשבה עשוי לנבוע משלל הפרעות מתודיות, שגם עליהן דיברנו כבר.
ולסיכום...
לפני שאתם מדברים, שאלו את עצמכם האם גם אתכם היה מעניין לשמוע את עצמכם מדברים. לא? אז מה אפשר לשפר במה שרציתי לומר? שבו לפני הפעולה ונטרלו הפרעות צפויות. פתחו חלונות (טוב לאקוסטיקה). עמדו לפני קיר משעמם. אל תושיבו שני חברים קרובים מדי אחד ליד השני, וגם לא שניים שהרגע רבו. תריצו אותם לפני שתעברו למסר.
ועוד טיפ קטן: כשאתם יושבים בשיחה או הרצאה, נסו להקשיב כמו שהייתם רוצים שהחניכים שלכם יקשיבו לכם. עוזר מאוד.
בהצלחה והדרכה מהנה!
יסודות ההדרכה ז':
http://xn--8dbbvwj.net/forum25-post-507#p605
בכל מקרה, כל מדריך נתקל בבעיה הזו- חניכים שנהנים רק מאקשן ומבלגן ולא מוכנים להקשיב.
במיוחד בשבילכם אנחנו פותחים את הפרק החדש של יסודות ההדרכה!
קודם כל... כדי שיקשיבו לכם אתם צריכים להיות מעניינים
אם אתם משעממים את החניכים, אפשר להבין למה הם לא רוצים להקשיב לכם... אז קודם כל נזכיר לכם את הת"ן קטימבה, הבסיס של עמידה מול קהל. ובקצרה: תהיו בטוחים בעצמכם ותמשכו אליכם את כל תשומת הלב. אתם צריכים להיות הדבר הכי מעניין בסביבה. יותר מעניינים ממי שעובר ברחוב או מלמשוך באוזן של החניך השני. נזכיר בנושא גם את העניין של סידור החניכים לפעולה, עליו דיברנו בעבר.
כשאתם רוצים לומר לחניכים מסר, כנראה שהם לא ירצו לשמוע אותו. למה? ככה. הרבה יותר מעניין לשחק ולהשתולל. מה עושים? אפשר להעביר את המסר דרך משחק או סיפר. אפשר לתת לחניכים לומר לבד את המסר. אפשר להריץ אותם הרבה ואז כשהם יתעייפו (אפילו לחניכים זה קורה מדי פעם) אז הם יהיו יותר נינוחים לשבת.
חניכים לא אוהבים שמרצים להם. הכל צריך להיות מעניין ומרגש. תוכלו לספר את המסר מתוך סיפור מצחיק ומלא ריגוש; תוכלו לשחק משחק שיהיה ברור לכולם מה המסר; תוכלו לשאול: "מי יודע מה היה המסר?" ולשמוע אותם מתווכחים על המסר מלא זמן.
ושוב, הכי חשוב להיות מעניינים. דברו בהתלהבות, עם הידיים. אל תתנו לשטויות להסיח את דעתכם.
לפעמים... הם לא יקשיבו בכל מקרה
חשוב להיות רגישים למצבם של החניכים. יכול להיות שהם במצב של חוסר הקשבה. במקרים כאלו אפשר לוותר על אמירת המסר. לפעמים החניכים בראש של להתפרע ותו לא, לפעמים הם קצרי רוח או משהו בסגנון.
יש גם חניכים שלא מסוגלים לשבת ולהקשיב. יש להם קוצים בישבן. הם חייבים לקום, לקפוץ, לדבר או לעשות עמידת ידיים. יש חניכים עם בעיות קשב וריכוז. בבית הספר הם לוקחים ריטלין, אבל בסניף לא. אותם יהיה קשה להושיב וצריך לשים לב לזה. אל תכעס על חניך שלא מסוגל לשבת. אתה רק תפגע בו ותוריד לו את הבטחון העצמי. מה כן לעשות? לנסות שלא יפריע לאחרים. שיקום ויסתובב קצת, אבל בלי להציק לאף אחד.
צריך להיות קשובים לחניכים. המון פעמים באמת לא מתאים לעמוד ולדבר. יכול להיות שהשבט שלך צריך פעולות מיוחדות, כאלו שאין בהן דיבורים בכלל. למד להכיר את השבט שלך.
כמו כן, חוסר הקשבה עשוי לנבוע משלל הפרעות מתודיות, שגם עליהן דיברנו כבר.
ולסיכום...
לפני שאתם מדברים, שאלו את עצמכם האם גם אתכם היה מעניין לשמוע את עצמכם מדברים. לא? אז מה אפשר לשפר במה שרציתי לומר? שבו לפני הפעולה ונטרלו הפרעות צפויות. פתחו חלונות (טוב לאקוסטיקה). עמדו לפני קיר משעמם. אל תושיבו שני חברים קרובים מדי אחד ליד השני, וגם לא שניים שהרגע רבו. תריצו אותם לפני שתעברו למסר.
ועוד טיפ קטן: כשאתם יושבים בשיחה או הרצאה, נסו להקשיב כמו שהייתם רוצים שהחניכים שלכם יקשיבו לכם. עוזר מאוד.
בהצלחה והדרכה מהנה!
יסודות ההדרכה ז':
http://xn--8dbbvwj.net/forum25-post-507#p605