פורסם: 31/01/2023, 12:26משחק לבחירת החניכים - 10 דק
מתודה 1 - משחק הדמייה: (30 דק, תלוי בגודל קבוצה)מחלקים את הקבוצה לשתיים, בוחרת נושא וכל חצי צריך להסביר למה הוא צודק ולמה הדבר שלו טוב יותר (אייפון / אנדרואיד, פיצה / פסטה, בשר / חלב, טיקטוק / אינסטגרם) (15 דק לחשוב על טיעונים טובים)כל קבוצה בתורה תציג במשך 5-10 דקות את הטיעונים שלה והקבוצה השנייה תשב בשקט ותקשיב.בסוף אני אגיד מי שיכנע אותי יותר.כמובן שיתחילו ריבים וויכוחים על מי יותר טוב וכו'.
מתודה 2 - ייצוג: (30 דק)סיטואציות - לשאול איך היו מתנהגים בזמן אמת, איך היו רוצים להתנהג. (כמישהו מבפנים, כצופה מהצד) (5 דק לכל סיטואציה)- שתי חברות מתחילות לריב בניהן למי יש כתב הכי יפה.- משחקים שבויים בהפסקה ויש ויכוח אם פגעו במישהו או לא.- נשארה עוגייה אחת בצנצנת ואת/ה וחבר/ה רוצים, אף אחד/ת מכם/ן לא אכל/ה עוגייה.- את/ה צריך/ה טלפון חדש ולא קונים לך, אך לאח/ות שלך קונים למרות שלא צריך/ה טלפון חדש.- אח/ות שלך מספיק גדול/ה להתחיל לעזור במשימות הבית, אבל עדיין רק את/ה עושה אותן.- יפתח ויוסי שכנים, שניהם בני שנה ושמונה חודשים, יפתח, ילד עדין ומפונק, משחק ברכבת.
הוא מסיע אותה הלוך וחזור ומשמיע קולות דמויי קול קטר.
הפעולה מושכת את תשומת-לבו של יוסי.
לבסוף יוסי אוחז את הרכבת ומושך לעברו.
יפתח מופתע. הוא מושך בקטר בכל כוחו בחזרה.
יוסי חזק מיפתח ותוך שניות מועטות הוא מצליח להתגבר והקטר בידיו, לקול בכיו של יפתח.
מתודה 3 - הסבר: (אפשר להביא חניכים/ות לקרוא מהדף) (15 דק)אין ילד שאינו מעורב במריבות. זו עובדה שהורים, מטפלים ומחנכים מוטרדים מאוד ממריבות בין ילדים ומנסים לשים להן קץ. סיבות רבות ושונות למריבות בין ילדים וכמוהן רבות דרכי הטיפול.מריבות אינן בהכרח רק תופעה שלילית, יש בהן גם צדדים חיוביים:
הן מלמדות את הילד להתמודד עם בני גילו. הכוח שהילד צובר בהתמודדות כזו יכול להיות מופנה בהמשך ההתפתחות גם לאפיקים חיוביים.מריבות בין ילדים אינן תופעה מבודדת בחיי הילד. הן מושפעות על-ידי הסביבה. תגובת המבוגרים, תגובת הילדים השותפים למריבה, תגובת הצופים מן הצד ותוצאות המריבה עצמה, יקבעו במידה רבה את יחסו של הילד למריבות בעתיד. מזגו של הילד ומרכיבי אישיותו האחרים תורמים גם הם לאופי המריבות ולמידה שבה יתמיד הילד בהתנהגות זו.
ביחסים בין ילדים יש גם רגעי תוקפנות. מילולית וגופנית. סוגי התוקפנות רבים ומגוּונים. התוקפנות הגופנית כוללת: משיכות חפץ או צעצוע שבידי אחד הילדים, דחיפות, מכות, נשיכות, משיכה בשיער, בעיטות, היאבקות בדרגות שונות, זריקת אבנים. התוקפנות המילולית, שמופיעה בגיל מעט יותר מאוחר, כוללת: קללות, עלבונות, איומים, התנשאות, השפלה וכדומה.
קיים סוג נוסף של תוקפנות, התוקפנות הפאסיבית: בהתנהגות זו אין הילד משתף פעולה, מסרב לזוז מהמקום, אינו עונה. באי-שיתוף הפעולה מפגין הילד תוקפנות.
(להזכיר להם את הסיטואציה האחרונה ממתודה 2)
מריבה כזאת היא מסוג המריבות הראשונות המתרחשות בין ילדים ללא "כוונת זדון". יוסי כלל לא היה מעוניין לריב עם יפתח. הוא אף לא היה ער לכך שיפתח עלול להיפגע. הוא פשוט היה מעוניין ברכבת ומטבע הדברים הושיט ידו לקחתה.
המריבות הראשונות הללו מתרחשות, בדרך-כלל, כאשר ילד צעיר מנסה להתגבר על מכשול בדרך הראשונה שעולה בדעתו. המפתח להבנת מריבה כזו נעוץ בתופעה רגילה בשנות החיים הראשונות. יוסי היה להוט להשיג את הרכבת ולא שם לב, או לא הרגיש ולא התחשב כלל בעובדה שגם יפתח מעוניין בה.
המריבות המכוונות הן הנפוצות ביותר.
כאשר הילד גדל מעט, הוא מתחיל להיות ער לתוצאות שיש לתוקפנותו, לסוגיה השונים, על הילדים האחרים. הילד נוכח בכך שהילד שאיתו הוא רב, מתרגז, נעלב ואולי בוכה. הוא מקבל סיפוק מתגובות כאלה. הילד חש בכוחות החדשים שהוא מפעיל. בעזרת המריבות הוא יכול לפגוע בילד אחר. הוא נהנה מהרגשת הכוח שהדבר נותן לו. סיפוק זה עשוי לעודד אותו להמשיך במריבות עם ילדים, במיוחד כאשר הוא משיג את מטרתו במריבה.
דפנה בת חמש. אחיה דני בן שנתיים.
הם מתגוררים באותו חדר. רוב המריבות ביניהם נסבות סביב הנושא מי ישחק על השטיח.
דפנה אוהבת לפתוח את בית הבובות ולהזמין חברות למשחק דמיוני ממושך ומעניין.
אחיה דני מעדיף אף הוא את השטיח. הוא אוהב לבנות עליו מגדל מקוביות.
כאשר הגיעה דנה, חברתה של דפנה ושתיהן רצו לשחק עם הבובות, מצאו את השטיח תפוס על-ידי הקוביות של יגאל. "בחייך, דני, תזיז את הקוביות שלך, אנחנו רוצות לשחק כאן". דני לא ענה והמשיך בשלו.
דנה ודפנה החלו לפנות בעצמן את הקוביות. דני פרץ בצעקות, אחז בשערותיה של אחותו ומשך בכל כוחו.
דפנה פרצה בצעקות ודחפה אותו בכוח.
כך התחילה מריבה רצינית שבסיומה הופיעה אמא ולאחר בירור קצר סילקה את דפנה מן השטיח כיוון ש "דני שיחק שם ראשון. הוא היה שם קודם"…
מה למד דני מהאירוע?
הוא נוכח שיש לו כוח. הוא מסוגל להגן על האינטרסים שלו ואף להביא את אחותו לידי בכי.
המריבה משתלמת – באירוע שהובא לעיל הצליח דני בן השנתיים לערב את אמא ולקבל אישור ממנה כי הוא צודק. במקרים רבים הילד משיג את מטרתו בעזרת מריבה. הישג זה מהווה חיזוק למריבה.
מתודה 4 - דיון בשאלה (10 דק)
מה אנחנו כבני אדם יכולים לעשות כדי למנוע כמה שויתר ריבים?
מתודה 1 - משחק הדמייה: (30 דק, תלוי בגודל קבוצה)מחלקים את הקבוצה לשתיים, בוחרת נושא וכל חצי צריך להסביר למה הוא צודק ולמה הדבר שלו טוב יותר (אייפון / אנדרואיד, פיצה / פסטה, בשר / חלב, טיקטוק / אינסטגרם) (15 דק לחשוב על טיעונים טובים)כל קבוצה בתורה תציג במשך 5-10 דקות את הטיעונים שלה והקבוצה השנייה תשב בשקט ותקשיב.בסוף אני אגיד מי שיכנע אותי יותר.כמובן שיתחילו ריבים וויכוחים על מי יותר טוב וכו'.
מתודה 2 - ייצוג: (30 דק)סיטואציות - לשאול איך היו מתנהגים בזמן אמת, איך היו רוצים להתנהג. (כמישהו מבפנים, כצופה מהצד) (5 דק לכל סיטואציה)- שתי חברות מתחילות לריב בניהן למי יש כתב הכי יפה.- משחקים שבויים בהפסקה ויש ויכוח אם פגעו במישהו או לא.- נשארה עוגייה אחת בצנצנת ואת/ה וחבר/ה רוצים, אף אחד/ת מכם/ן לא אכל/ה עוגייה.- את/ה צריך/ה טלפון חדש ולא קונים לך, אך לאח/ות שלך קונים למרות שלא צריך/ה טלפון חדש.- אח/ות שלך מספיק גדול/ה להתחיל לעזור במשימות הבית, אבל עדיין רק את/ה עושה אותן.- יפתח ויוסי שכנים, שניהם בני שנה ושמונה חודשים, יפתח, ילד עדין ומפונק, משחק ברכבת.
הוא מסיע אותה הלוך וחזור ומשמיע קולות דמויי קול קטר.
הפעולה מושכת את תשומת-לבו של יוסי.
לבסוף יוסי אוחז את הרכבת ומושך לעברו.
יפתח מופתע. הוא מושך בקטר בכל כוחו בחזרה.
יוסי חזק מיפתח ותוך שניות מועטות הוא מצליח להתגבר והקטר בידיו, לקול בכיו של יפתח.
מתודה 3 - הסבר: (אפשר להביא חניכים/ות לקרוא מהדף) (15 דק)אין ילד שאינו מעורב במריבות. זו עובדה שהורים, מטפלים ומחנכים מוטרדים מאוד ממריבות בין ילדים ומנסים לשים להן קץ. סיבות רבות ושונות למריבות בין ילדים וכמוהן רבות דרכי הטיפול.מריבות אינן בהכרח רק תופעה שלילית, יש בהן גם צדדים חיוביים:
הן מלמדות את הילד להתמודד עם בני גילו. הכוח שהילד צובר בהתמודדות כזו יכול להיות מופנה בהמשך ההתפתחות גם לאפיקים חיוביים.מריבות בין ילדים אינן תופעה מבודדת בחיי הילד. הן מושפעות על-ידי הסביבה. תגובת המבוגרים, תגובת הילדים השותפים למריבה, תגובת הצופים מן הצד ותוצאות המריבה עצמה, יקבעו במידה רבה את יחסו של הילד למריבות בעתיד. מזגו של הילד ומרכיבי אישיותו האחרים תורמים גם הם לאופי המריבות ולמידה שבה יתמיד הילד בהתנהגות זו.
ביחסים בין ילדים יש גם רגעי תוקפנות. מילולית וגופנית. סוגי התוקפנות רבים ומגוּונים. התוקפנות הגופנית כוללת: משיכות חפץ או צעצוע שבידי אחד הילדים, דחיפות, מכות, נשיכות, משיכה בשיער, בעיטות, היאבקות בדרגות שונות, זריקת אבנים. התוקפנות המילולית, שמופיעה בגיל מעט יותר מאוחר, כוללת: קללות, עלבונות, איומים, התנשאות, השפלה וכדומה.
קיים סוג נוסף של תוקפנות, התוקפנות הפאסיבית: בהתנהגות זו אין הילד משתף פעולה, מסרב לזוז מהמקום, אינו עונה. באי-שיתוף הפעולה מפגין הילד תוקפנות.
(להזכיר להם את הסיטואציה האחרונה ממתודה 2)
מריבה כזאת היא מסוג המריבות הראשונות המתרחשות בין ילדים ללא "כוונת זדון". יוסי כלל לא היה מעוניין לריב עם יפתח. הוא אף לא היה ער לכך שיפתח עלול להיפגע. הוא פשוט היה מעוניין ברכבת ומטבע הדברים הושיט ידו לקחתה.
המריבות הראשונות הללו מתרחשות, בדרך-כלל, כאשר ילד צעיר מנסה להתגבר על מכשול בדרך הראשונה שעולה בדעתו. המפתח להבנת מריבה כזו נעוץ בתופעה רגילה בשנות החיים הראשונות. יוסי היה להוט להשיג את הרכבת ולא שם לב, או לא הרגיש ולא התחשב כלל בעובדה שגם יפתח מעוניין בה.
המריבות המכוונות הן הנפוצות ביותר.
כאשר הילד גדל מעט, הוא מתחיל להיות ער לתוצאות שיש לתוקפנותו, לסוגיה השונים, על הילדים האחרים. הילד נוכח בכך שהילד שאיתו הוא רב, מתרגז, נעלב ואולי בוכה. הוא מקבל סיפוק מתגובות כאלה. הילד חש בכוחות החדשים שהוא מפעיל. בעזרת המריבות הוא יכול לפגוע בילד אחר. הוא נהנה מהרגשת הכוח שהדבר נותן לו. סיפוק זה עשוי לעודד אותו להמשיך במריבות עם ילדים, במיוחד כאשר הוא משיג את מטרתו במריבה.
דפנה בת חמש. אחיה דני בן שנתיים.
הם מתגוררים באותו חדר. רוב המריבות ביניהם נסבות סביב הנושא מי ישחק על השטיח.
דפנה אוהבת לפתוח את בית הבובות ולהזמין חברות למשחק דמיוני ממושך ומעניין.
אחיה דני מעדיף אף הוא את השטיח. הוא אוהב לבנות עליו מגדל מקוביות.
כאשר הגיעה דנה, חברתה של דפנה ושתיהן רצו לשחק עם הבובות, מצאו את השטיח תפוס על-ידי הקוביות של יגאל. "בחייך, דני, תזיז את הקוביות שלך, אנחנו רוצות לשחק כאן". דני לא ענה והמשיך בשלו.
דנה ודפנה החלו לפנות בעצמן את הקוביות. דני פרץ בצעקות, אחז בשערותיה של אחותו ומשך בכל כוחו.
דפנה פרצה בצעקות ודחפה אותו בכוח.
כך התחילה מריבה רצינית שבסיומה הופיעה אמא ולאחר בירור קצר סילקה את דפנה מן השטיח כיוון ש "דני שיחק שם ראשון. הוא היה שם קודם"…
מה למד דני מהאירוע?
הוא נוכח שיש לו כוח. הוא מסוגל להגן על האינטרסים שלו ואף להביא את אחותו לידי בכי.
המריבה משתלמת – באירוע שהובא לעיל הצליח דני בן השנתיים לערב את אמא ולקבל אישור ממנה כי הוא צודק. במקרים רבים הילד משיג את מטרתו בעזרת מריבה. הישג זה מהווה חיזוק למריבה.
מתודה 4 - דיון בשאלה (10 דק)
מה אנחנו כבני אדם יכולים לעשות כדי למנוע כמה שויתר ריבים?