פורסם: 10/02/2023, 15:36להתחיל בסבב שכל אחד יגיד דבר אחד שממש חשוב לו בחיים ודבר אחד שהוא נותן בו לפחות 85% .
לאחר הסבב נשאל אותם מה הדבר הכי חשוב בעולם, לשם מה נולדנו, מה התכלית?
ונקריא את התגובה הבאה של אישה מהציבור החרדלי או מהחרדי:
אני ובעלי חיים עם תחושה קשה הרבה זמן, ויש לי שאלה אליכם...
מה זה אומר להיות דתי לאומי?
איך זה שהציבור הזה הולך ורוחק מהמצוות ומקיום דבר ה'.
התחושה היא כאילו יש שני סוגי דתיים לאומיים:
אלו שבאמת משתדלים לעשות את רצון ה' ולדבוק בו
ואלו שחיים ככה כי זו המשפחה שהם נולדו אליה.
אני אתן קצת דוגמאות:
.1 אינטרנט וסרטים...
איך זה שהרבה מהציבור רואים ככה סרטים? זה רצון ה'?
אינני מצפה מכם להיות עם טלפון כשר ( למרות שבכל זאת, אתם בני מלכים מין הראוי...)
2. תנועות נוער- שזה המודל שלכם
התנועות נוער שלכם מעורבות לגמרי! ממש סדום!
אני אפילו לא אתחיל לדבר על אורכי החצאיות , רק על השמירת נגיעה , זה מושג שנשמע שעובר ליד חלק גדול מהציבור.
ובנוסף כתוב בקיצור שולחן ערוך במפורש " הרחק מנשים מאוד מאוד" ההלכה לא נוטה לכתוב אותה מילה פעמים אז כמובן שמדובר על הדגשה. ויש איסור ברור בלשחק בנים ובנות יחד. יש לכם ממש כיתות מעורבות שבהם אתם משחקים יחד בתנועות הנוער. זו עבירה ברורה!
3. המוזיקה שלכם
דיברתי לפני חודש בדיוק עם נער מהציונות הדתית על זמרים מוערכים בעניו.
נדהמתי לגלות ש- 75% מהזמרים (היו גם זמרות ) לא שומרים תורה ומצוות .
יש בשירים שלהם מסרים סמויים (ולרובם גלויים) שנוגדים את כל דרך החיים שלכם, מחדירים לכם את זה ואתם שואבים את זה מרצון .
ואגב שירת נשים, זו עבירה ברורה גם כן, אין עוררין.
כן מי כמוני יודעת שקיום מצוות זה עבודה, ותהליך וכו'....
אבל מרגיש לי שקצת פספסתם משהו בדרך, שהפכתם את הבינוניות לבסדר ולגיטימית .
נכון, אתם לומדים תורה, עושים קידוש ה', שומרים על הארץ שלנו- של זרע אברהם ועושים הרבה חסד.
אבל כל מצווה ומצווה חשובה, גם קשירת שרוכים ימין ושמאל זו מצווה ככל המצוות.
מתפללת עלינו ועליכם יום יום שנרצה ונזכה לקיים את כל דברי ה' ושיגיע מלך המשיך לעולם ועד.
לפני הקראת הטקסט הבא בקשו שכל מי שמזדהה עם המשפט הנאמר שירים יד:
להיות דתי-לאומי (מתן צור)
להיות דתי-לאומי זה לעשות מנגל ביום העצמאות עם חולצה לבנה חגיגית, ולא להתבאס כשהיא מתלכלכת מהפחם או מנקניקיה סוררת .
להיות דתי-לאומי זה לעמוד עם כולם בצפירה, אבל להבין את המעטים שלא עומדים, ובוחרים לומר תהילים, ולהתעצבן כשמצלמים אותם.
להיות דתי-לאומי זה ללמד זכות על החרדים באוזני החילונים, ועל החילונים באוזני החרדים, ולהצטער על כך שכל אחת מהקבוצות האלו משייכת אותך לשנייה.
להיות דתי-לאומי זה להתרגז כשאתה רואה חובש כיפה סרוגה בתוכנית טלוויזיה שנוהג אחרת ממה שאתה היית נוהג. זה להעביר ביקורת על משתתפי תוכניות ריאליטי מהמגזר אבל בסתר לדמיין מה היית עושה במקומם.
להיות דתי-לאומי זה לספר על השירות הצבאי שלך בגאווה כשחילוני חושב שאתה “דוס משתמט”… אפילו אם היית רק שנה וארבע חודשים בתותחנים.
להיות דתי-לאומי זה לאהוב את המדינה שלך אהבת אמת, אבל לשמור ממנה נגיעה לפעמים.
להיות דתי-לאומי זה להחזיק חשבון פייסבוק, אבל לנסות לנהל בו דיונים בעלי ערך מהותי לעיתים מזדמנות, רק כדי שתוכל להגיד אחר-כך שפייסבוק זה כלי ולכן תלוי מה עושים איתו.
להיות דתי-לאומי זה לא להחזיק טלוויזיה בבית אבל לראות שמונה עונות של סדרה ברצף דרך סדרות טי ווי או חלילה נטפליקס.
להיות דתי-לאומי זה להתנגד לתרבות המותגים והאופנה אבל ללכת עם מטפחת מעוצבת מהקולקציה האחרונה של המעצבת הכי נחשבת.
להיות דתי-לאומי זה לנסוע בטרמפים לטייל ולשמוח שעלית על טרמפ עם ערבי כי זה אחלה סיפור לספר לחבר’ה.
להיות דתי-לאומי זה להשתמש בנרתיק של סנדלי שורש לפק”ל קפה, לקשור חולצה על הראש או מטפחת במקום כובע .
להיות דתי-לאומי זה לקום לזקנה באוטובוס ולהרגיש שייצגת את המגזר נאמנה וכל האוטובוס עכשיו יודע כמה ערכי המגזר שלך.
להיות דתי-לאומי זה להרגיש שכל תמצית עולמך התרבותי באה לידי ביטוי כששולי רנד מארח בהופעה את ארקדי דוכין, כששוואקי מארח בהופעה את שלומי שבת וכשברי סחרוף שר אבן גבירול.
להיות דתי-לאומי זה להיות שמח וגאה כשפתאום מנגנים בגלגל”צ שיר של אומן מגזרי, אבל לדבר בתוקף על זה שלא צריך להיכנע לתרבות הפלייליסט.
להיות דתי-לאומי זה לטפוח לעצמך על השכם כשהתקשורת מדווחת על אחוז חובשי הכיפות בסיירות ובקורס קצינים ולהרגיש שיש לך חלק בזה, רק בגלל שגם אתה עם כיפה סרוגה.
להיות דתי-לאומי זה להיות יהודי עד הסוף וישראלי עד הסוף, ולהאמין שהשניים אף פעם לא מתנגשים, וגם אם כן – זה רק למראית עין.
להיות דתי-לאומי זה להזדהות רק עם חלק מהמשפטים הכתובים פה, אבל להרגיש דתי-לאומי בכל רמ”ט אבריך (כולל המטפחת/הכיפה) ושס”ה גידיך, ולדעת שזה מי שאתה.
להיות דתי-לאומי זה לדעת שאתה שלא מושלם בהכל, שהדרך שלך מורכבת, לא פשוטה, ועדיין להאמין בה בכל מאודך ולסנגר עליה מול כל העולם ואשתו.
בסיכום הפעולה מסרים שרוצים להעביר:
להיות במודעות מה המשמעות האמיתית של החיים לשמע נולדנו (עבדי ה' )
לתת את ה 100 אחוז שלך, להיות דתי זה להאמין באישות האלוקית שבראה את העולם ובתורת משה ובתלמידי החכמים שכתבו את ההלכות ואת המשניות מתוך כך.
לתת את ה100% תמיד בעיקר במשהו שאתה מאמין בו
אתה דתי אז עד הסוף
יהדות זה אורח חיים, קשה, זה כמו להכנס לכושר, התמדה
כשאת בירידה ברמה הרוחנית (שומע שירים לא מתאימים, מקלל, רואה סרטים לא טובים וכו') להיות במודעות שזה לא טוב ושכרגע אני עובר על ההלכה (ברגע שאתה לא עושה את זה אתה בינוני כי אינך מודע לירידות ורק לעליות , לא כך עושים עבודת המידות) להגיד להם בנוסף שאם יש להם שאלות באמונה או בכל דבר כזה או אחר יש ספרים ורבנים שיכולים לתת מענה.
לאחר הסבב נשאל אותם מה הדבר הכי חשוב בעולם, לשם מה נולדנו, מה התכלית?
ונקריא את התגובה הבאה של אישה מהציבור החרדלי או מהחרדי:
אני ובעלי חיים עם תחושה קשה הרבה זמן, ויש לי שאלה אליכם...
מה זה אומר להיות דתי לאומי?
איך זה שהציבור הזה הולך ורוחק מהמצוות ומקיום דבר ה'.
התחושה היא כאילו יש שני סוגי דתיים לאומיים:
אלו שבאמת משתדלים לעשות את רצון ה' ולדבוק בו
ואלו שחיים ככה כי זו המשפחה שהם נולדו אליה.
אני אתן קצת דוגמאות:
.1 אינטרנט וסרטים...
איך זה שהרבה מהציבור רואים ככה סרטים? זה רצון ה'?
אינני מצפה מכם להיות עם טלפון כשר ( למרות שבכל זאת, אתם בני מלכים מין הראוי...)
2. תנועות נוער- שזה המודל שלכם
התנועות נוער שלכם מעורבות לגמרי! ממש סדום!
אני אפילו לא אתחיל לדבר על אורכי החצאיות , רק על השמירת נגיעה , זה מושג שנשמע שעובר ליד חלק גדול מהציבור.
ובנוסף כתוב בקיצור שולחן ערוך במפורש " הרחק מנשים מאוד מאוד" ההלכה לא נוטה לכתוב אותה מילה פעמים אז כמובן שמדובר על הדגשה. ויש איסור ברור בלשחק בנים ובנות יחד. יש לכם ממש כיתות מעורבות שבהם אתם משחקים יחד בתנועות הנוער. זו עבירה ברורה!
3. המוזיקה שלכם
דיברתי לפני חודש בדיוק עם נער מהציונות הדתית על זמרים מוערכים בעניו.
נדהמתי לגלות ש- 75% מהזמרים (היו גם זמרות ) לא שומרים תורה ומצוות .
יש בשירים שלהם מסרים סמויים (ולרובם גלויים) שנוגדים את כל דרך החיים שלכם, מחדירים לכם את זה ואתם שואבים את זה מרצון .
ואגב שירת נשים, זו עבירה ברורה גם כן, אין עוררין.
כן מי כמוני יודעת שקיום מצוות זה עבודה, ותהליך וכו'....
אבל מרגיש לי שקצת פספסתם משהו בדרך, שהפכתם את הבינוניות לבסדר ולגיטימית .
נכון, אתם לומדים תורה, עושים קידוש ה', שומרים על הארץ שלנו- של זרע אברהם ועושים הרבה חסד.
אבל כל מצווה ומצווה חשובה, גם קשירת שרוכים ימין ושמאל זו מצווה ככל המצוות.
מתפללת עלינו ועליכם יום יום שנרצה ונזכה לקיים את כל דברי ה' ושיגיע מלך המשיך לעולם ועד.
לפני הקראת הטקסט הבא בקשו שכל מי שמזדהה עם המשפט הנאמר שירים יד:
להיות דתי-לאומי (מתן צור)
להיות דתי-לאומי זה לעשות מנגל ביום העצמאות עם חולצה לבנה חגיגית, ולא להתבאס כשהיא מתלכלכת מהפחם או מנקניקיה סוררת .
להיות דתי-לאומי זה לעמוד עם כולם בצפירה, אבל להבין את המעטים שלא עומדים, ובוחרים לומר תהילים, ולהתעצבן כשמצלמים אותם.
להיות דתי-לאומי זה ללמד זכות על החרדים באוזני החילונים, ועל החילונים באוזני החרדים, ולהצטער על כך שכל אחת מהקבוצות האלו משייכת אותך לשנייה.
להיות דתי-לאומי זה להתרגז כשאתה רואה חובש כיפה סרוגה בתוכנית טלוויזיה שנוהג אחרת ממה שאתה היית נוהג. זה להעביר ביקורת על משתתפי תוכניות ריאליטי מהמגזר אבל בסתר לדמיין מה היית עושה במקומם.
להיות דתי-לאומי זה לספר על השירות הצבאי שלך בגאווה כשחילוני חושב שאתה “דוס משתמט”… אפילו אם היית רק שנה וארבע חודשים בתותחנים.
להיות דתי-לאומי זה לאהוב את המדינה שלך אהבת אמת, אבל לשמור ממנה נגיעה לפעמים.
להיות דתי-לאומי זה להחזיק חשבון פייסבוק, אבל לנסות לנהל בו דיונים בעלי ערך מהותי לעיתים מזדמנות, רק כדי שתוכל להגיד אחר-כך שפייסבוק זה כלי ולכן תלוי מה עושים איתו.
להיות דתי-לאומי זה לא להחזיק טלוויזיה בבית אבל לראות שמונה עונות של סדרה ברצף דרך סדרות טי ווי או חלילה נטפליקס.
להיות דתי-לאומי זה להתנגד לתרבות המותגים והאופנה אבל ללכת עם מטפחת מעוצבת מהקולקציה האחרונה של המעצבת הכי נחשבת.
להיות דתי-לאומי זה לנסוע בטרמפים לטייל ולשמוח שעלית על טרמפ עם ערבי כי זה אחלה סיפור לספר לחבר’ה.
להיות דתי-לאומי זה להשתמש בנרתיק של סנדלי שורש לפק”ל קפה, לקשור חולצה על הראש או מטפחת במקום כובע .
להיות דתי-לאומי זה לקום לזקנה באוטובוס ולהרגיש שייצגת את המגזר נאמנה וכל האוטובוס עכשיו יודע כמה ערכי המגזר שלך.
להיות דתי-לאומי זה להרגיש שכל תמצית עולמך התרבותי באה לידי ביטוי כששולי רנד מארח בהופעה את ארקדי דוכין, כששוואקי מארח בהופעה את שלומי שבת וכשברי סחרוף שר אבן גבירול.
להיות דתי-לאומי זה להיות שמח וגאה כשפתאום מנגנים בגלגל”צ שיר של אומן מגזרי, אבל לדבר בתוקף על זה שלא צריך להיכנע לתרבות הפלייליסט.
להיות דתי-לאומי זה לטפוח לעצמך על השכם כשהתקשורת מדווחת על אחוז חובשי הכיפות בסיירות ובקורס קצינים ולהרגיש שיש לך חלק בזה, רק בגלל שגם אתה עם כיפה סרוגה.
להיות דתי-לאומי זה להיות יהודי עד הסוף וישראלי עד הסוף, ולהאמין שהשניים אף פעם לא מתנגשים, וגם אם כן – זה רק למראית עין.
להיות דתי-לאומי זה להזדהות רק עם חלק מהמשפטים הכתובים פה, אבל להרגיש דתי-לאומי בכל רמ”ט אבריך (כולל המטפחת/הכיפה) ושס”ה גידיך, ולדעת שזה מי שאתה.
להיות דתי-לאומי זה לדעת שאתה שלא מושלם בהכל, שהדרך שלך מורכבת, לא פשוטה, ועדיין להאמין בה בכל מאודך ולסנגר עליה מול כל העולם ואשתו.
בסיכום הפעולה מסרים שרוצים להעביר:
להיות במודעות מה המשמעות האמיתית של החיים לשמע נולדנו (עבדי ה' )
לתת את ה 100 אחוז שלך, להיות דתי זה להאמין באישות האלוקית שבראה את העולם ובתורת משה ובתלמידי החכמים שכתבו את ההלכות ואת המשניות מתוך כך.
לתת את ה100% תמיד בעיקר במשהו שאתה מאמין בו
אתה דתי אז עד הסוף
יהדות זה אורח חיים, קשה, זה כמו להכנס לכושר, התמדה
כשאת בירידה ברמה הרוחנית (שומע שירים לא מתאימים, מקלל, רואה סרטים לא טובים וכו') להיות במודעות שזה לא טוב ושכרגע אני עובר על ההלכה (ברגע שאתה לא עושה את זה אתה בינוני כי אינך מודע לירידות ורק לעליות , לא כך עושים עבודת המידות) להגיד להם בנוסף שאם יש להם שאלות באמונה או בכל דבר כזה או אחר יש ספרים ורבנים שיכולים לתת מענה.