פורסם: 16/06/2015, 14:46שלב א – משחקים המלך אמר
שלב ב – משיכה בחבל : בהתחלה נחלק לשתי קבוצות שוות , ואז כל פעם יעבור חניך מהקבוצה המנצחת לקבוצה המפסידה עד שנשאר חניך אחד נגד כולם .
שלב ג – פרה עיוורת : מתחלקים ל2 קבוצות , לקבוצה אחת קושרים אתה עיניים והיא צריכה לתפוס את האלה בלי העיניים המכוסות .
שלב ד – נותנים לחניכים הפסקת ל5 דקות לשירותים ושתייה ואומרים בנתיים לחניך אחד לשכנע את כל החניכים לעזוב את הפעולה כדי לשחק משו אחר .
שלב ה – קוראים לחניכים לחזור , בוחרים נציג ומוציאים אותו החוצה ,בנתיים מביאים 29 כוסות ואומרים לחניכים שיגידו לו שיש שם 30 כוסות , אומרים לחניך לספור והחניכים צריכים לעשות כאילו הם סופרים איתו וכולם הגיעו ל30 כוסות ורק הוא הגיע ל29 כוסות , מהר מאוד הילד ישנה את דעתו ויגיד שיש שם 30 כוסות .
צ'ופר -
בעיר קטנה ליד הנהר, חיו בשלווה יצורים עגולים ויצורים מרובעים. החיים בעיירה הקטנה
והמטריפה היו רגועים בצורה מדהימה. בכל יום התרחש בדיוק מה שהתרחש ביום שקדם לו.
העיגולים התגלגלו להם בשלווה, ממקום למקום. כל ריבוע שהיה צריך להגיע ממקום למקום
פשוט טלפן לשכנו העיגול, וביקש ממנו הקפצה קטנה. בתמורה, כשלאיזה עיגול מתוסכל,
היה נופל השקל בפינה של הבית (וזה היה קורה הרבה), ולעיגולים כידוע, קצת קשה להגיע
לפינה, ידידו המרובע היה מגיע ומוציא אותו מהצרה. כשהיה צריכים לבנות חומה בעיר,
פשוט העמידו כמה מרובעים אחד ליד השני, וכשרצו לשחק, פשוט השתמשו בעיגולים בתור
כדור. כך במשך אלפי שנים כל צורה ביצעה את המטלות שהיו מתאימות ליכולות שלה.
אלא, שבוקר אחד זה קרה.
אחד העיגולים החליט שהוא רוצה להפוך דווקא למרובע. הכל התחיל כששני עיגולים צעירים
ולא כל כך חכמים, ניסו לטפס אחד על השני, כדי להגיע לקופסת העוגיות שמעל הארון.
כמובן, שהם פשוט התגלגלו במדרגות אחד על השני. "זהו", הם צעקו,
"נמאס לנו להיות עיגולים ולהתגלגל כל הזמן. אנחנו רוצים להיות יציבים, לעמוד
במקום, בלי לפחד כל הזמן שניפול".
בתוך דקות התארגנה הפגנה של כל העיגולים. הם התאספו מול ראש העיר, כשהם מחזיקים
שלטים בידיים וצועקים: "לא רוצים להיות עגולים", "גם אני וגם אתה,
כולנו רוצים להיות מרובע", ו- "גם אני רוצה פינה". לראש העיר פשוט
לא נשארה ברירה. הוא ניסה להסביר להם מה יקרה אם כולם יהפכו למרובעים, אבל הם לא
הסכימו להקשיב. הוא תפס את העיגולים, מתח אותם, קיפצץ קצת, והפך אותם למרובעים.
עכשיו, כולם היו מאושרים.
אבל, כשכולם כבר רצו לחזור הביתה, הם גילו שהם תקועים במקום. אין אף עיגול שיכול
להתגלגל ולקחת אותם הביתה.
זוהי הסכנה בלחץ חברתי. אנחנו עלולים לעשות משהו שלא באמת מתאים לנו. לכל אחד יש
את הייחוד שלו והדרך שלו ולא צריך להתבייש בה. לכל אחד יש תפקיד ואנו צריכים
להיזהר שלא נהפוך כולנו למרובעים.
שלב ב – משיכה בחבל : בהתחלה נחלק לשתי קבוצות שוות , ואז כל פעם יעבור חניך מהקבוצה המנצחת לקבוצה המפסידה עד שנשאר חניך אחד נגד כולם .
שלב ג – פרה עיוורת : מתחלקים ל2 קבוצות , לקבוצה אחת קושרים אתה עיניים והיא צריכה לתפוס את האלה בלי העיניים המכוסות .
שלב ד – נותנים לחניכים הפסקת ל5 דקות לשירותים ושתייה ואומרים בנתיים לחניך אחד לשכנע את כל החניכים לעזוב את הפעולה כדי לשחק משו אחר .
שלב ה – קוראים לחניכים לחזור , בוחרים נציג ומוציאים אותו החוצה ,בנתיים מביאים 29 כוסות ואומרים לחניכים שיגידו לו שיש שם 30 כוסות , אומרים לחניך לספור והחניכים צריכים לעשות כאילו הם סופרים איתו וכולם הגיעו ל30 כוסות ורק הוא הגיע ל29 כוסות , מהר מאוד הילד ישנה את דעתו ויגיד שיש שם 30 כוסות .
צ'ופר -
בעיר קטנה ליד הנהר, חיו בשלווה יצורים עגולים ויצורים מרובעים. החיים בעיירה הקטנה
והמטריפה היו רגועים בצורה מדהימה. בכל יום התרחש בדיוק מה שהתרחש ביום שקדם לו.
העיגולים התגלגלו להם בשלווה, ממקום למקום. כל ריבוע שהיה צריך להגיע ממקום למקום
פשוט טלפן לשכנו העיגול, וביקש ממנו הקפצה קטנה. בתמורה, כשלאיזה עיגול מתוסכל,
היה נופל השקל בפינה של הבית (וזה היה קורה הרבה), ולעיגולים כידוע, קצת קשה להגיע
לפינה, ידידו המרובע היה מגיע ומוציא אותו מהצרה. כשהיה צריכים לבנות חומה בעיר,
פשוט העמידו כמה מרובעים אחד ליד השני, וכשרצו לשחק, פשוט השתמשו בעיגולים בתור
כדור. כך במשך אלפי שנים כל צורה ביצעה את המטלות שהיו מתאימות ליכולות שלה.
אלא, שבוקר אחד זה קרה.
אחד העיגולים החליט שהוא רוצה להפוך דווקא למרובע. הכל התחיל כששני עיגולים צעירים
ולא כל כך חכמים, ניסו לטפס אחד על השני, כדי להגיע לקופסת העוגיות שמעל הארון.
כמובן, שהם פשוט התגלגלו במדרגות אחד על השני. "זהו", הם צעקו,
"נמאס לנו להיות עיגולים ולהתגלגל כל הזמן. אנחנו רוצים להיות יציבים, לעמוד
במקום, בלי לפחד כל הזמן שניפול".
בתוך דקות התארגנה הפגנה של כל העיגולים. הם התאספו מול ראש העיר, כשהם מחזיקים
שלטים בידיים וצועקים: "לא רוצים להיות עגולים", "גם אני וגם אתה,
כולנו רוצים להיות מרובע", ו- "גם אני רוצה פינה". לראש העיר פשוט
לא נשארה ברירה. הוא ניסה להסביר להם מה יקרה אם כולם יהפכו למרובעים, אבל הם לא
הסכימו להקשיב. הוא תפס את העיגולים, מתח אותם, קיפצץ קצת, והפך אותם למרובעים.
עכשיו, כולם היו מאושרים.
אבל, כשכולם כבר רצו לחזור הביתה, הם גילו שהם תקועים במקום. אין אף עיגול שיכול
להתגלגל ולקחת אותם הביתה.
זוהי הסכנה בלחץ חברתי. אנחנו עלולים לעשות משהו שלא באמת מתאים לנו. לכל אחד יש
את הייחוד שלו והדרך שלו ולא צריך להתבייש בה. לכל אחד יש תפקיד ואנו צריכים
להיזהר שלא נהפוך כולנו למרובעים.