פורסם: 10/09/2023, 19:44למה אנחנו מחוברים יותר ליום הזיכרון מאשר ליום השואה?
פעולת חבב
טוב שבת שלום לכולם
אני רוצה שנתחיל במשחק קטן. בואו כולם נעמוד כל אחד במקום שלו. זה הצד שמסכים וזה הצד שלא מסכים ואני אסביר אני עכשיו אקריא כמה משפטים מי שמסכים עם המשפט עובר לצד הזה ומי שלא מסכים עובר לצד הזה, שנתחיל?
שאלות:
אני יהודי, ציוני, שאוהב את המדינה שלו וגאה בה
אני יהודי ימני שאוהב את המדינה שלו וגאה בה
אני נער צעיר בשנת 2023 ויום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה הרבה יותר חשוב לי מיום השואה
בטקס יום הזיכרון של שבט מעפילים אני ארגיש הרבה יותר מחובר לדברים שיאמרו שם מאשר למה שנאמר בטקס יום השואה.
בצפירה, אני אבכה.
בצפירה של יום השואה אני ארכין את הראש
בצפירה של יום הזיכרון תעבור לי צמרמורת בגוף ואני אזיל דמעה
טוב כולם לשבת.
אני חושב שהבנתם לאן אני חותר....
אני רוצה לשאול אתכם שאלה שנייה- למה אנחנו כאנשים(לא חשוב הגילאים) בשנת 2023 מרגישים הרבה יותר מחוברים ליום הזיכרון מאשר ליום השואה?
לתת להם קצת לצעוק
מי אמר? הנה תסתכלו- עשינו משחק קטן כולם הלכו יותר לכיוון יום הזיכרון מאשר יום השואה.
יודעים מה? קבלו אני שם עכשיו כמה תמונות ואני רוצה מתנדב שיגיד לי מי מופיע בכל אחת מהתמונות.
רועי קליין- אפרים מול
הדר גולדין- רעיה ווליצקי
להשלים פרטים על כל אחד מהנספים פה
רועי קליין: נולד בשנת 1975 ברעננה למד במכינה בעלי ולאחר מכן התגורר ביישוב. במלחמת לבנון השנייה(2006) הוא שירת כסמג"ד של גדוד 51 בגולני. אותו גדוד נכנס ללבנון לעיירה הנקראת בינת ג'בל
ושם הם נקלעו לקרב נוראי וטרגדי שבמהלכו נזרק רימון אל עבר כוחותינו ורועי קליין בלי היסוס קפץ על הרימון, אמר שמע ישראל ומנע את מות לוחמיו, אחרי פיצוץ הרימון היו עוד כמה שניות שבהם רועי היה חי והספיק להגיד בקשר: קליין נפגע קליין נפגע אמר שמע ישראל והושיט את מכשיר ורד יריחו לסגנו איתמר כץ (שלקח פיקוד על הכוח) כדי שהמכשיר לא יפול לידי חיזבאללה והחזיר את נשמתו לבורא. כמה שעות לאחר מכן אחד בשם ניר רובין בא לחלץ את הגופה שלו הביתה ורועי השאיר אחריו אלמנה, ושתי ילדים קטנים.
הדר גולדין: דר גולדין (נולד ב-18 בפברואר 1991 באשחר, ישראל; נפטר ב-1 באוגוסט 2014 ברפיח, רצועת עזה) היה קצין צה"ל בדרגת סגן מסיירת גבעתי שנפל בקרב רפיח במהלך מבצע צוק איתן, וגופתו נחטפה על ידי ארגון חמאס למנהרה תת-קרקעית. גולדין מוגדר כחלל צה"ל במעמד שבוי ונעדר.(אגב גם הוא למד במכינה בעלי.. ונהרג כמה שבועות לפני החתונה שלו..)
אפרים מול: אפרים מול נולד בבלגיה, ואת השואה שרד כילד בצרפת. בספטמבר 1942 ניסו הוריו של אפרים להימלט מבלגיה הכבושה בידי הנאצים. הם תכננו להגיע לשוויץ כדי לקבל שם מקלט. הם הגיעו ברכבת לעיר בזנסון שבצרפת, לא רחוק מהגבול עם שוויץ, ושכרו חדר בבית מלון קטן. שלטונות שוויץ סגרו את הגבול בפני פליטים יהודים, אך להוריו של אפרים נודע כי אחד מתושבי העיר מסייע ליהודים לעבור את הגבול בלילה, תמורת תשלום. אותו אדם היה אמור להגיע לבית המלון בלילה שלמחרת, כדי לקחת את אפרים והוריו אל מעבר לגבול, אבל במקומו הופיעו במלון שני אנשי גסטפו ועצרו אותם.
אפרים והוריו הובאו לתחנת גסטפו ששכנה לא הרחק מהמלון. אחד הגרמנים הורה לשני שוטרים צרפתיים לקחת את אפרים. אמו הספיקה לנשק אותו והכניסה אל כיסו שתי תמונות: תמונה שלה ותמונה של אביו. אפרים לא ידע שלא יראה אותם עוד לעולם. ב-18 בספטמבר 1942 גורשו הוריו, בלה וראובן לאושוויץ, בשילוח מספר 34 ממחנה הריכוז דראנסי שליד פריז, ונרצחו. אפרים מסר דפי עד להנצחת זכרם, כמו גם להנצחת זכרם של סבתו וסבו, הינדה ויענקל דמבינסקי, שנרצחו בשואה. אפרים נפטר היום בבוקר אחרי שיום לפני טקס יום השואה המרכזי הוא התמוטט בחזרות
רעיה ווליצקי: לצערי במה שממחיש את הטענה שלי שאנחנו לא מחוברים מספיק לשואה לא הצלחתי למצוא עליה יותר מדי מידע אבל מה שכן אני יודע זה שהיא שרדה את השואה בעיירה קטנה ברוסיה, אחרי שהמשפחה נמלטה ממולדובה. הם עלו על ספינה של פליטים, ובדרך היא הופצצה - ואמא שלה נהרגה".
רעיה, שהייתה רק בת שנה ותשעה חודשים, נפצעה מרסיס ואיבדה את הראייה בעין אחת". "בעיירה הקטנה היא שרדה את השואה בזכות קרובי משפחה שגידלו אותה, ולאחר המלחמה הם חזרו למולדובה. בשנת 1973, ערב מלחמת יום הכיפורים, היא עלתה לישראל. נולדו לה שלושה ילדים וחמישה נכדים. לצערנו ביום שלישי בבוקר, יום השואה בדיוק בזמן הצפירה היא נפטרה
יש אנשים שטוענים שיום השואה זה זה אירוע שכיח רחוק בהיסטוריה של העם שלנו אז מה אם זה היה לפני 80 שנה? לתשעה באב אנחנו הרבה יותר מחוברים. למה? בתשעה באב אנחנו לא אוכלים ולא שותים 24 שעות, ורוב היום אסור לעשות מלאכה ויושבים על הרצפה וקוראים קינות. הנהההההה תסתכלו רק כמה דברים עושים ביום אבל אחד!! וכל זה בגלל משהו שקרה לפני אלפיים שנה. יום השואה מה אנחנו עושים? טקס ואו איזה יופי. לגלות לכם סוד? חצי מהאנשים שיושבים פה שיחקו בטלפון בזמן הטקס או עסקו בכל דבר אחר שהוא לא הטקס
יום השואה ויום הזיכרון מוכרזים שניהם כימי אבל לאומיים
אז אם שניהם ימי אבל לאומיים למה יש 2 צפירות ביום הזיכרון ורק צפירה אחת ביום השואה?
יאללה חבר'ה אני דיברתי מספיק אני רוצה שעכשיו אתם תדברו ותסבירו לי למה אנחנו מרגישים הרבה יותר מחוברים ליום הזיכרון מאשר יום השואה למה יום הזיכרון יותר חשוב לנו
-דיון
-סיכום
עוצרים את הדיון, וממשיכים הלאה בפעולה
נסיים בסיפור קצר על יום הזיכרון(אפשר ומומלץ להוסיף סיפור על היום השואה)
סיפור יום הזיכרון:
אריה,הרשקוביץ בן שרה ויעקב, נולד בעיר פוקינג בגרמניה בכ"ד בתשרי תש"ז (19.10.1946), אח ליוסי. בהיותו בן שלוש עלתה המשפחה לישראל, אריה למד בבית הספר היסודי "יבנה" ברמת גן ובתיכון "תורה ומלאכה" בתל אביב.
אחרי שירות סדיר בצה"ל, אריה שירת בצבא הקבע בחיל תחזוקה 24 שנים והשתחרר בדרגת רב-סרן. משנת 1993 עבד כמנהל תחזוקה במפעל "פרג" באזור התעשייה עטרות, בצפון ירושלים.
אריה ורעייתו גאולה גרו בעפרה, שם גידלו ארבעה ילדים: אסף חיים, שגית, יסמין ודור.
ביום שני ה' בשבט תשס"א (29.01.2001), בשעה 16:20, ירו מחבלים מרכב חולף על אריה, שנסע במכוניתו מהמפעל לביתו. אריה נרצח מכדור שחדר ללבו.
בן 54 היה במותו. אריה הובא למנוחות בבית העלמין בסגולה, פתח תקווה. הניח אישה, ארבעה ילדים, נכדים ואח.
שלושה חדשים אחרי הירצחו של אריה, בח' באייר תשס"א, נרצח בנו הבכור אסף חיים על-ידי מחבלים, כשעבר באותו כביש.
בתקווה לימים שקטים ומשמעותיים ומקווה שהמסר עבר לכל אחד הצורה האישית שלו והוא כבר ידע מה צריך לעשות עם זה
שבת שלום!!!
ניתן ואפילו רצוי לצרף תמונות של החללים, בהצלחה!!
.
פעולת חבב
טוב שבת שלום לכולם
אני רוצה שנתחיל במשחק קטן. בואו כולם נעמוד כל אחד במקום שלו. זה הצד שמסכים וזה הצד שלא מסכים ואני אסביר אני עכשיו אקריא כמה משפטים מי שמסכים עם המשפט עובר לצד הזה ומי שלא מסכים עובר לצד הזה, שנתחיל?
שאלות:
אני יהודי, ציוני, שאוהב את המדינה שלו וגאה בה
אני יהודי ימני שאוהב את המדינה שלו וגאה בה
אני נער צעיר בשנת 2023 ויום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה הרבה יותר חשוב לי מיום השואה
בטקס יום הזיכרון של שבט מעפילים אני ארגיש הרבה יותר מחובר לדברים שיאמרו שם מאשר למה שנאמר בטקס יום השואה.
בצפירה, אני אבכה.
בצפירה של יום השואה אני ארכין את הראש
בצפירה של יום הזיכרון תעבור לי צמרמורת בגוף ואני אזיל דמעה
טוב כולם לשבת.
אני חושב שהבנתם לאן אני חותר....
אני רוצה לשאול אתכם שאלה שנייה- למה אנחנו כאנשים(לא חשוב הגילאים) בשנת 2023 מרגישים הרבה יותר מחוברים ליום הזיכרון מאשר ליום השואה?
לתת להם קצת לצעוק
מי אמר? הנה תסתכלו- עשינו משחק קטן כולם הלכו יותר לכיוון יום הזיכרון מאשר יום השואה.
יודעים מה? קבלו אני שם עכשיו כמה תמונות ואני רוצה מתנדב שיגיד לי מי מופיע בכל אחת מהתמונות.
רועי קליין- אפרים מול
הדר גולדין- רעיה ווליצקי
להשלים פרטים על כל אחד מהנספים פה
רועי קליין: נולד בשנת 1975 ברעננה למד במכינה בעלי ולאחר מכן התגורר ביישוב. במלחמת לבנון השנייה(2006) הוא שירת כסמג"ד של גדוד 51 בגולני. אותו גדוד נכנס ללבנון לעיירה הנקראת בינת ג'בל
ושם הם נקלעו לקרב נוראי וטרגדי שבמהלכו נזרק רימון אל עבר כוחותינו ורועי קליין בלי היסוס קפץ על הרימון, אמר שמע ישראל ומנע את מות לוחמיו, אחרי פיצוץ הרימון היו עוד כמה שניות שבהם רועי היה חי והספיק להגיד בקשר: קליין נפגע קליין נפגע אמר שמע ישראל והושיט את מכשיר ורד יריחו לסגנו איתמר כץ (שלקח פיקוד על הכוח) כדי שהמכשיר לא יפול לידי חיזבאללה והחזיר את נשמתו לבורא. כמה שעות לאחר מכן אחד בשם ניר רובין בא לחלץ את הגופה שלו הביתה ורועי השאיר אחריו אלמנה, ושתי ילדים קטנים.
הדר גולדין: דר גולדין (נולד ב-18 בפברואר 1991 באשחר, ישראל; נפטר ב-1 באוגוסט 2014 ברפיח, רצועת עזה) היה קצין צה"ל בדרגת סגן מסיירת גבעתי שנפל בקרב רפיח במהלך מבצע צוק איתן, וגופתו נחטפה על ידי ארגון חמאס למנהרה תת-קרקעית. גולדין מוגדר כחלל צה"ל במעמד שבוי ונעדר.(אגב גם הוא למד במכינה בעלי.. ונהרג כמה שבועות לפני החתונה שלו..)
אפרים מול: אפרים מול נולד בבלגיה, ואת השואה שרד כילד בצרפת. בספטמבר 1942 ניסו הוריו של אפרים להימלט מבלגיה הכבושה בידי הנאצים. הם תכננו להגיע לשוויץ כדי לקבל שם מקלט. הם הגיעו ברכבת לעיר בזנסון שבצרפת, לא רחוק מהגבול עם שוויץ, ושכרו חדר בבית מלון קטן. שלטונות שוויץ סגרו את הגבול בפני פליטים יהודים, אך להוריו של אפרים נודע כי אחד מתושבי העיר מסייע ליהודים לעבור את הגבול בלילה, תמורת תשלום. אותו אדם היה אמור להגיע לבית המלון בלילה שלמחרת, כדי לקחת את אפרים והוריו אל מעבר לגבול, אבל במקומו הופיעו במלון שני אנשי גסטפו ועצרו אותם.
אפרים והוריו הובאו לתחנת גסטפו ששכנה לא הרחק מהמלון. אחד הגרמנים הורה לשני שוטרים צרפתיים לקחת את אפרים. אמו הספיקה לנשק אותו והכניסה אל כיסו שתי תמונות: תמונה שלה ותמונה של אביו. אפרים לא ידע שלא יראה אותם עוד לעולם. ב-18 בספטמבר 1942 גורשו הוריו, בלה וראובן לאושוויץ, בשילוח מספר 34 ממחנה הריכוז דראנסי שליד פריז, ונרצחו. אפרים מסר דפי עד להנצחת זכרם, כמו גם להנצחת זכרם של סבתו וסבו, הינדה ויענקל דמבינסקי, שנרצחו בשואה. אפרים נפטר היום בבוקר אחרי שיום לפני טקס יום השואה המרכזי הוא התמוטט בחזרות
רעיה ווליצקי: לצערי במה שממחיש את הטענה שלי שאנחנו לא מחוברים מספיק לשואה לא הצלחתי למצוא עליה יותר מדי מידע אבל מה שכן אני יודע זה שהיא שרדה את השואה בעיירה קטנה ברוסיה, אחרי שהמשפחה נמלטה ממולדובה. הם עלו על ספינה של פליטים, ובדרך היא הופצצה - ואמא שלה נהרגה".
רעיה, שהייתה רק בת שנה ותשעה חודשים, נפצעה מרסיס ואיבדה את הראייה בעין אחת". "בעיירה הקטנה היא שרדה את השואה בזכות קרובי משפחה שגידלו אותה, ולאחר המלחמה הם חזרו למולדובה. בשנת 1973, ערב מלחמת יום הכיפורים, היא עלתה לישראל. נולדו לה שלושה ילדים וחמישה נכדים. לצערנו ביום שלישי בבוקר, יום השואה בדיוק בזמן הצפירה היא נפטרה
יש אנשים שטוענים שיום השואה זה זה אירוע שכיח רחוק בהיסטוריה של העם שלנו אז מה אם זה היה לפני 80 שנה? לתשעה באב אנחנו הרבה יותר מחוברים. למה? בתשעה באב אנחנו לא אוכלים ולא שותים 24 שעות, ורוב היום אסור לעשות מלאכה ויושבים על הרצפה וקוראים קינות. הנהההההה תסתכלו רק כמה דברים עושים ביום אבל אחד!! וכל זה בגלל משהו שקרה לפני אלפיים שנה. יום השואה מה אנחנו עושים? טקס ואו איזה יופי. לגלות לכם סוד? חצי מהאנשים שיושבים פה שיחקו בטלפון בזמן הטקס או עסקו בכל דבר אחר שהוא לא הטקס
יום השואה ויום הזיכרון מוכרזים שניהם כימי אבל לאומיים
אז אם שניהם ימי אבל לאומיים למה יש 2 צפירות ביום הזיכרון ורק צפירה אחת ביום השואה?
יאללה חבר'ה אני דיברתי מספיק אני רוצה שעכשיו אתם תדברו ותסבירו לי למה אנחנו מרגישים הרבה יותר מחוברים ליום הזיכרון מאשר יום השואה למה יום הזיכרון יותר חשוב לנו
-דיון
-סיכום
עוצרים את הדיון, וממשיכים הלאה בפעולה
נסיים בסיפור קצר על יום הזיכרון(אפשר ומומלץ להוסיף סיפור על היום השואה)
סיפור יום הזיכרון:
אריה,הרשקוביץ בן שרה ויעקב, נולד בעיר פוקינג בגרמניה בכ"ד בתשרי תש"ז (19.10.1946), אח ליוסי. בהיותו בן שלוש עלתה המשפחה לישראל, אריה למד בבית הספר היסודי "יבנה" ברמת גן ובתיכון "תורה ומלאכה" בתל אביב.
אחרי שירות סדיר בצה"ל, אריה שירת בצבא הקבע בחיל תחזוקה 24 שנים והשתחרר בדרגת רב-סרן. משנת 1993 עבד כמנהל תחזוקה במפעל "פרג" באזור התעשייה עטרות, בצפון ירושלים.
אריה ורעייתו גאולה גרו בעפרה, שם גידלו ארבעה ילדים: אסף חיים, שגית, יסמין ודור.
ביום שני ה' בשבט תשס"א (29.01.2001), בשעה 16:20, ירו מחבלים מרכב חולף על אריה, שנסע במכוניתו מהמפעל לביתו. אריה נרצח מכדור שחדר ללבו.
בן 54 היה במותו. אריה הובא למנוחות בבית העלמין בסגולה, פתח תקווה. הניח אישה, ארבעה ילדים, נכדים ואח.
שלושה חדשים אחרי הירצחו של אריה, בח' באייר תשס"א, נרצח בנו הבכור אסף חיים על-ידי מחבלים, כשעבר באותו כביש.
בתקווה לימים שקטים ומשמעותיים ומקווה שהמסר עבר לכל אחד הצורה האישית שלו והוא כבר ידע מה צריך לעשות עם זה
שבת שלום!!!
ניתן ואפילו רצוי לצרף תמונות של החללים, בהצלחה!!
.