עם ישראל חי!
שמירה עשיתי

פעולה לזכר עמיחי יעקב ונינו הי״ד:

אמנם כולנו מדריכים חרוצים שמכינים פעולות מראש. אבל תמיד קורה איכשהו שנתקעים בלי פעולה... רגע לפני שהחניכים באים. אז במיוחד בשבילכם מאגר הפעולות הגדול והעדכני בארץ!

פעולה לזכר עמיחי יעקב ונינו הי״ד:

הודעהעל ידי משהאדמונינבטים מדריך באתר » 14/10/2023, 20:19

פעולה לזכר עמיחי יעקב ונינו הי״ד:משחק:*צריך להביא כדורמשחקים חיי שרה- בנות/כדורגל-בנים(אם יש זמן אפשר לשחק כמה פעמים בשביל להמחיש יותר לחניכים) בכל סבב יש שלושה חניכים שעומדים מהצד ומסתכלים וכל השאר משחקים.  התפקיד שלכם- (המדריכים) זה לנסות להיכנס לאמצע המשחק להפריע בו (לקחת את הכדור, לחסום וכו) ולראות מה תיהיה התגובה לסיטואציה של מי שמשחק ומה התגובה של מי שצופה מהצד.אחרי המשחק להושיב אותם ולשאול את השאלה: מה היה יותר כיף לעשות לשחק או לצפות מהצד ולמה?*לא לנסות להגיע איתם לתשובה חד משמעית פשוט לתת להם להגיד את מה שהם חושביםלהקריא את הסיפור:אב ובנו עמדו נרגשים בפתח חדרו של הרבי מליובאוויטש. הנער עמד ימים ספורים לפני חגיגת בר המצווה שלו והתכונן לקבל את ברכת הרבי לקראת היום המשמעותי בחייו.הרבי קיבל אותם בפנים מאירות, לחץ להם יד חמה ובירך אותם מכל הלב. אחר כך פנה אל הנער והפתיע בשאלה לא צפויה: “אתה חובב בייסבול?”, הנער הנהן לחיוב. מי בארצות הברית לא אוהב את משחק כדור הבסיס?“איזו קבוצה אתה אוהד?”, המשיך הרבי ושאל, וכמו ילד ניו-יורקי טיפוסי הגיעה התשובה: “היאנקיז”.“האם אבא לוקח אותך לצפות במשחקים של היאנקיז?”, שאל הרבי, והנער השיב: “כן. רק לפני חודש הלכנו יחד לצפות במשחק באצטדיון הענק של הקבוצה, ה”יאנקיז סטודיום”. אבל האמת היא שהמשחק היה מאכזב. הקבוצה שיחקה חלש, נפלה לפיגור רציני מול היריבה ואבא ואני נטשנו מאוכזבים באמצע המשחק”.“רגע”, המשיך הרבי לשאול, “וכשאתם עזבתם את האצטדיון, גם השחקנים נטשו את המשחק?”.“מה פתאום”, ענה הילד בחוסר סבלנות. “אנחנו, הצופים, איננו חלק מהמשחק. אנחנו יכולים לברוח מתי שרוצים. השחקנים הם חלק מהמשחק, הם חייבים להיאבק עד הרגע האחרון כדי לשנות את המגמה ולנצח”.לעצור לקרוא את הקטע ולהתחיל דיוןשאלות לדיון-•האם הילד צודק שחקנים הם היחידים שיכולים שצריכים להילחם עד סוף המשחק?•עדיף לנו בחיים להיות שחקנים או צופים מהצד?•מה אנחנו כרגע בתוך המצב בארץ?שחקנים או צופים מהצד?
( כנראה שהחניכים יגידו שצריך להיות שחקנים ולא צופים מהצד, להניע את הדיון לכיוון שגם אנחנו במצב היום במדינה אולי לא החיילים שנלחמים אבל לגמרי יכולים להיות שותפים ולא להסתכל מהצד) 
להמשיך לקרוא את הקטעלרגע הזה הרבי חיכה. הוא אמר בחיוך: “אתה מתחיל כעת את החיים כנער בוגר, זכור את המסר שאתה עצמך הצגת. ביהדות אין צופים מהצד, כל אחד הוא שחקן. כל אדם קיבל מהקדוש ברוך הוא שליחות אישית וייחודית המיועדת רק לו, שרק הוא יכול לבצע הכי טוב שאפשר. בכל רגע עומדת בפניך הבחירה האם להיות ‘צופה’ או לרדת למגרש ולהיות ‘שחקן פעיל’ ולבצע את התפקיד הכי טוב שאפשר. הֶיֵה שחקן!"סיכום:עמיחי הוא שחקן. היה שחקן במדי גוף ועכשיו הוא שחקן במדי נשמה, שחקן על. הוא עבר ליגה רק כדי להזיז מהלכים מגבוה ותכף הוא יחזור למגרש של מי שמשנה בתכל'ס את המשחק. כי זה מה שהוא עשה פה. כזה הוא, מחובר לתכלית, מסור לשליחות ומוכן לעבור למאחורי הקלעים אם זה מה שיביא לתוצאות טובות יותר. ומבחינתו התוצאה הטובה ביותר היא גאולה, בית מקדש. עם ישראל עם תורת ישראל בארץ ישראל. זה המגרש שלו, המגרש של הבורא. וכל הזמן, כל רגע הוא שאל את עצמו איך אני משחק הכי טוב או במילים שלו "כיצד אני אוכל לעשות הכי טוב ע“מ שהנשמה תתממש".

תגובה מהירה:


חזור אל פעולות

השארו מעודכנים!