תרום
צור קשר
נבקש מכל החניכים לעמוד במעגל, נחזיק כדור ונבקש מהחניכים לשחק במשחק"מסירות" דמיוני, ללא הכדור. ננקוב בשם של אחד החניכים והוא יתחיל
במשחק, החניך "ימסור" את הכדור לחניך אחר על ידי קריאה בשמו והנפת ידיים
דמיונית של זריקת כדור, החניך שקראו בשמו ימשיך ויקרא בשם של חניך אחר ויניף גם
הוא את ידיו כאילו הוא מוסר את הכדור.
נשחק מספר דקות באופן זה ולאחר מכן נעבור לשחק מסירות רגיל, עם כדור, כאשר כל חניך
שהכדור מגיע אליו קורא בשם של חניך אחר במעגל וזורק אליו את הכדור.
בסיום המשחק נשאל את החניכים:
- באיזה משחק נהניתם יותר?
אני רוצה לספר לכם על הפעם האחרונה שבה ראיתי את יואב. יואב היה החברהכי טוב שלי עוד מהגן, היינו עושים הכל יחד: משחקים בכדור, עושים 'תחרות בדיחות'
ואפילו זורקים שקיות מים על הילדים של השכנים.... הפעם האחרונה שראיתי את יואב היה
ביום ההולדת העשירי שלנו לפני חמש שנים, כן, יואב ואני נולדנו באותו יום בדיוק
בשני בתי חולים שונים בעיר ותמיד היינו חוגגים את יום ההולדת שלנו יחד. יום ההולדת
האחרון שבו ראיתי את יואב היה מרגש במיוחד, הגיעו המון חברים מהכיתה ומהשכונה
והרגשנו שכולם אוהבים אותנו. לפעמים ילדים מקנאים אחד בשני, או סתם רבים ומציקים,
אבל אצלנו זה היה אחרת, כולם היו חברים שלנו ואהבו אותנו באמת. וגם אנחנו אהבנו
לעשות הכל יחד ולהיות החברים הכי טובים. יואב היה גר בקומה מתחתי. בעצם, הוא עדיין
גר שם.... עכשיו אתם בטח שואלים את עצמכם למה לא ראיתי את יואב כבר כמעט חמש שנים,
ואולי אתם אפילו מדמיינים שקרה לו משהו לא טוב. אז זהו, שלא קרה ליואב שום דבר רע,
יואב שלם ובריא. ולא, גם לא רבנו. אבל מאז הפעם האחרונה שראיתי אותו כמעט ולא
ראיתי גם את שאר החברים שהגיעו ליום ההולדת. לכבוד יום ההולדת העשירי שלנו קיבלנו
יואב ואני מתנה זהה מההורים שלנו- מחשב! יואב אוהב להמציא כל מיני תוכניות וכללים
וחוקים, ולכן כשקיבלנו את המחשב הוא קבע שמעכשיו במשך שבועיים נדבר רק דרך
האינטרנט: מייל, צ'אטים, פייסבוק, ואפילו סקייפ. הכל מותר, חוץ מלעלות/ לרדת אחד
לבית של השני. בהתחלה התלהבתי מאוד מהכללים החדשים, פתחתי שם משתמש והתחלתי לנסות
את כל האפשרויות... גילינו שאפשר לעשות הכל דרך המחשב- לשחק בכדור, לקיים תחרות
בדיחות ואפילו להתכתב באמצע הלילה בלי שאבא ואמא יידעו, רק לזרוק שקיות מים לא
הצלחנו... אחרי שבועיים כבר התרגלנו לצורה החדשה של החברות שלנו, או שפשוט התעצלנו
לעלות ולרדת במדרגות... גילינו גם שהרבה חבר'ה נמצאים במחשב ואפשר במקביל לדבר
ולשחק אחד עם השני ולא לפספס את מה ששאר החברים כותבים בינתיים. היו גם כמה חברים
שלא היה להם מחשב, הם המשיכו לצאת לשחק במגרש ולבקר אחד אצל השני, אבל אני כבר לא כל
כך הייתי בקשר איתם כי הם לא היו מחוברים... בסוף אותו החופש, עברתי לבית ספר חדש,
כך שיותר לא נפגשתי עם יואב ולא עם שאר החברים. במשך שנה וחצי המשכנו להיות חברים,
היינו מתכתבים, מתקשרים ומשחקים- הכל דרך המחשב והטלפון. אחרי שנה וחצי הפסקתי
לשמור על קשר עם יואב, זה הפך למשעמם. מידי פעם הייתי רואה דברים שהוא כתב לחברים
אחרים והייתי נזכר בחברות שהיתה לנו. במשך השנים שעברו יצא לי לחשוב לפעמים על
החברות עם יואב ולעומת זאת על החברים שלא התחברו למחשב והמשיכו להיפגש ולבלות יחד.
בזמן האחרון המחשבות הללו הובילו אותי לקבל החלטה: עוד שבועיים וחצי אני חוגג את
יום ההולדת ה-15 שלי. יש לי תוכנית מיוחדת ליום ההולדת הזו. אני חושב לעשות משהו
שלא עשיתי כבר הרבה זמן: לרדת 15 מדרגות, לדפוק על הדלת הלבנה והמוכרת ולהזמין את
יואב למשחק כדורסל במגרש.
אולי לא מאוחר מידי.
