פורסם: 25/01/2025, 23:11משחק:משחקים משחק שדומה לדגל, עם קצת שינויים. מחלקים את הקבוצה ל2 קבוצות. קבוצה א' השומרים קבוצה ב' הכובשים. מגדירים את השטח של קבוצה א', בשטח הזה קבוצה ב' יכולה להיתפס. כשחניך נתפס הוא עומד במקום עד שחבר מהקבוצה יתן לח כיף- כמו בדגל מגדירים שהשטח שקבוצה ב' צריכים לכבוש נמצא באמצע השטח של קבוצה א', על השטח הזה קבוצה א' צריכים להגן מפני קבוצה ב', שצריכים להיכנס אליו.עד כאן מקווה שמובן. כאן יש עוד טוויסט- את הקבוצה הכובשת מחלקים לזוגות. לצורך העניין- קבוצה ב'1 ב'2 וב'.3 במשחק הראשון- כל זוג צריך שרק הוא יכבוש את השטח הפנימי, ולא הזוגות האחרות. החניכים יראו שזה לא אפשרי לכבוש אם כולם מפולגים במשחק השני- כל קבוצה ב' מנסה לכבוש את השטח. החניכים יראו שעכשיו כשהם ביחד הם מצליחים לכבוש. עכשיו עושים החלפות וקבוצה ב' היא השומרת וקבוצה א' היא הכובשת.(אפשר להביא עוד משחק שקשור לאחדות)קטע על אחדות:כך לשון הפסוק בתהלים: "ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו" (תהלים קכ"ב , ג'). ודורשים חז"ל שזוהי העיר המחברת ומאגדת את הכל אליה, שהרי אף שלכל אחד דעת שונה ורצון שונה, כולם מתפללים למקום אחד, פני כולם לירושלים, ולמרותשלכל אחד תפילה משלו, כל התפילות לירושלים ודרכה הן עולות, וכלשון חז"ל :"עיר שעושה את כולם חברים". הגמרא במסכת מגילה קובעת: "ירושלים לא נתחלקה לשבטים" (כ"ו, ע"א), היא לא שייכת לשבט אחד, לאף אחד אין בעלות על ירושלים, היא שייכת לכלל ישראל, למציאות המאחדת אותם. שמעתי פעם מהרב משה צבי נריה זצ"ל, ראש ישיבת כפר הרואה, ששאל מדוע לא זכינו לכבוש את ירושלים כבר במלחמת השחרור? מדוע נאלצנו לחכות 19 שנים עד שזכינו לירושלים השלמה? והוא השיב: במלחמת השחרור עדיין לא היינו צבא מאוחד, ההגנה נלחמה לחוד, ואנשי האצ"ל והלח"י נלחמו לחוד, היה אמנם פיקוד אך האיחוד היה עדיין רחוק, כשלא מאוחדים לא ניתן לכבוש את ירושלים. אחר כך כשקם צה"ל ואיגד בתוכו את כל הפלגים, צה"ל מאוחד, עם מאוחד, יכול לכבוש את ירושלים. ירושלים שלא נחלקה לשבטים, לא נכבשת אם לא מתאחדים סביבה. האיחוד מביא את יכולתינולהתרומם לירושלים. כך הרי דורש הירושלמי: "כעיר שחוברה לה יחדיו – שמחברת ישראל זה לזה" (ירושלמי לבבא קמא פ"ג, ה"ז). קטע יפה אבל האם זה תופס גם במציאות?2 קטעים מווינט:
שלהבת נריה – ממשנתו של הרב משה צבי נריה זצ”ל ליום ירושלים: (הודפס במועדי ראי”ה פד’) יומיים לאחר שחרור העיר העתיקה, בר”ח סיון תשכ”ז, דבר הרב בפני מורים ומנהלים בעיריית ירושלים, והרי קטע מדבריו: בין ההגיגים והתחושות של הימים הגדולים האלה, מסתמנת גם שאלה- תמיהה: מדוע לא נתן הקב”ה את ירושלים בידינו אז, בתש”ח, ובמה זכינו שהיא תוחזר לנו עתה? באורח פלא, כלל לא בדרך הטבע, היא נשמטה מידינו אז, ושוב באורח פלא, מעבר להגיון, היא נתנה לנו, היא הוגשה לנו עכשיו? התשובה לכך רמוזה בסוד שיח של חכמי קדם. על ירושלים נאמר בתלמוד הירושלמי: כעיר שחוברה לה יחדיו- עיר שמחברת ישראל זה לזה (ירושלמי ב”ק פ”ז ה”ז), ובצורה אחרת נשנה הדבר בתלמוד הבבלי: ‘לא תוכל לזבוח את הפסח באחד שעריך- לא אמרתי אלא בשעה שכל ישראל נכנסים בשער אחד’ (זבחים,קי”ד,ב). אכן, לפני תשע עשרה שנה, פרץ הפלמ”ח דרך שער ציון, ואלו חיילי האצ”ל עמדו לפרוץ דרך שער שכם. מפולגים ומפורדים היינו. אילו הצלחנו אז היו ‘שניים אוחזין’ בירושלים, וכל אחד היה אומר ‘כולה שלי’. ירושלים היתה הופכת למקור של פירוד, לסיבה של מריבה ומדון. סלעי ירושלים היו הופכים לסלעי מחלוקת…ולכן, רק עתה, כשנכנסנו כולנו דרך שער אחד- שער האריות, ‘הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא’, רק עתה כשכולנו מאוחדים, כשבראשנו עומדת ממשלת ליכוד לאומי, כשצבאנו הלוחם הוא צבא אחיד- צבא הגנה לישראל, כשמאחורינו עומדים בלב אחד כל אחינו אשר בתפוצות הגולה, רק עתה זכינו למאורע הגדול- המחזיר שכינתו לציון החזיר לנו את ירושלים!”.
- אמונה אלון:
- מוקי צור:
שלהבת נריה – ממשנתו של הרב משה צבי נריה זצ”ל ליום ירושלים: (הודפס במועדי ראי”ה פד’) יומיים לאחר שחרור העיר העתיקה, בר”ח סיון תשכ”ז, דבר הרב בפני מורים ומנהלים בעיריית ירושלים, והרי קטע מדבריו: בין ההגיגים והתחושות של הימים הגדולים האלה, מסתמנת גם שאלה- תמיהה: מדוע לא נתן הקב”ה את ירושלים בידינו אז, בתש”ח, ובמה זכינו שהיא תוחזר לנו עתה? באורח פלא, כלל לא בדרך הטבע, היא נשמטה מידינו אז, ושוב באורח פלא, מעבר להגיון, היא נתנה לנו, היא הוגשה לנו עכשיו? התשובה לכך רמוזה בסוד שיח של חכמי קדם. על ירושלים נאמר בתלמוד הירושלמי: כעיר שחוברה לה יחדיו- עיר שמחברת ישראל זה לזה (ירושלמי ב”ק פ”ז ה”ז), ובצורה אחרת נשנה הדבר בתלמוד הבבלי: ‘לא תוכל לזבוח את הפסח באחד שעריך- לא אמרתי אלא בשעה שכל ישראל נכנסים בשער אחד’ (זבחים,קי”ד,ב). אכן, לפני תשע עשרה שנה, פרץ הפלמ”ח דרך שער ציון, ואלו חיילי האצ”ל עמדו לפרוץ דרך שער שכם. מפולגים ומפורדים היינו. אילו הצלחנו אז היו ‘שניים אוחזין’ בירושלים, וכל אחד היה אומר ‘כולה שלי’. ירושלים היתה הופכת למקור של פירוד, לסיבה של מריבה ומדון. סלעי ירושלים היו הופכים לסלעי מחלוקת…ולכן, רק עתה, כשנכנסנו כולנו דרך שער אחד- שער האריות, ‘הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא’, רק עתה כשכולנו מאוחדים, כשבראשנו עומדת ממשלת ליכוד לאומי, כשצבאנו הלוחם הוא צבא אחיד- צבא הגנה לישראל, כשמאחורינו עומדים בלב אחד כל אחינו אשר בתפוצות הגולה, רק עתה זכינו למאורע הגדול- המחזיר שכינתו לציון החזיר לנו את ירושלים!”.