בעיירה קטנה במדינת פולין הגדולה, חי לפני שנים יקותיאל המלמד. הוא ידע חיי עוני ורעב כמו כל מלמדי התינוקות בעת ההיא. אך אל אף עוניו היה דבק המצווה אחת, מקפיד בה ומתהדר בה: מצוות אתרוג בחג הסוכות. 
עליכם לדעת שהאתרוג היה יקר ולמצוא אחד היתה עבודה קשה. את האתרוגים הביאו מעבר לים, ולכן מחירם היה גבוה. כל ימות השנה אסף יקותיאל פרוטה לפרוטה כדי שיוכל לקנות בערב חג הסוכות אתרוג גדול ומהודר. 
ככל שקרב החג כן רבתה התכונה בעיירה: סוכות נבנו, קרשים וסולמות נשענו על הבתים עד שהגיע ביום המיוחל-ערב חג הסוכות.
יקותיאל לקח את הכסף שאסף והלך לשוק, לחפש לו אתרוג גדול ויפה. 
יקותיאל הולך בדרך ומדמיין את האתרוג שלו. גדול, צהוב, וריחני. בעוד הוא מדמיין את האתרוג הוא רואה את שמריהו העגלון, אך איפה סוסו ועגלתו?
כאשר נפגשו שניהם ראה יקותיאל ששמריהו עצוב, מדוכא וחפוי ראש. 
"ערב חג היום, ולמה נפלו פניך?" שאל יקותיאל
"צרה גדולה נפלה עליי" ענה העגלון, "סוסי נפל ומת ועתה נותרתי בלא כלום. כיצד אפרנס את ביתי?"
נכמרו רחמיו של יקותיאל על העגלון. בלא היסוס שלף את צרור הכסף שהיה מיועד לקניית האתרוג, ונתו אותו לעגלון. "לך קנה לך סוס אחר!"
טרם הספיק העגלון להשיב ליקותיאל, הסתובב יקותיאל וחזר לביתו. כאשר שב יקותיאל לביתו שאלה אותו אשתו: "היכן האתרוג?" יקותיאל שתק, אך אשתו לא חדלה לשאול אותו "מדוע חזרת מוקדם? והיכן האתרוג?" לבסוף לא יכול עוד המלמד להבליג וענה לאשתו: "קניתי אתרוג גדול, גדול מאוד! גדלו כגודל סוס!" סיפר לה יקותיאל על המקרה עם שמריהו. שמעה האישה וענתה, "יהי כך"
בכניסת החג בא יקותיאל המלמד לבוא אל הסוכה אשר בנה, ומה עיניו רואות? בתוך הסוכה עומדים כל ראשי הקהילה ונכבדיה, נושאים אתרוג גדול ויפה, נושא ריח חזק, בעל צבע צהוב כולו. פנה אליו ראש הקהילה ואמר: "דבר המעשה שעשית נפוץ בכל העיירה, כל אנשי העיירה נתנו מכספם לקניית אתרוג זה." אחז יקותיאל באתרוג המהודר והסוכה נתמלא בריחו הטוב.