פעולה לשבת נח- לעמוד נגד הזרם!
הפרשה בקצרה:
בפרשת נח מסופר על דור שהשחית את דרכיו, עד שהקב״ה החליט להביא מבול על העולם. בתוך כל הדור הזה היה אדם אחד, נח, שהיה צדיק והלך בדרך ה׳. הקב״ה ציווה עליו לבנות תיבה כדי להציל את משפחתו ואת בעלי החיים מהמבול. לאחר המבול יצאו נח ומשפחתו מהתיבה, והקב״ה כרת ברית עם העולם, שסימנה הוא הקשת בענן.
המסר המרכזי: נח מלמד אותנו שגם כשהסביבה כולה מתנהגת בצורה לא נכונה, אפשר לבחור בדרך הישר. לא תמיד קל לעמוד נגד הזרם, אבל לפעמים דווקא מי שמעז להיות שונה, לשמור על הערכים שלו ולעשות את הדבר הנכון — הוא זה שמשפיע על העולם לטובה.
משחקים:
מסר: האם אנחנו עושים דברים כי אנחנו מאמינים בהם, או רק כי כולם עושים אותם?
מסר: האם אנחנו עושים כל מה שאומרים לנו בלי לחשוב, או שאנחנו יודעים לעצור, לחשוב ולבחור בדרך הנכונה גם כשמישהו אחר אומר לנו מה לעשות?
סיפור:
הייתי רוצה שיגידו עליי שעליתי לשמיים במרכבות של אש או לפחות בסערה או במעלית עם מוזיקת רקע מרגשת.
במקום זאת, עליתי לשמיים מחוץ מתחת לארון רעוע מלא בגואש שנפל עליי בחדר צוות. כן, לא משהו מרגש או נפלא, אפילו לא נקי עם כל השפריצים של כחול וירוק שעפו לכל כיוון כשזה קרה.
הדבר היחיד שעבר לי בראש כשרחפתי למעלה היה שלפחות על הבושה הזו מגיע לי גן־עדן. פקיד הכניסה קרא את שמי ונכנסתי לאולם הגדול, כאשר מולי ניצבו שני שערים עצומים. אה, זה אתה?” אמר פקיד הכניסה בלי להרים את עיניו מהנייר. “שבור חזק שמאלה.” הוא הצביע לעבר השער השער שנכתב עליו בטוש שחור-אדום וכתב מרובע, בצורה קומית כמעט: “גיהנום”.
חטפתי שוק – לא הייתי צולער או משהו, אבל סך הכל הייתי בן אדם טוב. השתדלתי לא לפגוע בחברים שלי, הדרכתי שנתיים בסניף נפרד, כבר בניתי על ישיבה טובה, וכיוונתי גבוה לגיוס לצה”ל שאחר כך.
“מ- מה? למה?” מלמלתי חלושות. הפקיד קירב לפניו את הדף והרים את המשקפיים, “כתוב לי פה רק... “עבודה זרה.”
הוא נשען בחזרה לאחור על הכיסא ושב אל הדף בלי לחשוב שוב.
אני? עבודה זרה?
"אחי, בטח יש כאן טעות, אני לא –" גמגמתי.
הפקיד הרים שוב את עיניו, זיק של עצבנות בעיניו, "די אתכם! כל פעם אותו סיפור! מלמדים אתכם להגיד את זה בדרך למעלה? כאן בשמיים לא טועים, אם כתוב שעבדת עבודה זרה, עבדת עבודה זרה!" נשארתי לעמוד בשקט לכמה רגעים.
"אין שום דרך לבדוק?" שאלתי שוב חלושות.
הוא מלמל משהו על אנשים מציקים שהורסים לו את החיים והרים ספר בגודל של מקרר קטן ובעובי מתאים, מדפדף בו עוד, ועוד ועוד.
"הנה," הוא אמר לבסוף. "כן, זהו זה. כתוב לי פה… 'עבודה זרה לאלוקי הוואסח.' "
אלוקי הוואסח?
היססתי, "אתה בטוח? אין לי מושג מי זה ה- הא-ל הזה."
"כן, כן," הוא אמר, ממשיך לעיין בספר. "הנה, כתוב לי פה שכשהיית בשבט מעלות עשית מלחמת גואש לכלכת את כל הסניף כדי להראות כמה אתה מגניב שלא שם על המדריכים שלו."
מאיפה לי לזכור מה עשיתי בשבט מעלות? "זה הכל? שולחים אותי לגיהנום על סמך כמה שטויות של ילדים שעשיתי לפני שנים?"
"הו, לא, בשבט הרא"ה אתה גם הלכת לישיבה שנחשבה 'טובה' כדי להראות שאתה 'רציני', אחרי זה התחלת לעשן וויפ כדי לצאת מגניב עם החבר'ה, ולהדרכה נכנסת בכלל כי אומרים שהחבר'ה 'האיכותיים' מתאימים לזה ורצית שיראו שאתה גבר, שלא לדבר על להרשים כמה מהסניף של הבנות."
לא עניתי. לא כי הופתעתי, אלא כי הרגשתי שהוא צודק במידה מטרידה.
הרגשתי בגוש צורב שורף לי בגרון. עמוק בפנים ידעתי שזו האמת, ככה חייתי את חיי" .זה נמשך עוד ועוד," הפקיד המשיך בטון חסר רגש. "מסתבר שבשבט ניצנים הגעת לכל הפעולות של המדריך שלך כדי שהחברים יחשבו שאתה משקיע, נכון חמוד?"
"אז.. אין שום סיכוי שאני אוכל להגיע לגן־עדן?" שאלתי בקול חלוש, רק רוצה לברוח מהמקום לפני שהוא ימשיך ברשימה.
"מתנצל," השיב הפקיד, טורק את הספר. "גן עדן זה למי שחי, לא למי שרק בא להופעת אורח."
נאנחתי. אני אשרוד את הגיהנום, שבטוח היה יותר נעים מלהמשיך לשמוע את כל הדברים שעשיתי בחיים בשביל שאחרים יסתכלו עליי.
נשמתי עמוק וצעדתי לעבר השער.
רגע לפני שנכנסתי, קלטתי שזו הפעם הראשונה והאחרונה שאני עושה משהו בחיים שלי ולא אכפת לי אם אחרים יסתכלו.
מסר:
המסר המרכזי – לעמוד נגד הזרם
לפעמים אנחנו עושים דברים לא בגלל שאנחנו באמת רוצים או מאמינים בהם, אלא בגלל שאנחנו רוצים שיאהבו אותנו, שיעריכו אותנו ושיחשבו שאנחנו מגניבים או מוצלחים. אנחנו מפחדים להיות שונים, ולכן נסחפים אחרי כולם, גם כשאנחנו יודעים שזו לא הדרך הנכונה.
נח מלמד אותנו שאפשר לבחור בדרך שלנו גם כשהעולם כולו הולך לכיוון אחר. הוא לא נתן לסביבה לקבוע לו איך לחיות, אלא נשאר נאמן לערכים שלו ועשה את מה שנכון בעיני ה׳.
גם המשחקים שלנו מתחברים לזה: ב״משחק העדר״ אנחנו רואים איך כולם מחקים אדם אחד, וב״המלך אמר״ אנחנו לומדים שלא צריך לפעול באופן אוטומטי לפי כל הוראה, אלא לעצור ולחשוב בעצמנו.
גם בסיפור, הדמות מגלה שבמשך שנים רבות היא עשתה דברים כדי להרשים אחרים וכדי שיחשבו עליה דברים טובים, ולא בהכרח מתוך אמונה אמיתית בדרך שלה.
אז השאלה היא: האם אנחנו חיים את החיים שלנו לפי מה שאנחנו מאמינים בו, או לפי מה שאנחנו רוצים שאחרים יחשבו עלינו?
בסופו של דבר, לעמוד נגד הזרם זה לא לעשות דווקא או להיות שונים בשביל להיות שונים. זה להיות מספיק אמיצים כדי לבחור בטוב, גם כשאף אחד לא מסתכל, גם כשאף אחד לא מוחא כפיים, וגם כשזה לא מה שיגרום לנו להיראות הכי מגניבים בעיני החברה.
כי בסוף, השאלה היא לא רק מה אנשים יחשבו עלינו, אלא מי אנחנו באמת כשאנחנו מפסיקים לנסות להרשים אותם.
שבת שלום!
הפרשה בקצרה:
בפרשת נח מסופר על דור שהשחית את דרכיו, עד שהקב״ה החליט להביא מבול על העולם. בתוך כל הדור הזה היה אדם אחד, נח, שהיה צדיק והלך בדרך ה׳. הקב״ה ציווה עליו לבנות תיבה כדי להציל את משפחתו ואת בעלי החיים מהמבול. לאחר המבול יצאו נח ומשפחתו מהתיבה, והקב״ה כרת ברית עם העולם, שסימנה הוא הקשת בענן.
המסר המרכזי: נח מלמד אותנו שגם כשהסביבה כולה מתנהגת בצורה לא נכונה, אפשר לבחור בדרך הישר. לא תמיד קל לעמוד נגד הזרם, אבל לפעמים דווקא מי שמעז להיות שונה, לשמור על הערכים שלו ולעשות את הדבר הנכון — הוא זה שמשפיע על העולם לטובה.
משחקים:
- משחק העדר
מסר: האם אנחנו עושים דברים כי אנחנו מאמינים בהם, או רק כי כולם עושים אותם?
- המלך אמר
מסר: האם אנחנו עושים כל מה שאומרים לנו בלי לחשוב, או שאנחנו יודעים לעצור, לחשוב ולבחור בדרך הנכונה גם כשמישהו אחר אומר לנו מה לעשות?
סיפור:
הייתי רוצה שיגידו עליי שעליתי לשמיים במרכבות של אש או לפחות בסערה או במעלית עם מוזיקת רקע מרגשת.
במקום זאת, עליתי לשמיים מחוץ מתחת לארון רעוע מלא בגואש שנפל עליי בחדר צוות. כן, לא משהו מרגש או נפלא, אפילו לא נקי עם כל השפריצים של כחול וירוק שעפו לכל כיוון כשזה קרה.
הדבר היחיד שעבר לי בראש כשרחפתי למעלה היה שלפחות על הבושה הזו מגיע לי גן־עדן. פקיד הכניסה קרא את שמי ונכנסתי לאולם הגדול, כאשר מולי ניצבו שני שערים עצומים. אה, זה אתה?” אמר פקיד הכניסה בלי להרים את עיניו מהנייר. “שבור חזק שמאלה.” הוא הצביע לעבר השער השער שנכתב עליו בטוש שחור-אדום וכתב מרובע, בצורה קומית כמעט: “גיהנום”.
חטפתי שוק – לא הייתי צולער או משהו, אבל סך הכל הייתי בן אדם טוב. השתדלתי לא לפגוע בחברים שלי, הדרכתי שנתיים בסניף נפרד, כבר בניתי על ישיבה טובה, וכיוונתי גבוה לגיוס לצה”ל שאחר כך.
“מ- מה? למה?” מלמלתי חלושות. הפקיד קירב לפניו את הדף והרים את המשקפיים, “כתוב לי פה רק... “עבודה זרה.”
הוא נשען בחזרה לאחור על הכיסא ושב אל הדף בלי לחשוב שוב.
אני? עבודה זרה?
"אחי, בטח יש כאן טעות, אני לא –" גמגמתי.
הפקיד הרים שוב את עיניו, זיק של עצבנות בעיניו, "די אתכם! כל פעם אותו סיפור! מלמדים אתכם להגיד את זה בדרך למעלה? כאן בשמיים לא טועים, אם כתוב שעבדת עבודה זרה, עבדת עבודה זרה!" נשארתי לעמוד בשקט לכמה רגעים.
"אין שום דרך לבדוק?" שאלתי שוב חלושות.
הוא מלמל משהו על אנשים מציקים שהורסים לו את החיים והרים ספר בגודל של מקרר קטן ובעובי מתאים, מדפדף בו עוד, ועוד ועוד.
"הנה," הוא אמר לבסוף. "כן, זהו זה. כתוב לי פה… 'עבודה זרה לאלוקי הוואסח.' "
אלוקי הוואסח?
היססתי, "אתה בטוח? אין לי מושג מי זה ה- הא-ל הזה."
"כן, כן," הוא אמר, ממשיך לעיין בספר. "הנה, כתוב לי פה שכשהיית בשבט מעלות עשית מלחמת גואש לכלכת את כל הסניף כדי להראות כמה אתה מגניב שלא שם על המדריכים שלו."
מאיפה לי לזכור מה עשיתי בשבט מעלות? "זה הכל? שולחים אותי לגיהנום על סמך כמה שטויות של ילדים שעשיתי לפני שנים?"
"הו, לא, בשבט הרא"ה אתה גם הלכת לישיבה שנחשבה 'טובה' כדי להראות שאתה 'רציני', אחרי זה התחלת לעשן וויפ כדי לצאת מגניב עם החבר'ה, ולהדרכה נכנסת בכלל כי אומרים שהחבר'ה 'האיכותיים' מתאימים לזה ורצית שיראו שאתה גבר, שלא לדבר על להרשים כמה מהסניף של הבנות."
לא עניתי. לא כי הופתעתי, אלא כי הרגשתי שהוא צודק במידה מטרידה.
הרגשתי בגוש צורב שורף לי בגרון. עמוק בפנים ידעתי שזו האמת, ככה חייתי את חיי" .זה נמשך עוד ועוד," הפקיד המשיך בטון חסר רגש. "מסתבר שבשבט ניצנים הגעת לכל הפעולות של המדריך שלך כדי שהחברים יחשבו שאתה משקיע, נכון חמוד?"
"אז.. אין שום סיכוי שאני אוכל להגיע לגן־עדן?" שאלתי בקול חלוש, רק רוצה לברוח מהמקום לפני שהוא ימשיך ברשימה.
"מתנצל," השיב הפקיד, טורק את הספר. "גן עדן זה למי שחי, לא למי שרק בא להופעת אורח."
נאנחתי. אני אשרוד את הגיהנום, שבטוח היה יותר נעים מלהמשיך לשמוע את כל הדברים שעשיתי בחיים בשביל שאחרים יסתכלו עליי.
נשמתי עמוק וצעדתי לעבר השער.
רגע לפני שנכנסתי, קלטתי שזו הפעם הראשונה והאחרונה שאני עושה משהו בחיים שלי ולא אכפת לי אם אחרים יסתכלו.
מסר:
המסר המרכזי – לעמוד נגד הזרם
לפעמים אנחנו עושים דברים לא בגלל שאנחנו באמת רוצים או מאמינים בהם, אלא בגלל שאנחנו רוצים שיאהבו אותנו, שיעריכו אותנו ושיחשבו שאנחנו מגניבים או מוצלחים. אנחנו מפחדים להיות שונים, ולכן נסחפים אחרי כולם, גם כשאנחנו יודעים שזו לא הדרך הנכונה.
נח מלמד אותנו שאפשר לבחור בדרך שלנו גם כשהעולם כולו הולך לכיוון אחר. הוא לא נתן לסביבה לקבוע לו איך לחיות, אלא נשאר נאמן לערכים שלו ועשה את מה שנכון בעיני ה׳.
גם המשחקים שלנו מתחברים לזה: ב״משחק העדר״ אנחנו רואים איך כולם מחקים אדם אחד, וב״המלך אמר״ אנחנו לומדים שלא צריך לפעול באופן אוטומטי לפי כל הוראה, אלא לעצור ולחשוב בעצמנו.
גם בסיפור, הדמות מגלה שבמשך שנים רבות היא עשתה דברים כדי להרשים אחרים וכדי שיחשבו עליה דברים טובים, ולא בהכרח מתוך אמונה אמיתית בדרך שלה.
אז השאלה היא: האם אנחנו חיים את החיים שלנו לפי מה שאנחנו מאמינים בו, או לפי מה שאנחנו רוצים שאחרים יחשבו עלינו?
בסופו של דבר, לעמוד נגד הזרם זה לא לעשות דווקא או להיות שונים בשביל להיות שונים. זה להיות מספיק אמיצים כדי לבחור בטוב, גם כשאף אחד לא מסתכל, גם כשאף אחד לא מוחא כפיים, וגם כשזה לא מה שיגרום לנו להיראות הכי מגניבים בעיני החברה.
כי בסוף, השאלה היא לא רק מה אנשים יחשבו עלינו, אלא מי אנחנו באמת כשאנחנו מפסיקים לנסות להרשים אותם.
שבת שלום!