פעולה בנושא "רגליים בארץ, עיניים לשמיים"
נושא חודש הארגון של תנועת עזרא לשנת תשפ"ז-
הנושא שלנו מדבר על הפער שבין הערכים והאידיאלים שאנחנו שואפים אליהם לבין המציאות שבה אנחנו חיים בפועל. מצד אחד, יש לנו דרך, אמונה וערכים שאנחנו רוצים לייצג ולפיהם לחיות, ומצד שני, לא תמיד המעשים שלנו מצליחים לבטא את כל מה שאנחנו מאמינים בו.
לדוגמה, הזמר בן צור מדבר על תופעה שבה יש הרבה חבר'ה שהולכים עם ציצית אבל בלי כיפה – דבר שמעלה שאלה על הפער בין הסממנים החיצוניים לבין הדרך והערכים שאנחנו רוצים לייצג.
בפעולה הזאת ובפעולה הבאה ננסה להבין מאיפה הפער הזה מגיע, למה לפעמים קשה לנו לחיות לפי האידיאלים שלנו, ואיך אפשר לצמצם את הפער בין מי שאנחנו רוצים להיות לבין מי שאנחנו בפועל.
המטרה היא להבין איך מצד אחד אנחנו עם הרגליים על הארץ, מחוברים למציאות, ומצד שני תמיד עם העיניים לשמיים – שואפים גבוה ולא מוותרים על הערכים והאידיאלים שלנו.
משחקים-
אחרי המשחק מסבירים:
המגדל מסמל את האידיאלים שלנו – תמיד צריך לשאוף גבוה, אבל הבסיס שלו חייב להיות יציב. אי אפשר רק לחלום בלי לעשות צעדים במציאות.
המשפטים- סיבוב ראשון – האידיאל (מי רוצה?)
סיבוב שני – המציאות
המסר בסוף:
תסתכלו על ההבדל בין שני הסיבובים. לפעמים יש פער גדול בין המקום שבו אנחנו נמצאים לבין המקום שבו אנחנו רוצים להיות. יש לנו שאיפות, חלומות וערכים, אבל לא תמיד אנחנו מצליחים ליישם אותם במציאות.
וזה בדיוק הנושא שלנו – רגליים בארץ, עיניים לשמיים.
סיפור: האישה שנטעה יער שלם
סיפורה של ואנגרי מאטאי – זוכת פרס נובל לשלום לשנת 2004.
בשנות השבעים בקניה, אישה בשם ואנגרי מאטאי התחילה לשים לב שמשהו משתנה במדינה שלה.
היערות הלכו ונעלמו, העצים נכרתו, האדמה הפכה לפחות פורייה, והנשים בכפרים נאלצו ללכת מרחקים גדולים יותר כדי למצוא עצים להסקה ומים. החיים שלהן נעשו קשים יותר ויותר.
ואנגרי הבינה שיש כאן בעיה גדולה. היא חלמה על מדינה שבה אנשים חיים בסביבה בריאה, שבה יש מספיק משאבים לכולם ושבה אנשים יכולים לחיות בכבוד.
אבל מול החלום הגדול הזה עמדה מציאות קשה מאוד. היא לא הייתה מנהיגה של מדינה, לא היה לה כוח כלכלי גדול ולא היו לה אמצעים לשנות את כל מה שקורה.
היא יכלה להסתכל על המציאות ולהגיד לעצמה: ״הבעיה גדולה מדי, מה כבר אני יכולה לעשות?״
אבל היא בחרה בדרך אחרת.
היא פנתה לנשים בכפרים והציעה להן להתחיל לשתול עצים. בהתחלה זה נשמע כמו רעיון קטן מדי בשביל לפתור בעיה כל כך גדולה. הרי מה כבר כמה עצים יכולים לשנות?
אבל הן התחילו. הן אספו זרעים, הקימו משתלות קטנות ושתלו עצים ליד הבתים, בשדות ובבתי הספר.
לאט לאט הצטרפו עוד ועוד נשים. מה שהתחיל בפעולה קטנה הפך לתנועה שלמה שנקראה ״תנועת החגורה הירוקה״.
עם השנים ניטעו מיליוני עצים, והתנועה התרחבה גם למאבקים למען זכויות נשים, שמירה על הסביבה ודמוקרטיה.
בשנת 2004 קיבלה ואנגרי מאטאי את פרס נובל לשלום על פועלה.
אבל אולי הדבר הכי משמעותי בסיפור שלה הוא לא הפרס שהיא קיבלה, אלא העובדה שהיא לא חיכתה שהמציאות תהיה מושלמת כדי להתחיל לשנות אותה.
סיכום ומסר-
הפעולה שלנו עסקה בפער שבין האידיאלים והערכים שאנחנו מאמינים בהם לבין המציאות שבה אנחנו חיים.
במשחק ״בונים גבוה״ ראינו שכדי להגיע לגובה ולבנות משהו גדול, צריך קודם כול בסיס יציב. כך גם בחיים – לא מספיק להציב לעצמנו מטרות ולחלום על מי שאנחנו רוצים להיות, אלא צריך לבנות את הדרך לשם דרך המעשים שלנו.
במשחק ״כמה רחוק הגעתי?״ ראינו את הפער שבין מה שאנחנו רוצים להיות לבין המקום שבו אנחנו נמצאים בפועל. הבנו שלכולנו יש שאיפות וערכים, אבל לא תמיד אנחנו מצליחים לחיות לפיהם. הדבר החשוב הוא לא להתעלם מהפער הזה, אלא להכיר בו ולנסות להתקדם.
ובסיפור של ואנגרי מאטאי ראינו איך אפשר לקחת חלום גדול ולהפוך אותו למציאות. למרות שהבעיה שעמדה מולה הייתה עצומה, היא לא ויתרה ולא חיכתה שמישהו אחר יפעל. היא התחילה בצעד קטן, ועם הזמן הצליחה ליצור שינוי אדיר.
כל שלושת החלקים מלמדים אותנו שאי אפשר להסתפק רק באידיאלים ובחלומות, אבל גם אסור לנו לתת למציאות לקבוע בשבילנו עד לאן אפשר להגיע.
המסר:
״רגליים בארץ, עיניים לשמיים״ זה לדעת להסתכל על המציאות כמו שהיא, להכיר בקשיים ובפערים שקיימים אצלנו, אבל אף פעם לא להפסיק לשאוף למשהו טוב וגדול יותר. מצד אחד, להיות מחוברים לקרקע ולדעת מאיפה אנחנו מתחילים, ומצד שני, להרים את העיניים ולזכור לאן אנחנו רוצים להגיע.
הפעולה הזאת היא רק ההתחלה של מערך פעולות. היום התחלנו לזהות את הפער שבין האידיאל למציאות. בפעולות הבאות ננסה להבין מאיפה הפער הזה מגיע, מהן הבעיות של הדור שלנו ובעיקר איך אנחנו יכולים להתמודד איתן ולשנות את המצב.
כי בסופו של דבר, לא נמדדים רק לפי החלומות שלנו או לפי הערכים שאנחנו אומרים שאנחנו מאמינים בהם, אלא לפי מה שאנחנו עושים איתם. החלומות מראים לנו לאן לשאוף, אבל המעשים שלנו הם אלה שייקחו אותנו לשם.
שבת שלום!
נושא חודש הארגון של תנועת עזרא לשנת תשפ"ז-
הנושא שלנו מדבר על הפער שבין הערכים והאידיאלים שאנחנו שואפים אליהם לבין המציאות שבה אנחנו חיים בפועל. מצד אחד, יש לנו דרך, אמונה וערכים שאנחנו רוצים לייצג ולפיהם לחיות, ומצד שני, לא תמיד המעשים שלנו מצליחים לבטא את כל מה שאנחנו מאמינים בו.
לדוגמה, הזמר בן צור מדבר על תופעה שבה יש הרבה חבר'ה שהולכים עם ציצית אבל בלי כיפה – דבר שמעלה שאלה על הפער בין הסממנים החיצוניים לבין הדרך והערכים שאנחנו רוצים לייצג.
בפעולה הזאת ובפעולה הבאה ננסה להבין מאיפה הפער הזה מגיע, למה לפעמים קשה לנו לחיות לפי האידיאלים שלנו, ואיך אפשר לצמצם את הפער בין מי שאנחנו רוצים להיות לבין מי שאנחנו בפועל.
המטרה היא להבין איך מצד אחד אנחנו עם הרגליים על הארץ, מחוברים למציאות, ומצד שני תמיד עם העיניים לשמיים – שואפים גבוה ולא מוותרים על הערכים והאידיאלים שלנו.
משחקים-
- בונים גבוה-
אחרי המשחק מסבירים:
המגדל מסמל את האידיאלים שלנו – תמיד צריך לשאוף גבוה, אבל הבסיס שלו חייב להיות יציב. אי אפשר רק לחלום בלי לעשות צעדים במציאות.
- ״כמה רחוק הגעתי?״
המשפטים- סיבוב ראשון – האידיאל (מי רוצה?)
- מי רוצה לקום כל בוקר מוקדם?
- מי רוצה להתפלל כל יום בכוונה?
- מי רוצה להגיע בזמן לכל מקום?
- מי רוצה לעזור יותר להורים?
- מי רוצה להפסיק לדחות דברים לרגע האחרון?
- מי רוצה להיות חבר טוב יותר?
- מי רוצה לא לדבר לשון הרע?
- מי רוצה ללמוד יותר תורה?
- מי רוצה לשמור יותר על השבת?
- מי רוצה להיות סבלני יותר?
- מי רוצה לא לשפוט אנשים לפי המראה שלהם?
- מי רוצה להתנדב ולעזור לאחרים?
- מי רוצה להשקיע יותר בלימודים?
- מי רוצה להפסיק להתעצבן מכל דבר קטן?
- מי רוצה להיות יותר אחראי?
- מי רוצה להקשיב יותר להורים?
- מי רוצה להשתמש פחות בטלפון?
- מי רוצה להיות יותר אכפתי לסביבה שלו?
- מי רוצה להקפיד על הברכות?
- מי רוצה להיות דוגמה אישית לאחרים?
- מי רוצה להכניס יותר שמחה לסביבה שלו?
- מי רוצה לעמוד במילה שלו?
- מי רוצה להפסיק לרכל?
- מי רוצה להיות יותר אמיץ ולעשות את הדבר הנכון?
- מי רוצה לנצל את הזמן שלו בצורה טובה יותר?
סיבוב שני – המציאות
- מי קם כל בוקר מוקדם?
- מי מתפלל כל יום בכוונה?
- מי מגיע בזמן לכל מקום?
- מי עוזר להורים בלי שמבקשים?
- מי לא דוחה דברים לרגע האחרון?
- מי משתדל להיות חבר טוב?
- מי נמנע מלדבר לשון הרע?
- מי לומד תורה מעבר למה שחייבים?
- מי שומר על השבת?
- מי מצליח להיות סבלני?
- מי לא שופט אנשים לפי המראה שלהם?
- מי מתנדב ועוזר לאחרים?
- מי משקיע בלימודים?
- מי מצליח לא להתעצבן מכל דבר קטן?
- מי לוקח אחריות על המעשים שלו?
- מי מקשיב להורים?
- מי מצליח להפחית את זמן המסך?
- מי אכפתי לסביבה שלו?
- מי מקפיד לברך?
- מי משתדל להיות דוגמה אישית?
- מי מכניס שמחה לסביבה שלו?
- מי עומד במילה שלו?
- מי נמנע מרכילות?
- מי עושה את הדבר הנכון גם כשקשה?
- מי מנצל את הזמן שלו בצורה טובה?
המסר בסוף:
תסתכלו על ההבדל בין שני הסיבובים. לפעמים יש פער גדול בין המקום שבו אנחנו נמצאים לבין המקום שבו אנחנו רוצים להיות. יש לנו שאיפות, חלומות וערכים, אבל לא תמיד אנחנו מצליחים ליישם אותם במציאות.
וזה בדיוק הנושא שלנו – רגליים בארץ, עיניים לשמיים.
סיפור: האישה שנטעה יער שלם
סיפורה של ואנגרי מאטאי – זוכת פרס נובל לשלום לשנת 2004.
בשנות השבעים בקניה, אישה בשם ואנגרי מאטאי התחילה לשים לב שמשהו משתנה במדינה שלה.
היערות הלכו ונעלמו, העצים נכרתו, האדמה הפכה לפחות פורייה, והנשים בכפרים נאלצו ללכת מרחקים גדולים יותר כדי למצוא עצים להסקה ומים. החיים שלהן נעשו קשים יותר ויותר.
ואנגרי הבינה שיש כאן בעיה גדולה. היא חלמה על מדינה שבה אנשים חיים בסביבה בריאה, שבה יש מספיק משאבים לכולם ושבה אנשים יכולים לחיות בכבוד.
אבל מול החלום הגדול הזה עמדה מציאות קשה מאוד. היא לא הייתה מנהיגה של מדינה, לא היה לה כוח כלכלי גדול ולא היו לה אמצעים לשנות את כל מה שקורה.
היא יכלה להסתכל על המציאות ולהגיד לעצמה: ״הבעיה גדולה מדי, מה כבר אני יכולה לעשות?״
אבל היא בחרה בדרך אחרת.
היא פנתה לנשים בכפרים והציעה להן להתחיל לשתול עצים. בהתחלה זה נשמע כמו רעיון קטן מדי בשביל לפתור בעיה כל כך גדולה. הרי מה כבר כמה עצים יכולים לשנות?
אבל הן התחילו. הן אספו זרעים, הקימו משתלות קטנות ושתלו עצים ליד הבתים, בשדות ובבתי הספר.
לאט לאט הצטרפו עוד ועוד נשים. מה שהתחיל בפעולה קטנה הפך לתנועה שלמה שנקראה ״תנועת החגורה הירוקה״.
עם השנים ניטעו מיליוני עצים, והתנועה התרחבה גם למאבקים למען זכויות נשים, שמירה על הסביבה ודמוקרטיה.
בשנת 2004 קיבלה ואנגרי מאטאי את פרס נובל לשלום על פועלה.
אבל אולי הדבר הכי משמעותי בסיפור שלה הוא לא הפרס שהיא קיבלה, אלא העובדה שהיא לא חיכתה שהמציאות תהיה מושלמת כדי להתחיל לשנות אותה.
סיכום ומסר-
הפעולה שלנו עסקה בפער שבין האידיאלים והערכים שאנחנו מאמינים בהם לבין המציאות שבה אנחנו חיים.
במשחק ״בונים גבוה״ ראינו שכדי להגיע לגובה ולבנות משהו גדול, צריך קודם כול בסיס יציב. כך גם בחיים – לא מספיק להציב לעצמנו מטרות ולחלום על מי שאנחנו רוצים להיות, אלא צריך לבנות את הדרך לשם דרך המעשים שלנו.
במשחק ״כמה רחוק הגעתי?״ ראינו את הפער שבין מה שאנחנו רוצים להיות לבין המקום שבו אנחנו נמצאים בפועל. הבנו שלכולנו יש שאיפות וערכים, אבל לא תמיד אנחנו מצליחים לחיות לפיהם. הדבר החשוב הוא לא להתעלם מהפער הזה, אלא להכיר בו ולנסות להתקדם.
ובסיפור של ואנגרי מאטאי ראינו איך אפשר לקחת חלום גדול ולהפוך אותו למציאות. למרות שהבעיה שעמדה מולה הייתה עצומה, היא לא ויתרה ולא חיכתה שמישהו אחר יפעל. היא התחילה בצעד קטן, ועם הזמן הצליחה ליצור שינוי אדיר.
כל שלושת החלקים מלמדים אותנו שאי אפשר להסתפק רק באידיאלים ובחלומות, אבל גם אסור לנו לתת למציאות לקבוע בשבילנו עד לאן אפשר להגיע.
המסר:
״רגליים בארץ, עיניים לשמיים״ זה לדעת להסתכל על המציאות כמו שהיא, להכיר בקשיים ובפערים שקיימים אצלנו, אבל אף פעם לא להפסיק לשאוף למשהו טוב וגדול יותר. מצד אחד, להיות מחוברים לקרקע ולדעת מאיפה אנחנו מתחילים, ומצד שני, להרים את העיניים ולזכור לאן אנחנו רוצים להגיע.
הפעולה הזאת היא רק ההתחלה של מערך פעולות. היום התחלנו לזהות את הפער שבין האידיאל למציאות. בפעולות הבאות ננסה להבין מאיפה הפער הזה מגיע, מהן הבעיות של הדור שלנו ובעיקר איך אנחנו יכולים להתמודד איתן ולשנות את המצב.
כי בסופו של דבר, לא נמדדים רק לפי החלומות שלנו או לפי הערכים שאנחנו אומרים שאנחנו מאמינים בהם, אלא לפי מה שאנחנו עושים איתם. החלומות מראים לנו לאן לשאוף, אבל המעשים שלנו הם אלה שייקחו אותנו לשם.
שבת שלום!