פורסם: 23/10/2015, 00:17שם הפעולה : פעולה בנוגע לגל הטרור האחרון
גילאים: נבטים-מעלות.
אורך הפעולה : שעה.
דברים שצריך : כיסאות חזקים.
מסר: כל עם ישראל מאוחד, ההשפעה שלנו, הצעירים, היא בעיקר על עצמנו בינתיים.
חלק א'-משחק:
אפשר לבחור אחד מהמשחקים.
~חתול ועכבר- אני דואג לעכבר שלא יפסל, ולא בגלל שאני אפגע באופן ישיר אם הוא יתפס, אלא בגלל שבתור קבוצה יש לנו מטרה שהוא לא יתפס, וכמו זה בעם ישראל יש לנו מטרה שכולם ישארו חיים.
~ משחק הכיסאות בגרסה שכולם צריכים להישאר על הכיסאות בלי ליפול -כולם תלויים בכולם וצריכים לעזור להם להישאר על הכיסא, ואם מישהו נופל כולם מרגישים את זה.
חלק ב'-סיפור:
אפשר לבחור אם רוצים את הסיפור שמדבר על מה שאנחנו יכולים לעשות, או את הבלדה לחובש שממחישה את האחדות.
מדען אחד, חי כל הזמן מודאג מבעיות העולם, והיה נחוש בדעתו למצוא להן
פתרון. הוא העביר ימים ולילות במעבדה שלו כדי למצוא תשובות לספקות שלו.
יום אחד, בנו בן ה-7 פלש למקום ההתבודדות שלו, נחוש לעזור לו בעבודתו. המדען,
עצבני בגלל ההפרעה, ניסה שהילד ילך למקום אחר. כשראה שזה בלתי אפשרי להוציא אותו משם,
חיפש משהו שיוכל לספק לילד תעסוקה, ויסיח את דעתו.
הוא הוציא מאיזו חוברת דף עם מפת העולם, גזר אותה להמון חתיכות, ונתן
לילד יחד עם גליל נייר דבק, ואמר לו: "אתה אוהב פאזלים, נכון? אז אני אתן לך
לתקן את העולם, הנה העולם כולו מפורק, נראה אם אתה יכול לתקן. תעשה את זה לבד לבד".
הוא חשב שלילד יקח ימים עד שיצליח להרכיב אתהמפה, אבל כמה שעות לאחר מכן, כבר שמע את קולו של בנו קורא לו ברוגע "אבא,
סיימתי, הצלחתי להרכיב הכל". בהתחלה, האב לא האמין: זה לא ייתכן, שבגיל שבע
יוכל הילד להרכיב מחדש מפה שמימיו לא ראה!!!
אבל הוא הניח את רשימותיו, וניגש לבנו, כשהוא בטוח שהוא הולך לראות עבודה מבולגנת...
להפתעתו, המפה הייתה מושלמת, כל החתיכות היו במקומן. איך זה ייתכן? איך הוא עשה את זה?
"אתה לא ידעת איך נראה העולם", אמר המדען לבנו, "איך הצלחת?"
"אבא", אמר לו הילד, "אני אמנם לא ידעתי איך נראה העולם, אבל כאשר
תלשת את הדף מן החוברת, ראיתי שבצדו השני של הדף יש תמונה של אדם. כשנתת לי לתקן
את העולם, ניסיתי, אבל לא הצלחתי. זה היה הרגע שבו נזכרתי בתמונה של האדם מהצד
השני, הפכתי את כל החתיכות, והתחלתי לתקן את האדם, שאני יודע איך הוא אמור להיות.
כשהצלחתי לתקן את האדם, הפכתי אותו, וראיתי שהצלחתי לתקן את העולם...
בלדה לחובש:
הם התקדמו לאט. הכל היה רגוע.
מנגד הנהר וגומא מרשרש
פתאום רעם ברק, אחד צעק: פצוע!
אני כבר בא- ענה לו החובש.
עלינו על מוקש! - צעק אז הפצוע,
אני כאן, לצדך - ענה לו החובש.
ברד של אש ניתך, ברד כבד קטוע,
מעבר לנהר, לגומא הרוחש.
הַשאירו אותי כאן - ביקש אז הפצוע,
עזוב שטויות - ענה לו החובש.
תציל את עצמך - ביקש אז הפצוע.
אני נשאר איתך - ענה לו החובש.
והם נותרו שניהם, והשדה פתוח.
והם נותרו שניהם, והם גלויים לאש.
אנחנו אבודים - מלמל אז הפצוע,
אחוז בי טוב - ענה לו החובש.
נפצעת גם אתה - מלמל אז הפצוע
עזוב, זה לא נורא - ענה לו החובש.
האש כבדה, כבדה! קשה, קשה לנוע.
רק לא להתייאש, רק לא להתייאש,
אזכור אותך תמיד - נשבע אז הפצוע.
רק לא ליפול - מילמל אז החובש.
שלך עד יום מותך - נשבע אז הפצוע.
היום הוא יום מותי - ענה לו החובש.
פתאום ענן אבק, פתאום עלתה הרוח,
וצל על הקרקע, והוא קרב, רועש.
ניצלנו! הם באים! - ייבב אז הפצוע,
אך לא שמע מילה מן החובש.
אחי, אחי שלי! - ייבב אז הפצוע.
מעבר לנהר הגומא מרשרש,
אחי, אחי שלי
אחי, אחי שלי
אחי!!!
חלק ג'- מסר:
שואלים שתי שאלות-
למה שיכאב לי שליהודי כלשהו כואב עכשיו מדקירות?
מה אני יכול לעשות עם זה?
התשובה:
עם ישראל הוא עם אחד, ובשונה מעמים אחרים, הוא גם מאוחד, ולכן גם כשיהודי מת
מתאונה- תאונת הדברה או תאונת דרכים, או ממחלה, זה כואב לכלל העם, המשותף למה
שהזכרנו עכשיו, שכל המקרים האלו לא תלויים במכוון במישהו, אלא בצורה גלויה מאוד
בהחלטת הקב"ה, ההשתדלות שלנו היא רק בפן המניעתי- רפואה, נהיגה זהירה, בטיחות
בעבודה.
בפיגועים, ההבדל העיקרי הוא שאלו לא דברים "מקריים" שלא תלויים במכוון
במישהו, אלא מסתובבים במדינה יצורים חיים שכל מטרתם להכאיב לנו!
לכן בכל פעם שהם מצליחים זה כואב הרבה יותר, כי זה בכוונה, והדבר שהכי מתסכל הוא
חוסר האונים שלנו, הצעירים, חוסר ההשפעה.
בהסתכלות עכשווית שטחית- מה ילד בן 10-16 יכול להשפיע על גל טרור כדי שלא יקרה?
בכנסת אתה עדיין לא מעניין אותם, לצבא אתה עדיין לא יכול ללכת, הפגנות שבנויות על
נוער לא משפיעות.
מה שאנחנו יכולים לעשות עם זה בתור צעירים הוא:
בכיוון הרוחני של העם- ללמוד תורה ולהתפלל לקב"ה, ולהעלות את הזכויות של העם בזכות לימוד התורה של צעירים, שהוא הכי משפיע.
ובכיוון המעשי מה שיש לנו לעשות זה לבנות את עצמנו, את האידאלים שלנו,לשאול שאלות ולמצוא להן תשובות, להתבגר ולדעת מה אנחנו נעשה עם זה כשנהיה גדולים, איך אנחנו נשנה את המצב, שבדור שלנו זה לא יקרה, כי יש לנו כנפי רוח, אנחנו מסוגלים לשנות,
אבל כרגע בעיקר את עצמנו.
גילאים: נבטים-מעלות.
אורך הפעולה : שעה.
דברים שצריך : כיסאות חזקים.
מסר: כל עם ישראל מאוחד, ההשפעה שלנו, הצעירים, היא בעיקר על עצמנו בינתיים.
חלק א'-משחק:
אפשר לבחור אחד מהמשחקים.
~חתול ועכבר- אני דואג לעכבר שלא יפסל, ולא בגלל שאני אפגע באופן ישיר אם הוא יתפס, אלא בגלל שבתור קבוצה יש לנו מטרה שהוא לא יתפס, וכמו זה בעם ישראל יש לנו מטרה שכולם ישארו חיים.
~ משחק הכיסאות בגרסה שכולם צריכים להישאר על הכיסאות בלי ליפול -כולם תלויים בכולם וצריכים לעזור להם להישאר על הכיסא, ואם מישהו נופל כולם מרגישים את זה.
חלק ב'-סיפור:
אפשר לבחור אם רוצים את הסיפור שמדבר על מה שאנחנו יכולים לעשות, או את הבלדה לחובש שממחישה את האחדות.
מדען אחד, חי כל הזמן מודאג מבעיות העולם, והיה נחוש בדעתו למצוא להן
פתרון. הוא העביר ימים ולילות במעבדה שלו כדי למצוא תשובות לספקות שלו.
יום אחד, בנו בן ה-7 פלש למקום ההתבודדות שלו, נחוש לעזור לו בעבודתו. המדען,
עצבני בגלל ההפרעה, ניסה שהילד ילך למקום אחר. כשראה שזה בלתי אפשרי להוציא אותו משם,
חיפש משהו שיוכל לספק לילד תעסוקה, ויסיח את דעתו.
הוא הוציא מאיזו חוברת דף עם מפת העולם, גזר אותה להמון חתיכות, ונתן
לילד יחד עם גליל נייר דבק, ואמר לו: "אתה אוהב פאזלים, נכון? אז אני אתן לך
לתקן את העולם, הנה העולם כולו מפורק, נראה אם אתה יכול לתקן. תעשה את זה לבד לבד".
הוא חשב שלילד יקח ימים עד שיצליח להרכיב אתהמפה, אבל כמה שעות לאחר מכן, כבר שמע את קולו של בנו קורא לו ברוגע "אבא,
סיימתי, הצלחתי להרכיב הכל". בהתחלה, האב לא האמין: זה לא ייתכן, שבגיל שבע
יוכל הילד להרכיב מחדש מפה שמימיו לא ראה!!!
אבל הוא הניח את רשימותיו, וניגש לבנו, כשהוא בטוח שהוא הולך לראות עבודה מבולגנת...
להפתעתו, המפה הייתה מושלמת, כל החתיכות היו במקומן. איך זה ייתכן? איך הוא עשה את זה?
"אתה לא ידעת איך נראה העולם", אמר המדען לבנו, "איך הצלחת?"
"אבא", אמר לו הילד, "אני אמנם לא ידעתי איך נראה העולם, אבל כאשר
תלשת את הדף מן החוברת, ראיתי שבצדו השני של הדף יש תמונה של אדם. כשנתת לי לתקן
את העולם, ניסיתי, אבל לא הצלחתי. זה היה הרגע שבו נזכרתי בתמונה של האדם מהצד
השני, הפכתי את כל החתיכות, והתחלתי לתקן את האדם, שאני יודע איך הוא אמור להיות.
כשהצלחתי לתקן את האדם, הפכתי אותו, וראיתי שהצלחתי לתקן את העולם...
בלדה לחובש:
הם התקדמו לאט. הכל היה רגוע.
מנגד הנהר וגומא מרשרש
פתאום רעם ברק, אחד צעק: פצוע!
אני כבר בא- ענה לו החובש.
עלינו על מוקש! - צעק אז הפצוע,
אני כאן, לצדך - ענה לו החובש.
ברד של אש ניתך, ברד כבד קטוע,
מעבר לנהר, לגומא הרוחש.
הַשאירו אותי כאן - ביקש אז הפצוע,
עזוב שטויות - ענה לו החובש.
תציל את עצמך - ביקש אז הפצוע.
אני נשאר איתך - ענה לו החובש.
והם נותרו שניהם, והשדה פתוח.
והם נותרו שניהם, והם גלויים לאש.
אנחנו אבודים - מלמל אז הפצוע,
אחוז בי טוב - ענה לו החובש.
נפצעת גם אתה - מלמל אז הפצוע
עזוב, זה לא נורא - ענה לו החובש.
האש כבדה, כבדה! קשה, קשה לנוע.
רק לא להתייאש, רק לא להתייאש,
אזכור אותך תמיד - נשבע אז הפצוע.
רק לא ליפול - מילמל אז החובש.
שלך עד יום מותך - נשבע אז הפצוע.
היום הוא יום מותי - ענה לו החובש.
פתאום ענן אבק, פתאום עלתה הרוח,
וצל על הקרקע, והוא קרב, רועש.
ניצלנו! הם באים! - ייבב אז הפצוע,
אך לא שמע מילה מן החובש.
אחי, אחי שלי! - ייבב אז הפצוע.
מעבר לנהר הגומא מרשרש,
אחי, אחי שלי
אחי, אחי שלי
אחי!!!
חלק ג'- מסר:
שואלים שתי שאלות-
למה שיכאב לי שליהודי כלשהו כואב עכשיו מדקירות?
מה אני יכול לעשות עם זה?
התשובה:
עם ישראל הוא עם אחד, ובשונה מעמים אחרים, הוא גם מאוחד, ולכן גם כשיהודי מת
מתאונה- תאונת הדברה או תאונת דרכים, או ממחלה, זה כואב לכלל העם, המשותף למה
שהזכרנו עכשיו, שכל המקרים האלו לא תלויים במכוון במישהו, אלא בצורה גלויה מאוד
בהחלטת הקב"ה, ההשתדלות שלנו היא רק בפן המניעתי- רפואה, נהיגה זהירה, בטיחות
בעבודה.
בפיגועים, ההבדל העיקרי הוא שאלו לא דברים "מקריים" שלא תלויים במכוון
במישהו, אלא מסתובבים במדינה יצורים חיים שכל מטרתם להכאיב לנו!
לכן בכל פעם שהם מצליחים זה כואב הרבה יותר, כי זה בכוונה, והדבר שהכי מתסכל הוא
חוסר האונים שלנו, הצעירים, חוסר ההשפעה.
בהסתכלות עכשווית שטחית- מה ילד בן 10-16 יכול להשפיע על גל טרור כדי שלא יקרה?
בכנסת אתה עדיין לא מעניין אותם, לצבא אתה עדיין לא יכול ללכת, הפגנות שבנויות על
נוער לא משפיעות.
מה שאנחנו יכולים לעשות עם זה בתור צעירים הוא:
בכיוון הרוחני של העם- ללמוד תורה ולהתפלל לקב"ה, ולהעלות את הזכויות של העם בזכות לימוד התורה של צעירים, שהוא הכי משפיע.
ובכיוון המעשי מה שיש לנו לעשות זה לבנות את עצמנו, את האידאלים שלנו,לשאול שאלות ולמצוא להן תשובות, להתבגר ולדעת מה אנחנו נעשה עם זה כשנהיה גדולים, איך אנחנו נשנה את המצב, שבדור שלנו זה לא יקרה, כי יש לנו כנפי רוח, אנחנו מסוגלים לשנות,
אבל כרגע בעיקר את עצמנו.