לספר לחניכים סיפורים נוטפי מסר, ללמד אותם משחקים ולנהל איתם דיונים זה טוב ויפה, אבל את זה גם מורה יכול לעשות. אחד הדברים שמייחדים את תפקיד המדריך (או המדריכה) הוא היכולת שלהם ליצור קשר אישי עם החניכים. כשלחניך יש קשר אישי עם המדריך שלו, יש לו מישהו שהוא יכול לשתף אותו בהכל בלי לספוג ביקורת; מישהו שהוא יכול להתייעץ איתו, לספר לו על בעיות שיש לו, ועוד.

איך ליצור קשר אישי

דבר ראשון- להבין שזה משהו שלוקח זמן. אל תצפו שבפעולה הראשונה חניכים ישפכו בפניכם את הלב.
קשר אישי נבנה בעיקר בשיחות אישיות, אבל הוא מתחיל מהפעילות השוטפת. התייחסו לכל חניכים. אמרו לכולם שבת שלום כשהם באים לפעולה. תשלחו לכולם הודעה, אל תסמכו על זה שמישהו יספר להם. בכל פעולה שימו לב שאתם שואלים את כל החניכים מה שלומם ובאמת מקשיבים למה שהם עונים. שימו לב שכל החניכים משתתפים, שאין מישהו שנבלע בצד. תנו לחניכים להרגיש שאכפת לכם מהם- תדעו איפה הם גרים, תדעו איפה הם לומדים, תכירו קצת את העולם שהם חיים בו.

שיחה אישית

כמה דגשים על שיחות אישיות:
-לעשות לכולם. תעשו סבב, תדאגו שאתם עוברים על כל החניכים ועושים איתם שיחה אישית. אם יש משהו מיוחד אפשר לעשות שיחה "מחוץ לסבב", אבל עדיף שלא ידעו עליה כדי שלא יהיו רגשות של קנאה.
-שיחה אישית יכולה להפחיד. תדאגו שהחניך יבין שזה לא איזה שיחת ביקורת או משהו כזה. תפגשו במקום נעים. תביאו אוכל. תהיו הכי נחמדים שאפשר.
-המקום של השיחה חשוב מאוד. אל תהיו במקום שכל הזמן עוברים בו אנשים. מצד שני, לפעמים החניך ירגיש לא נעים להפגש במקום סגור. תבררו איתו איפה נוח לו. בפיצה כנראה שלא מתאים לערוך שיחה אישית.

על מה לדבר בשיחה האישית?

קודם כל, לפתוח בדיבור על החניך. מה שלומו? איך בבית הספר, עם החברים, עם המשפחה? זה בייחוד חשוב בשיחה הראשונה שכדאי להקדיש להיכרות עם החניך. תדעו מה הוא אוהב לאכול, מה הוא אוהב לשחק, איזה צבע הוא אוהב. ככל שתכירו את החניכים שלכם יותר טוב הקשר האישי ייבנה יותר טוב.
נקודה שנייה- לשתף. אם אתם יושבים ובולעים מידע, החניך יפסיק לתת אותו. תהיו שותפים פעילים בשיחה. תספרו לחניך על עצמכם. גם הוא צריך להכיר אתכם בשביל קשר טוב. 
תתעניינו. גם אם לא מעניין אתכם לשמוע על הטיול המשפחתי שלו אתם חייבים להקשיב בהתעניינות, או שהחניך ייעלב. להקשיב לא מספיק- תשאלו שאלות, תבקשו פרטים.
אם אתם מדברים עם החניך בגלל איזו בעיה שאתם יודעים שיש לו או משהו כזה, אני חושב באופן כללי שכדאי לתת לו להעלות את הנושא. רק אם ממש דחוף והוא לא מעלה את זה לשאול בעדינות, "שמעתי ש... איך אתה מרגיש עם..."
אל תתקפו. אם החניך ירגיש מותקף אין שיחה אישית יותר. אל תביעו ביקורת, אל תשאלו בתוקפנות, תהיו עדינים, תנו לחניך לדבר בקצב שלו.

מה לא לעשות בשיחה אישית

• לא לדבר על חניכים אחרים. בחיים לא. בשיחה אישית לא מרכלים על אף אחד ולא מספרים לחניכים דברים שחניכים אחרים סיפרו לכם.
• לשאול ולשאול ולשאול. זה לא חקירה. תספרו מעצמכם, תתנו לחניך לשאול שאלות, תוסיפו למה שהוא אומר.

לא לבוא בגישה של...

• עידוד (לא נורא, זה יעבור...) אם החניך בסערת רגשות, זה הדבר האחרון שיעשה לו טוב. 
  
• הכחשה (לא יכול להיות) חיסלתם את השיחה. החניך רוצה שתזדהו איתו, לא שתסתרו את דבריו.
  
• חסימה (אתה לא צריך לדבר ככה...) אז מה? אתם באתם לשמוע אותו, לא ללמד אותו איך לדבר.
  

אל תגידו...

• "אם הייתי במקומך הייתי עושה..." לא, אתה לא יודע מה היית עושה אם היית במקומו.
  
• "אני יודע בדיוק איך אתה מרגיש." לא, אתה לא. תן לו לדבר. אתה חושב שהרגשת משהו דומה? ספר לו עליו.
  
• "למה? למה? למה?" זו לא חקירת שב"כ. שחרר את הילד.
  

זהו להפעם. והעיקר- שיהיה לכם ולחניכים שלכם טוב. בהצלחה!

מצורף דף מעקב אחר חניכים, לנוחיותכם.



(יש מדריכים שבקטע של ביקורי בית. אני לא. אם יש בקהל מישהו כזה, הוא מוזמן לתת עצות מנסיונו בתגובות).


יסודות ההדרכה י':
http://xn--8dbbvwj.net/forum25-post-508#p606

דבר ראשון תודה רבה על כל המדריכים והעצות שאתה כותב! הם ממש עוזרים ומועילים. עכשיו יש לי שאלה- כתבת שבשיחה אישית אסור לי לחסום את החניך (אסור לך להגיד ככה) אבל אם נגיד הוא קורא לאמא שלו בשמות לא יפים. תפקידי בתור המדריך שלו חוץ מלשמוע את הקשיים שלו ולנסות לעזור לו להתמודד עם מה שעובר עליו גם לחנך אותן וללמד אותו דברים כמו אלה- שלאמא לא קוראים בשמות כאלה גם אם היא עצבנה אותך מאד. או שלא מתנהגים בצורה כזו וכו' וכן'... איך אני משלב את זה בתוך סערת רגשות של החניך? איך בתוך כל העצבים שלו אני גם מקשיב לו וגם מנסה לעזור לו וגם מחנך אותו ומלמד אותו דברים חשובים כגון אלה??
תודה רבה!!

תודה רבה על התגובה!
זו שאלה מעולה. איך אנחנו מצד אחד עוזרים לחניך לפרוק את הרגשות שלו, ומצד שני מחנכים אותו לפרוק אותם כמו שצריך? חניך יכול לדבר לא יפה על אמא שלו, או לכעוס נורא על המורה שלו שבסך הכל רוצה לעזור לו. ואנחנו רוצים לומר 'היי, אל תדבר ככה!' או 'אתה יודע שהוא רק רוצה לעזור לך, כן?' אבל זו תהיה טעות. זה נקרא חסימה. מה שהחניך שומע זה: "הוא לא מבין אותי, הוא לא מקשיב לי, הוא לא בצד שלי" ועוד מחשבות נוספות שהן הדבר האחרון שאנחנו רוצים שהוא יחשוב במהלך שיחה אישית. יש פתגם שאומר "אין מרצים אדם בשעת כעסו". ההערה שלכם, נכונה ככל שתהיה, לא תועיל.
אז מה עושים?
קודם כל בוחנים את המצב. עד כמה השיחה סוערת רגשית מבחינת החניך? האם תוכל ולהגניב הערה, "אני מבין מה שאתה אומר, אבל לא אוהב את איך שאתה מדבר" והיא לא תפגע בשיחה? אם כן, כדאי להעיר זאת, כדי שלחניך יהיה בראש שאתם איתו, אבל לא עם איך שהוא מדבר. אם אתם רואים שזה יפגום- אל תעירו. בכל מקרה, תרשמו לעצמכם: החניך דיבר ככה וככה על אמא שלו. לחניך יש משהו נגד המורה שלו. הזמן לטפל בבעיות האלו יהיה אחר כך, בין אם על ידי שיחה אישית נוספת או פשוט פעולה לכל השבט על יחס להורים. כך או כך- חשוב לדעת אילו דברים צריכים לקחת חלק ברצף השיחה האישית הנוכחית, ואלו כדאי לדחות לאחר כך.
יום טוב, והדרכה מהנה!