ילדה קטנה אחזה בשתי ידיה שני תפוחים עסיסיים.
אימה, שראתה את התפוחים היפים ניגשה אליה וביקשה ממנה בעדינות ובחיוך: "מתוקה שלי, בבקשה, תוכלי לחלוק איתי תפוח אחד?"
הילדה התבוננה באימא שלה כמה רגעים, וברגע אחד נגסה מהתפוח הראשון, ומיד נגסה גם מהתפוח השני...
האמא הרגישה איך החיוך על פניה נמוג, היא ניסתה להחביא מבתה הקטנה את אכזבתה.
ובלי לשים לב היא מלמלה לעצמה: "איזו ילדה כפוית טובה גידלתי..."
ואז... הילדה הקטנה הגישה לאימה אחד מהתפוחים הנגוסים ואמרה: "אמא, הנה לך, התפוח הזה הרבה יותר מתוק..."
"
וֶהֱוֵי דָן אֶת כָל הָאָדָם לְכַף זְכוּת" (אבות א', ו')
אחד הדברים הקשים ביותר הוא לראות אדם שבעיניך נראה שמעשיו זדוניים, ולנסות לנתק את מראה העיניים ולדון אותו כעושה דבר אחר, ואפילו דבר טוב.
לא תמיד העין שלנו רואה את הדבר הנכון, לא פעם אנו דנים אדם על-פי המראה שלו ובעצם שוללים אותו על-הסף.
ממהרים לשפוט אנשים על-פי שמועה או ראייה מוטעת.        
אך האמת, אם נחקור קצת נראה כמה טוב וחסד, השכלה ואדיבות יש באדם הזה.
כמה מעשיו היו טהורים...