פורסם: 15/05/2016, 09:26מחילה על השימוש העילג בזכר\נקבה:)
שלב 1:
מניחים בצד אחד של החדר שלט "עליי." ובצד השני "שמישהו אחר יטפל בזה." ומתחילים להקריא סיטואציות, החניכים יזוזו מצד לצד לפי הרגשתם.
הסיטואציות:
*אחותך הקטנה בוכה.
*ילדה זרה ברחוב בוכה.
*המורה מבקשת שמישהי תודיע לחברה חולה מה השיעורים.
*המדריכה קבעה פעולה ורוב הבנות בשבט לא יכולות להגיע, תודיעי לה?
*עטיפה של חטיף מתגלגלת באמצע הרחוב הנקי, תרימי?
*מישהי צריכה לאסוף את הכסף למתנת סוף שנה למורה.
*השכנה מלמטה ילדה השבוע וצריכה עזרה עם שאר הילדים.
הבית מבולגן, אמא כלכך עייפה שהיא כבר נרדמה והיום יום חמישי בערב, תסדרי?
היינו מוכנות לנקות את הבית ואת א"י באותה מידה? מה עם אחותך והילדה הזרה?
שלב2:
נותנים לחניכות חבילה של דומינו\קפלות (גם קלפים עובד) והן צריכות להעביר כשכל אחת לוקחת קצת, יישאר בקופסא לבנות האחרונות? התחשבנו ולא לקחנו הרבה?
הבנות יבנו מהדומינו מבנה או נחש ארוך והמדריכה תוציא חלק אחד או תפיל אחד. הכל נהרס.. למרות שנגעתי רק באחד..
שלב 3:
משחקים פלונטר: עומדים במעגל וכל חניכה צריכה לזכור מי עמדה בשני הצדדים שלה ואז נותנים להן להסתובב חופשי, כשהמדריכה מוחאת כף הן צריכות לתת ידיים , יד ימין למי שעמדה מימינה ושמאל וזאת שמשמאלה, אבל הן כבר לא אחת ליד השנייה, עכשיו הן צריכות לחזור לעמוד כמו במעגל הראשון. כשאנחנו מסתובבות בלי מטרה, ולא שמות לב לסביבה, הכל מתבלגן, כולם נהיים מבולבלים.
שלב 4:
מספרים: בכפר קטן לא היה גר אלא שען אחד, יום אחד מת השען ולא בא שען אחר לאותו כפר.
כשלא היה מי שיתקן את השעונים חדלו המחוגים להראות את השעה המדויקת, אלה היו ממהרים ואלה מפגרים.
אמרו בלבם חלק מתושבי הכפר: לשם מה להחזיק בכיס המעיל שעון שלא מראה את השעה הנכונה??? הלכו ושמו אותו במגירות בבתיהם, והסיחו מהם את דעתם.
אחרים היו ממשיכים להחזיק את השעונים בכיסיהם, והיו מכוונים אותם יום יום, כפי שהיו רגילים.
עברו שנים, ושען נודד הגיע לכפר. התושבים מהרו להביא אליו את שעוניהם לתיקון. אלה ששעוניהם היו טמונים במגירות- את הקפיצים והברגים אכלה החלודה, ולא היה להם עוד תיקון. השעונים שבעליהם המשיכו לכוונם יום יום- הראו אחרי תיקונים קלים את השעה המדויקת.
נותנים להן לסכם לבד, הן כבר הבינו..
צופר: כתבתי צופר שמתאים ספציפית לחניכות שלי, אבל מוזמנים להשתמש:
"כשפעלתי באחריות, נתתי דוגמא לסובבים אותי, גרמתי לאחרים נחת, אין דבר שמציק לי בזיכרון שהייתי צריך לעשות, לשאול, או לוודא.. אם שכחתי או היססתי או סתם התעצלתי, השארתי אחרי בעולם חלק לא גמור, ואין מי שיכול לסיים את העבודה שאני לא התחלתי, חוץ ממני, כי אי אפשר בלעדי, התבגרתי, ועליי להיות אחראי."
מסר:
אחריות, אהובות שלנו, היא יותר מהחלוקה המוכרת: אח, אחר, אחרי וכו'.. אחריות היא גם שקט נפשי, כשאנחנו אחראיות ובודקות כי הכל בסדר, מוודאות שהכול במקום, אנחנו פנויות יותר לדברים כמו התנדבות, עזרה, יוזמה, או סתם, להיפגש עם החברות אחרי הצהריים...
בהצלחה
שלב 1:
מניחים בצד אחד של החדר שלט "עליי." ובצד השני "שמישהו אחר יטפל בזה." ומתחילים להקריא סיטואציות, החניכים יזוזו מצד לצד לפי הרגשתם.
הסיטואציות:
*אחותך הקטנה בוכה.
*ילדה זרה ברחוב בוכה.
*המורה מבקשת שמישהי תודיע לחברה חולה מה השיעורים.
*המדריכה קבעה פעולה ורוב הבנות בשבט לא יכולות להגיע, תודיעי לה?
*עטיפה של חטיף מתגלגלת באמצע הרחוב הנקי, תרימי?
*מישהי צריכה לאסוף את הכסף למתנת סוף שנה למורה.
*השכנה מלמטה ילדה השבוע וצריכה עזרה עם שאר הילדים.
הבית מבולגן, אמא כלכך עייפה שהיא כבר נרדמה והיום יום חמישי בערב, תסדרי?
היינו מוכנות לנקות את הבית ואת א"י באותה מידה? מה עם אחותך והילדה הזרה?
שלב2:
נותנים לחניכות חבילה של דומינו\קפלות (גם קלפים עובד) והן צריכות להעביר כשכל אחת לוקחת קצת, יישאר בקופסא לבנות האחרונות? התחשבנו ולא לקחנו הרבה?
הבנות יבנו מהדומינו מבנה או נחש ארוך והמדריכה תוציא חלק אחד או תפיל אחד. הכל נהרס.. למרות שנגעתי רק באחד..
שלב 3:
משחקים פלונטר: עומדים במעגל וכל חניכה צריכה לזכור מי עמדה בשני הצדדים שלה ואז נותנים להן להסתובב חופשי, כשהמדריכה מוחאת כף הן צריכות לתת ידיים , יד ימין למי שעמדה מימינה ושמאל וזאת שמשמאלה, אבל הן כבר לא אחת ליד השנייה, עכשיו הן צריכות לחזור לעמוד כמו במעגל הראשון. כשאנחנו מסתובבות בלי מטרה, ולא שמות לב לסביבה, הכל מתבלגן, כולם נהיים מבולבלים.
שלב 4:
מספרים: בכפר קטן לא היה גר אלא שען אחד, יום אחד מת השען ולא בא שען אחר לאותו כפר.
כשלא היה מי שיתקן את השעונים חדלו המחוגים להראות את השעה המדויקת, אלה היו ממהרים ואלה מפגרים.
אמרו בלבם חלק מתושבי הכפר: לשם מה להחזיק בכיס המעיל שעון שלא מראה את השעה הנכונה??? הלכו ושמו אותו במגירות בבתיהם, והסיחו מהם את דעתם.
אחרים היו ממשיכים להחזיק את השעונים בכיסיהם, והיו מכוונים אותם יום יום, כפי שהיו רגילים.
עברו שנים, ושען נודד הגיע לכפר. התושבים מהרו להביא אליו את שעוניהם לתיקון. אלה ששעוניהם היו טמונים במגירות- את הקפיצים והברגים אכלה החלודה, ולא היה להם עוד תיקון. השעונים שבעליהם המשיכו לכוונם יום יום- הראו אחרי תיקונים קלים את השעה המדויקת.
נותנים להן לסכם לבד, הן כבר הבינו..
צופר: כתבתי צופר שמתאים ספציפית לחניכות שלי, אבל מוזמנים להשתמש:
"כשפעלתי באחריות, נתתי דוגמא לסובבים אותי, גרמתי לאחרים נחת, אין דבר שמציק לי בזיכרון שהייתי צריך לעשות, לשאול, או לוודא.. אם שכחתי או היססתי או סתם התעצלתי, השארתי אחרי בעולם חלק לא גמור, ואין מי שיכול לסיים את העבודה שאני לא התחלתי, חוץ ממני, כי אי אפשר בלעדי, התבגרתי, ועליי להיות אחראי."
מסר:
אחריות, אהובות שלנו, היא יותר מהחלוקה המוכרת: אח, אחר, אחרי וכו'.. אחריות היא גם שקט נפשי, כשאנחנו אחראיות ובודקות כי הכל בסדר, מוודאות שהכול במקום, אנחנו פנויות יותר לדברים כמו התנדבות, עזרה, יוזמה, או סתם, להיפגש עם החברות אחרי הצהריים...
בהצלחה