אין חינוך ללא שימת גבולות. 

החינוך כולל שני תחומים: הקניית ערכים חיוביים והצבת גבולות. שני תחומים אלו מקבילים למצוות 'עשה' ולמצוות 'לא תעשה'. תפקידן של מצוות עשה הוא לפתח את הטוב שבאדם ולכוון אותו לעשייה חיובית. תפקידם של האיסורים שבתורה הוא להציב גבולות לפעילות האנושית.

נשאלת השאלה: לשם מה צריך גבולות? מדוע אי אפשר להסתפק בעשייה חיובית? השאלה מתחזקת לאור הכלל ההלכתי ש'עשה' דוחה 'לא תעשה'. כלומר, כאשר קיימת התנגשות בין מצווה חיובית לבין הגבלה, גוברת המצווה החיובית. החיוב הוא העיקר. אם כן, מהו תפקידם של הגבולות?

התשובה היא, שאין טוב יכול להופיע אלא מתוך גבולות. ללא גולות, מתבזבזים כוחותיו של האדם לריק, הם מנוצלים בצורה בלתי יעילה או אפילו שלילית, ואין הם משרתים את הטוב. בעזרת הצבת גבולות, מנותבים כוחות האדם אל הטוב. העוצמות הנפשיות העומדות לרשותו של האדם אינן אינסופיות, וכמותן מוגבלת. הכוחות שמתבזבזים לריק ייחסרו לפעילות החיוביות. לכן, אין חינוך ללא הצבת גבולות. בלעדיהם לא יתפתח הטוב שבאדם. חלק ניכר מכוחותיו יושקעו בדברים טפלים או שליליים, וייחסרו לפיתוח הטוב. הגבולות תוחמים את מרחב הפעילות האנושית, ומנתבים אותה רק ל'טוב'.

נער או נערה אינם יכולים להתפתח באופן חיובי ללא גבולות. בגיל ההתבגרות זקוקים הנערים והנערות לגבולות על מנת שיוכלו לגבש את זהותם האישית. הגבולות מסייעים לנער. הם מדרבנים אותו ומסייעים לו להתגבר על לחצים נגדיים. הוא נעזר בהם כדי לפלס את דרכו.

משל נאה תורם להבנת תפקידם של הגבולות: משל לאדם שמגשש את דרכו באפילה. אם הוא נמצא בתוך בית, הוא יכול להתסייע בקירות הבית. הוא מדלג מקיר לקיר, מגשש את הקירות, ובדרך זו הוא מוצא את דרכו ומתקרב ליעדו. לעומת זאת במקום פרוץ, בשטח פתוח, קשה מאוד למצוא את הדרך באפילה. ברגע שסוטים מן הנתיב, עלולים לנדוד ולשייט במרחקים, ולהתרחק יור ויותר מהיעד, עד לאפיסת כוחות מוחלטת. 

הגבולות הם כמו הקירות, הנער מסתייע בהם כדי לגבש את זהותו האישית וכדי לנתב את כוחותיו בדרך הטוב.