יש שבתות שטעמן הטוב נשאר שנים.
יש שבתות שריחן נישא אל מעבר לזמן.
יש שבתות שהמזמורים מצלצלים באוזנינו
שעות אחרי שתמו.
יש שבתות שתוכנן נשאר בליבנו
ומפרנס זמנים קשים.

מאין באים הטעמים והריחות, השירות והמזמורים?
ממין נקודה פנימית שבתוכנו
אולי זווית ראייה אחרת מהניחוחות,
מהחיוך, מהזמן הבנוי שווה.
מהשיחות לתוך הלילה.
והעיקר --
מהביחד.

מה מקור הטקסט הזה בבקשה?