"המכתב הזה נכתב מכל הלב, ממני, האדם שאתה רואה באוטובוס, או במדרכה ליד, אני רוצה לספר לך משהו:
הלכתי ברחוב וראיתי קבצן אחד. הוא היה לבד מאוד, כולם מסביבו מיהרו. הייתה לו מנדולינה ישנה והוא ניגן מנגינה עצובה.
נעצרתי עם עוד כמה אנשים להקשיב, עמדנו ותקנו. הייתה שם גם ילדה אחת, היא נתנה לו כסף וחייכה אליו,
החיוך שלה היה כמו שמש והיא אמרה בפשטות: "שיהיה לך יום נעים, אני אוהבת אותך".
הלכתי משם, מנסה לקחת קצת מהאור הגדול שהיה בחיוך שלה ולהעביר בין כולם.
חייכתי לנהג האוטובוס והרגשתי כמה אני אוהב אותו.
הוא חייך לאישה הזקנה שעלתה אחריי, והיא התיישבה ליד מישהו שהיה לו על הפנים דיכאון גדול.
היא חייכה אליו, וגם הוא חייך.
הרגשתי כמה אהבה וטוב יש באוטובוס הזה. פתאום המון נורות נדלקו בו.
מין השפעה שיש לנו אחד על השני, השפעה חזקה ומחזקת! נר לא רגיל שקיים בכל אחד מאיתנו, דולק לפעמים לבד, לבד מידי.
אבל הנר הזה הוא חלק ממערכת שלמה. מערכת ענקית של אורות. וכשהמערכת הזו דולקת יחד, מתוך כך שכל נר אינו לבדו,
היא חזקה ומבעירה את כולם באור הנצח. איזה עם שאנחנו! אתה קולט את זה?!
פתאום כל האוטובוס פשוט חייך. כמו שדה קוצים, אם אש תתפוס בקצה אחד שבו, הוא יישר ידליק את הקוץ השני.
אם אני אשמח ויאהב, ואגע בך עם זה, אז גם אתה תשמח ותאהב! איזה חיבור נפלא זה! פאזל לא רגיל!
פאזל עם כוחות.
תנסה את זה. אתה מתבייש?
אתה לא חייב לומר שאתה אוהב, מספיק שאתה מרגיש את זה ורואים את זה אצלך!
האור שבלב שלך כבר יעבור הלאה..."