תרום
צור קשר
מטרה: החניכים יהרהרו איפה אני ביחס ביחס שבין אדם לחברו? האם אני צריך תיקון בזה?
מהלך הפעולה:
1. שמים לפני החניכים את המשנה על תלמידי רבי עקיבא ושואלים את החניכים מה זה אומר לדעתם "שלא נהגו כבוד זה בזה"?
המשנה:
"אמרו : שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא , מגבת עד אנטיפרס , וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה לזה והיה העולם שמם, עד שבא ר"ע אצל רבותינו שבדרום , ושנאה להם ר"מ ור' יהודה ור' יוסי ורבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע, והם הם העמידו תורה אותה שעה. תנא : כולם מתו מפסח ועד עצרת." ( יבמות ס"ב , ע"ב )
2. שמים לפני החניכים את הפירוש של הרב אלישע אבינר ומסבירים אותו:
הם לא חשודים שסתם זלזלו בתורה של חבריהם . אלא , שכל תלמיד דבק בחוזקה ב"מעלה" התורנית שלו , בדרך התורה שלו , ולא הצליח להבין את הדרך של זולתו , ולכן לא העריך אותה כתורה והתיר לעצמו לזלזל בה. טעותו היתה שלא הכיר בקיומן של "מעלות" תורניות אחרות , ששפתן וצורת חשיבתן שונות לחלוטין. (הרב אלישע אבינר)
3.קונטק
4.מפולת פינגווינים/ מגדל פיזה (משחק קופסא שצריך לשים פינגווינים על מעמד מתנדנד בלי שיפלו. לכל שחקן יש מספר שווה של פינגווינים ומטרתו היא להצליח לשים את כל הפינגווינים ללא להפיל אחרים, במידה והוא מפיל הוא מקבל את כל מה שנפל. מגדל פיזה אותו רעיון)
5.קטע נוסף(ניתן לחלק כצ'ופר לכל חניך):
בצבא יש פלוגות שונות , וכל אחת היא מערכת שלימה בני עצמה. כל אחת , בטבעם של דברים, שואפת להיות הטובה ביותר. אבל , סוף סוף המטרה של כולם היא אחת , והיא החשובה ביותר. הצלחת הצבא בכללותו היא העומדת לנגד עיני כל פלוגה, וממילא - כל אחת שואפת במלוא הכוח שלא רק היא תצליח, אלא שכולם יצליחו במשימתם. היחיד, אפוא, מאבד את חשיבותו כיחיד וכבודד, ומעתה החשיבות לכל יחיד היא כחלק מהכלל, ואיננו אלא בורג במערכת הגדולה, מטרת כל יחיד היא אך ורק – הצלחת המערכת כולה. זהו ה " נוהגים כבוד זה בזה ". כי אני מכבד את הזולת לא רק בכך שאינני מפריע לו, אלא גם בכך שהצלחתו היא הצלחתי. והדברים נוגעים גם לנו. יש לזה השלכות רבות בחיים של כל אחד. נכון שהאדם שמולי הוא אולי בעל השקפה אחרת, אולי בוחר במפלגה אחרת, אולי נמצא במצב כזה שהטובה האישית שלו יכולה להטריד או למעט מההצלחה שלי, כי אנחנו שנינו בעסק מתחרה. אבל במבט כללי ורחב יותר, אנחנו באותו 'צבא'. ההצלחה שלו מקדמת את השאיפות הנעלות ביותר שיש לי כיון שהן עבור העם כולו, רחוק הדבר שאקנא בהישגיו, להיפך, אני דווקא צריך להיות מרוצה בהם.
מסר:
הרבה פעמים קורה לנו שאנו לא מכבדים את האחר לא בגלל שאני מזלזלים בו אלא כי אנחנו פשוט רק ממוקדים במטרה שלנו ולא מסתכלים לצדדים, אבל אם נפתח שניה נבין שבעצם אנחנו משלימים אחד את השני (כמו בקונטק ובמשחק מפולת פינגווינים) ואפשר להשליך את זה לכל מקום לשבט, לסניף, לעם, לאנושות...
נסתכל שניה על עצמנו, האם אנחנו מסוגלים לשמוע גם דיעה שונה ממנו?
