עם ישראל חי!
שמירה עשיתי

עֶרְכָּהּ שֶׁל מַחְמָאָה / הרב יקהת רוזן

מסר: החניכים יבינו כמה חשוב להגיד מילה טובה לחבר
הרבה פעולות נפתחות בסיפור, ואף חניך לא יקשיב לסיפור משעמם. ובואו נודה בזה, לאלתר סיפור זה יותר קשה ממה שזה נראה... אז כאן יש מאגר גדול של סיפורים עם מסרים שונים!

עֶרְכָּהּ שֶׁל מַחְמָאָה / הרב יקהת רוזן

הודעהעל ידי אלישיבזנ » 08/09/2017, 15:00

אַהֲרֹן, אִישׁ עֲסָקִים יְהוּדִי הַמִּתְגּוֹרֵר בְּלוֹנְדוֹן בִּצַּע עִסְקָה גְּדוֹלָה וְקִבֵּל אֶת שְׂכָרוֹ בִּמְזֻמָּן.
בְּצֵאתוֹ מִן הָעֲבוֹדָה הָיָה בְּמִזְוַדְתּוֹ סְכוּם שֶׁל כְּמֵאָה אֶלֶף לִירוֹת שְׂטֶרְלִינְג. הוּא לֹא הִסְפִּיק לְהִתְקַדֵּם יוֹתֵר מִכַּמָּה עַשְׂרוֹת מֶטְרִים,
וּמִיָּד הִתְנַפְּלוּ עָלָיו שְׁלֹשָׁה גּוֹיִים, וְדָרְשׁוּ לְקַבֵּל לִידֵיהֶם אֶת כָּל הַכֶּסֶף שֶׁבְּיָדָיו.
אֲנָשִׁים אֵלֶּה כַּנִּרְאֶה עָקְבוּ אַחֲרָיו וְיָדְעוּ עַל הָעִסְקָה הַגְּדוֹלָה שֶׁבִּצַּע.
הֵם אִיְּמוּ עַל חַיָּיו וּבִקְּשׁוּ לִשְׁדֹּד אֶת הַסְּכוּם הֶעָצוּם. מֶה עָשָׂה אַהֲרֹן?
 
הוּא הִתְבּוֹנֵן עַל פְּנֵיהֶם, וְרָאָה בְּאֶחָד מֵהֶם אֶת דְּמוּת הַמַּנְהִיג. פָּנָה אֵלָיו וְאָמַר:
"תִּרְאֶה, אֲנִי רוֹאֶה בְּךָ תְּכוּנוֹת חִיּוּבִיּוֹת. אַתָּה נִרְאֶה לִי אָדָם חָכָם. עָשִׂיתָ בִּצּוּעַ מֻשְׁלָם.
אַתָּה גַּם עוֹשֶׂה רֹשֶׁם שֶׁל אָדָם טוֹב, נִימוּסִי וַאֲפִלּוּ אִינְטֶלִיגֶנְטִי.
אֱמֹר נָא לִי בְּבַקָּשָׁה - בִּשְׁבִיל מָה אַתָּה בְּעֶצֶם צָרִיךְ אֶת כַּסְפִּי?"
 
הַשּׁוֹדֵד הָיָה מֻפְתָּע מֵעֶצֶם הַשְּׁאֵלָה, אַךְ הֵשִׁיב:
 "אֲנִי צָרִיךְ ווֹדְקָה. תַּגִּיד לִי אַתָּה - אֶפְשָׁר לִקְנוֹת ווֹדְקָה בְּלִי כֶּסֶף? תָּבִיא אֶת הַכֶּסֶף מִיָּד וּבְלִי לְהִתְחַכֵּם!"
 
"כַּמָּה עוֹלֶה הַיּוֹם בַּקְבּוּק ווֹדְקָה?" הִתְעַנְיֵן הַיְּהוּדִי. "חָמֵשׁ לִירוֹת שְׂטֶרְלִינְג" עָנָה הַשּׁוֹדֵד.
אַהֲרֹן הוֹצִיא שְׁטָר שֶׁל עֶשֶׂר לִירוֹת שְׂטֶרְלִינְג, הִגִּישׁ אוֹתוֹ לַשּׁוֹדֵד, וְאָמַר: "הִנֵּה, קַח לְךָ עֶשֶׂר לִירוֹת, וַעֲזֹב אוֹתִי לְנַפְשִׁי..."
 
לְמַרְבֵּה הַתַּדְהֵמָה, פָּעֲלוּ הַדְּבָרִים עַל לִבּוֹ שֶׁל הַפּוֹשֵׁעַ. הוּא לָקַח אֶת הַשְּׁטָר, וְהוֹרָה לִשְׁנֵי חֲבֵרָיו לַעֲזֹב אֶת הַיְּהוּדִי לְנַפְשׁוֹ.
 
לְמָחֳרָת מַגִּיעַ אַהֲרֹן לְבֵית הַכְּנֶסֶת בָּאֵזוֹר הַחֲרֵדִי שֶׁל לוֹנְדוֹן, וּלְיַד הַשַּׁעַר הוּא מַבְחִין בְּמַנְהִיג הַשּׁוֹדְדִים מֵאֶמֶשׁ... 
 
כְּשֶׁהִתְקָרֵב אַהֲרֹן אֶל הַשַּׁעַר נִגַּשׁ אֵלָיו הַשּׁוֹדֵד וְקָרָא לוֹ לְ'שִׂיחָה' בַּצַּד.
בְּלֵית בְּרֵרָה הִשְׂתָּרֵךְ אַהֲרֹן אַחֲרֵי הַשּׁוֹדֵד, לְמֶרְחָק שֶׁל כַּמָּה עַשְׂרוֹת מֶטְרִים מִבֵּית הַכְּנֶסֶת.
הַשּׁוֹדֵד הוֹצִיא מִכִּיסוֹ שְׁטָר שֶׁל חָמֵשׁ לִירוֹת שְׂטֶרְלִינְג, הִגִּישׁ אוֹתוֹ לְאַהֲרֹן וְאָמַר:
 "הִנֵּה הָעֹדֶף מֵהַשְּׁטָר שֶׁקִּבַּלְתִּי מִמְּךָ אֶתְמוֹל..."
 
תָּפַס הַיְּהוּדִי אֹמֶץ, הֵישִׁיר מַבָּטוֹ לְתוֹךְ פָּנָיו הַמְצֻלָּקוֹת שֶׁל הַשּׁוֹדֵד וְשָׁאַל: "עַכְשָׁו גַּם אֲנִי מְבַקֵּשׁ הֶסְבֵּר.
אֶתְמוֹל בָּאתָ עִם חֲבוּרָה שְׁלֵמָה כְּדֵי לִתְקֹף אוֹתִי וְלָקַחַת אֶת כַּסְפִּי. אִיַּמְתֶּם עָלַי בְּסַכִּינִים,
וּבִקַּשְׁתֶּם לְהַכְרִיחַ אוֹתִי לָתֵת לָכֶם הַכֹּל עַד הַפְּרוּטָה הָאַחֲרוֹנָה. אַחַר כָּךְ הִסְתַּפַּקְתָּ בְּעֶשֶׂר לִירוֹת שְׂטֶרְלִינְג,
וְעַכְשָׁיו אַתָּה עוֹד מַחְזִיר לִי עֹדֶף?! מֶה עָבַר עָלֶיךָ?"
 
תְּשׁוּבָתוֹ שֶׁל הַגּוֹי הִדְהִימָה אֶת אַהֲרֹן: "מָה אֲנִי אַגִּיד לְךָ? אֲנִי הַיּוֹם בֶּן 27, וְעַד הַיּוֹם אַף אֶחָד, אַף אֶחָד!
לֹא אָמַר לִי שֶׁאֲנִי בֶּן אָדָם טוֹב. מֵעוֹלָם לֹא שָׁמַעְתִּי מִישֶׁהוּ שֶׁחוֹשֵׁב שֶׁיֵּשׁ לִי תְּכוּנוֹת חִיּוּבִיּוֹת, שֶׁאוֹמֵר שֶׁאֲנִי חָכָם אוֹ נִימוּסִי!
לְהֶפֶךְ. בַּבַּיִת שֶׁלִּי תָּמִיד אָמְרוּ שֶׁאֲנִי מֻפְרָע, שֶׁאֲנִי יֶלֶד רַע, שֶׁאֲנִי אַלִּים.
בְּבֵית הַסֵּפֶר תָּמִיד הַמּוֹרוֹת כָּעֲסוּ עָלַי, הֶעֱנִישׁוּ אוֹתִי, הִרְחִיקוּ אוֹתִי מֵהַכִּיתָה, וְנָשְׁמוּ לִרְוָחָה אִם לֹא הִגַּעְתִּי.
הַחֲבֵרִים תָּמִיד שָׁמְעוּ בְּקוֹלִי, אַךְ בָּרוּר שֶׁזֶּה הָיָה רַק מִפַּחַד. אֲנִי בֶּן אָדָם טוֹב? הָה! אֶת זֶה לֹא שָׁמַעְתִּי אַף פַּעַם!
 
כְּשֶׁאַתָּה הִתְבּוֹנַנְתָּ בִּי וְאָמַרְתָּ לִי אֶת אוֹתָן מַחְמָאוֹת, רָאִיתִי שֶׁאֶצְלְךָ זוֹ גִּישָׁה אַחֶרֶת.
הֵבַנְתִּי שֶׁאַתָּה לֹא אוֹמֵר אֶת זֶה רַק בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא אֶקַּח מִמְּךָ אֶת הַכֶּסֶף, אֶלָּא בֶּאֱמֶת זֶה מַה שֶּׁאַתָּה חוֹשֵׁב,
שֶׁאַתָּה מְסֻגָּל לְהַעֲרִיךְ אֲפִלּוּ בְּפוֹשֵׁעַ כָּמוֹנִי אֶת הַדְּבָרִים הַטּוֹבִים שֶׁבּוֹ.
 זֶה שִׁכְנַע אוֹתִי שֶׁלֹּא מַגִּיעַ לְךָ שֶׁאֶקַּח מִמְּךָ אֶת הַכֶּסֶף, וְאַחֲרֵי שֶׁקָּנִיתִי אֶת מַה שֶּׁאֲנִי צָרִיךְ הֶחְזַרְתִּי לְךָ אֶת הָעֹדֶף..."

  • וואוו!! חזק ממש!!
    בלי ניקוד...
    אהרן, איש עסקים יהודי המתגורר בלונדון בצע עסקה גדולה וקבל את שכרו במזמן.
    בצאתו מן העבודה היה במזודתו סכום של כמאה אלף לירות שטרלינג. הוא לא הספיק להתקדם יותר מכמה עשרות מטרים,
    ומיד התנפלו עליו שלשה גויים, ודרשו לקבל לידיהם את כל הכסף שבידיו.
    אנשים אלה כנראה עקבו אחריו וידעו על העסקה הגדולה שבצע.
    הם אימו על חייו ובקשו לשדד את הסכום העצום. מה עשה אהרן?

    הוא התבונן על פניהם, וראה באחד מהם את דמות המנהיג. פנה אליו ואמר:
    "תראה, אני רואה בך תכונות חיוביות. אתה נראה לי אדם חכם. עשית בצוע משלם.
    אתה גם עושה רשם של אדם טוב, נימוסי ואפלו אינטליגנטי.
    אמר נא לי בבקשה - בשביל מה אתה בעצם צריך את כספי?"

    השודד היה מפתע מעצם השאלה, אך השיב:
    "אני צריך וודקה. תגיד לי אתה - אפשר לקנות וודקה בלי כסף? תביא את הכסף מיד ובלי להתחכם!"

    "כמה עולה היום בקבוק וודקה?" התענין היהודי. "חמש לירות שטרלינג" ענה השודד.
    אהרן הוציא שטר של עשר לירות שטרלינג, הגיש אותו לשודד, ואמר: "הנה, קח לך עשר לירות, ועזב אותי לנפשי..."

    למרבה התדהמה, פעלו הדברים על לבו של הפושע. הוא לקח את השטר, והורה לשני חבריו לעזב את היהודי לנפשו.

    למחרת מגיע אהרן לבית הכנסת באזור החרדי של לונדון, וליד השער הוא מבחין במנהיג השודדים מאמש...

    כשהתקרב אהרן אל השער נגש אליו השודד וקרא לו ל'שיחה' בצד.
    בלית בררה השתרך אהרן אחרי השודד, למרחק של כמה עשרות מטרים מבית הכנסת.
    השודד הוציא מכיסו שטר של חמש לירות שטרלינג, הגיש אותו לאהרן ואמר:
    "הנה העדף מהשטר שקבלתי ממך אתמול..."

    תפס היהודי אמץ, הישיר מבטו לתוך פניו המצלקות של השודד ושאל: "עכשו גם אני מבקש הסבר.
    אתמול באת עם חבורה שלמה כדי לתקף אותי ולקחת את כספי. אימתם עלי בסכינים,
    ובקשתם להכריח אותי לתת לכם הכל עד הפרוטה האחרונה. אחר כך הסתפקת בעשר לירות שטרלינג,
    ועכשיו אתה עוד מחזיר לי עדף?! מה עבר עליך?"

    תשובתו של הגוי הדהימה את אהרן: "מה אני אגיד לך? אני היום בן 27, ועד היום אף אחד, אף אחד!
    לא אמר לי שאני בן אדם טוב. מעולם לא שמעתי מישהו שחושב שיש לי תכונות חיוביות, שאומר שאני חכם או נימוסי!
    להפך. בבית שלי תמיד אמרו שאני מפרע, שאני ילד רע, שאני אלים.
    בבית הספר תמיד המורות כעסו עלי, הענישו אותי, הרחיקו אותי מהכיתה, ונשמו לרוחה אם לא הגעתי.
    החברים תמיד שמעו בקולי, אך ברור שזה היה רק מפחד. אני בן אדם טוב? הה! את זה לא שמעתי אף פעם!

    כשאתה התבוננת בי ואמרת לי את אותן מחמאות, ראיתי שאצלך זו גישה אחרת.
    הבנתי שאתה לא אומר את זה רק בשביל שלא אקח ממך את הכסף, אלא באמת זה מה שאתה חושב,
    שאתה מסגל להעריך אפלו בפושע כמוני את הדברים הטובים שבו.
    זה שכנע אותי שלא מגיע לך שאקח ממך את הכסף, ואחרי שקניתי את מה שאני צריך החזרתי לך את העדף..."
  • חזי 30/07/2023, 03:21
    יפה מאוד מאוד
  • תגובה מהירה:



    חזור אל סיפורים לפעולות

    השארו מעודכנים!