תרום
צור קשר
"ודור יקום וחי, ישיר ליופי וחיים" (לחשי ההוויה, הראי"ה קוק)
--------------------------------------------------
אֲנִי שַׁיָּךְ!
אֲנִי שַׁיָּךְ לַמִּשְׁפָּחָה, לַקְּהִלָּה, לַחֶבְרָה, לָאֻמָּה.
אֲנִי שַׁיָּךְ לַמְּדִינָה, לַמּוֹלֶדֶת.אֲנִי שַׁיָּךְ לָאֱנוֹשׁוּת, לַמַּצְפּוּן, לַכָּבוֹד.
אֲנִי שַׁיָּךְ לַהִיסְטוֹרְיָה, לֶעָתִיד.אֲנִי שַׁיָּךְ לַשְּׂמָחוֹת, לַכְּאֵב, לַצִּפִּיּוֹת, לַפַּחַד.כָּל שֶׁעָבַר וְיַעֲבֹר עָלַי וְעַל עַמִּי, כָּל שֶׁיָּצַראֶת זֶהוּתִי, אֶת שֶׁאֲנִי, אֲנִי שַׁיָּךְ לוֹ.וְחוֹבָה עָלַי לִשְׁמֹר, לְהָגֵן וּלְקַיֵּם אֶת כָּל אֵלֶּה. לִדְאֹג כְּכָל יָכֹלְתִּי לְנִצְחִיּוּתָם.וְכָעֵת, עֲבוּר חוֹבָה זֹאת, אֲנִי שַׁיָּךְ.שַׁיָּךְ לַנֶּשֶׁק, לְהֶכְרֵחִיּוֹת הַנִּצָּחוֹן, לַקְּרָב.אֲנִי שַׁיָּךְ!"
(הלל אופן ז"ל)
--------------------------------------------------
בתי יובל איבדה חבר השבוע. אתמול התיישבנו בשעת בין ערביים במצפה סמוך לביתנו. יובלי הניחה את ראשה על כתפי, ניגבה את הדמעות וניסתה לעכל את מה שכנראה אי אפשר באמת לעכל. לא בגיל צעיר, ותכלס גם לא כשאתה מבוגר. כולנו מנסים לעכל כבר שנה ותשעה חודשים ולא לגמרי מצליחים.
ההרים גלשו תחתינו, מרחוק ראינו את הים והיא סיפרה על שהם מנחם ז”ל, על השיחות וההתכתבויות, בין השאר על תכניות החתונה של שהם ואנבל חברתו, מה שכבר לא יקרה לעולם. איזו החמצה.
שאלתי – ‘מה אנחנו לא מבינים על הדור שלכם?’ יובל ענתה ‘שאנחנו הרבה יותר חזקים ממה שאתם מדמיינים’. ואחר כך הוסיפה ‘היית איתי בהלוויה ושמעת את כל ההספדים – כולם דיברו על האובדן העצום ועל הפצע המדמם, אבל כולם גם אמרו שברור שנקום ונמשיך ונבנה. זה הסיפור שלנו’.
ועפתי עליה. ואני עף על הדור שלה, שאיבד אין סוף חברים ומשלם מחירים עצומים, אבל אוזר כוחות, קם אחרי נפילה, וממשיך קדימה. לבנות ולחיות.
(חילי טרופר)
--------------------------------------------------
"דורנו הוא דור נפלא, דור שכולו תימהון, קשה מאוד למצוא לו דוגמה בכל דברי ימנו, הוא מורכב מהפכיםשונים, חושך ואור משמשים בו בערבוביה. הוא שפל ירוד, גם רם ונישא: הוא כולו חייב גם כולו זכאי. אנחנוחייבים לעמוד על אופייו למען נוכל לצאת לעזרתו... .צריך לדבר אליו דברים גדולים. הדברים הנמוכיםוהפשוטים לבדם, אע"פ שהם מלאי אמת וצדק, לא יספיקו לו"
(הראי"ה קוק - מאמר הדור)
--------------------------------------------------
זה לא נגמר! (אלישיב רייכנר)"אומרים שהיה פה שמח", אמר לא מזמן המשורר"שמח לפני שנולדתי", כך בדיוק הוא קיטרואחר כך תיאר חלוצים, עם מכנסיים קצרים בביצהונזכר – היו אידיאלים, והייתה התיישבות אמיצהובסוף הוא זרק שאלה, "יכול להיות שזה נגמר?"הוא לא חיכה לתשובה, וקבע שנולדנו מאוחרלהם היה למה לקום, היה על מה לחלוםלנו לא נשאר כלום, פשוט משעמם היום.אז תרשו לי שנייה להעיז, לענות לבחור המבואסוזה לא כדי להרגיז, אז הוא בטח לא יכעסזה עוד לא נגמר, ידידי, ואפילו לא התחיל!צריך רק להיות ערני, ואת החושים שלך להפעילכי אם תפקח עיניים, תוכל בקלות לראותחלוצים עם מכנסיים (ואפילו עם חולצות…)והם עוד מייבשים ביצות, ומגרשים יתושיםויש להם מה לבנות, הם אפילו עוד חולמים…אז אולי השתנו הביצות, והיתושים לא כמו פעםאבל יש מה לעשות, ולאידיאלים נשאר הטעםעוד יש יישובים להקים, ונגב עוד יש להפריחבפתח עומדים עולים, וצריך להביא גם משיחעוד יש על מה להילחם, ולצערנו גם עם מיוצריך בעזרת ה', עוד המון יהודים להביאוצריך לאחד, וצריך לקרבצריך להסכים, אבל גם לסרבצריך לעזור, אך לדעת למחותויש המון לכלוכים לנקותולכן משורר יקר, כדאי שתפסיק לקטרלא נולדת מאוחר, אבל אתה עלול לאחר!תתעורר, כי יש עבודה ו'שמח' ימשיך להיותלקום בבוקר תמצא סיבה,אם תישן עם עיניים פקוחות!--------------------------------------------------
יש לנו כל כך הרבה על מה להתגאות ולשמוח, אנחנו דור של גאולה! אנחנו כותבים את הרגעים הכי משמעותיים בהיסטוריה של העם שלנו ושל העולם כולו. (אלקנה ויזל הי"ד)
--------------------------------------------------
הסיפור האישי שלנו כמשפחה הוא סיפור קטן בתוך סיפור של עם גדול, עם ששנתיים אחרי שקיבל את אחת המכות הקשות בהסטוריה זוכה להתחיל לחגוג פה כמנצח. בזכות עם שיש לו עורף חזק שהחזיק במהלך כל השנתיים האחרונות למרות כל הקושי והכאב הגדול של ה”הותר לפרסום” ואלפי הפצועים. בזכות עם שממשיך לגדוש את בתי-החולים ולהשאר שותף. בזכות עם שיודע שהוא נלחם את מלחמת האור בחושך ואת מלחמת הטוב ברע המוחלט ביותר. זכיתי יחד עם אלפי חיילי הסדיר והמילואים להשתתף במלחמה המוצדקת ביותר בהיסטוריה.זכינו להלחם ולהחזיק חזק גם כשהיה קשה והדרך לא הייתה ברורה. זכינו לצאת להלחם בשליחות של העם הגדול הזה וזכינו להפצע בשליחותו. זכינו אלפי הפצועים ובתוכם אני ושני אחיי לקבל חיבוק חזק חזק של אלפים מהעם הנפלא הזה. לפני שנתיים לא היה לי האומץ לחשוב שניכנס כעם חזק להלחם בעזה ובטח לא היה לי האומץ לחלום על גודל הניצחון. זה אומץ של עם גדול, ונצחון של עם חזק!!נצחון של עם שעל אף המחלוקות מוכיח שוב ושוב שהוא העם הגדול בהסטוריה, עם ישראל, עם ששינס מותניים על אף הקושי, יצא להילחם ומביא ניצחון גדול. עם שמורכב מאלפי אמהות חזקות שנותנות חיבוק ואת ברכת הדרך לצאת להילחם. ואלפי ילדים שמסתערים קדימה כי הם קודם כל בנים של העם הזה.המלחמה הזאת והניצחון הזה מורכב מעשרות חיילים ומפקדים פשוטים ששמו את טובתם האישית בצד ויצאו להלחם למען עם ישראל המתבסס בארצו. הפציעה האישית שלי רק מסמלת את ההקרבה של אלפי החיילים שלחמו יותר ממני ולא נפצעו, שהגיעו גם כשהיה קשה ועלו לעמדה גם כשהיה שחור.היום אני מבין יותר מכל את מה שהזכיר מפקד הגדוד שלי תומר גרינברג הי”ד ״גדוד 13 לא ישבר לעולם״, כך גם העם הזה - לא ישבר לעולם!! לא משנה כמה ארוכה הדרך, יש לנו את הסבלנות, הכוחות ואת האמונה בצדקת הדרך - לא להישבר לעולם!!! עם שיש לו את הסבלנות ללוות באמונה את השבים הביתה, אותנו הפצועים ולהוות משפחה גדולה לכל המשפחות שאיבדו את יקירהם.״ופדויי ה׳ ישובון ובאו ציון ברינה, ושמחת עולם על ראשם. ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה״בהודאה גדולה לריבונו של העולם, אשרי העם הגדול הזה! ברוכים השבים אחינו האהובים, נלחמנו עליכם יום ולילה. חג שמח!
אלקנה לוי בהקפות שניות בכיכר החטופים, אלקנה הוא הבן השלישי להוריו שנפצע במלחמה)
--------------------------------------------------
אני יהודי כיוון שבהיותי בן לעמי, אני שומע את הקריאה להוסיף את הפרק שלי לסיפור הלא־גמור שלו.אני שלב במסעו, חוליה מחברת בין הדורות. חלומותיהם ותקוותיהם של אבותיי חיים בתוכי, ואני השומר על הפיקדון שהותירו, היום ובעתיד .הנני יהודי משום שרק אם איוותר יהודי, יוסיף לחיות בי סיפורם של מאה דורות לפניי.אני ממשיך את מסעם מכיוון שלאחר שהגענו לנקודה זו, לא אתן לזה ולהם להיכשל.איני יכול להיות האות החסרה במגילה.
(הרב זקס זצ"ל)
--------------------------------------------------
להיות הרב המחתן את ארוסתו של בנך הנופל, זה להאמין בחיים, בהמשכיות, בתקווה. זה באצילות נפש להסיר כל רגשות אשמה.זה להבין הבנה עמוקה בשביל מה הבן נלחם ועל מה הוא נהרג. זה לדעת בביטחון של אמונה שחיים לעולם לא נגמרים, הם רק מוחלפים ונמסרים לדורות הבאים, לבניין משפחה בישראל, להמשכיות, לצחוק של ילדיםזה להבין שהעצב והשמחה לא סותרים, הם רק גרים בבתים נפרדים. ולפעמים זו אותה דמעה של צער וחדווה, ושלעולם לא נשכח את כאב הכוס השבורה, והיא דווקא היא תעלה על ראשינו שמחה.אוהב אותך, אחי לשכול, הרב חמיר גרנות. יחד ומשיך במעלה הדרך. ונדמע ונבוה. ונכאב ונשמח. ונתגעגע ונצמח. מכוחו. מכוחם.
(חגי לובר, "בדמייך חיי")
