פרשת וירא

[טליה סיטון]

פרשת וירא ✨
פרשת וַיֵּרָא מספרת על מלאך מחופש לנווד שבא אל אברהם ושרה כדי לבשר להם שהם עומדים סוף סוף לזכות בבנם המשותף הראשון.
הבשורה הייתה מפתיעה במיוחד, שכן אברהם היה בן 99 ושרה בת 90.
בתגובה טבעית למדי, שרה צחקה בחוסר אמון.
אך חז״ל מלמדים שצחוקה של שרה הייתה טעות היא הייתה צריכה לענות: ״אמן, כן יהי רצון.”
משום שכאשר מישהו מברך אותנו, לעולם אין לזלזל בברכתו.
את העיקרון הזה אנו לומדים גם מסיפור מופלא על רבי ישמעאל, הכהן הגדול בבית המקדש.
ביום הכיפורים, כשהוא נכנס לקודש הקודשים, נראה אליו הקב״ה וביקש ממנו כן, ממנו! שיברך אותו.
ורבי ישמעאל בירך את ה׳ שירחם על עמו ושירחמיו יגברו על כעסו.
אם כך, אם אפילו מלך מלכי המלכים בורא כל העולמות מבקש את ברכתו של אדם,
על אחת כמה וכמה שעלינו להעריך כל ברכה שאדם מעניק לנו, יהיה אשר יהיה.
לכן, כשמישהו מברך אותנו בבריאות, בילדים, או בהצלחה
עלינו להאמין ביכולתו של כל אדם להיות צינור לברכת ה׳,
ולענות לו בענווה ובהכרת תודה:
„אמן, ותבורך גם אתה מאת ה׳.”
וכשם שעלינו לקבל כל ברכה באהבה, כך גם עלינו להוציא מפינו רק ברכות טובות.
הדיבור שלנו הוא כלי עוצמתי כל מילה יכולה לברוא טוב או חלילה ההפך.
שנזכה שמהפה שלנו יֵצאו רק מילים טובות, עידוד, אהבה וברכה,
כי ברכה שנאמרת מהלב לעולם אינה חוזרת ריקם.

לעילוי נשמת אוראל בן לימור
שבת שלום❤️