צ'ופרים לחודש אירגון ולהצגות!
צ'ופרים לטיול שנתי /מחנה!
צ'ופר לערב פופקורן!
היער היה ביתי. גרת ביער ושמרתי עליו. ניסיתי לדאוג שהוא יישאר נקי ומסודר. ואז, יום אחד, בזמן שפיניתי זבל שמישהו השאיר מאחוריו, שמעתי צעדים... קפצתי אל מאחורי עץ, וראיתי ילדה קטנה יורדת בשביל ונושאת בידה סלסלה. מייד התעורר בליבי חשד, כי הבגדים שלה היו מוזרים - כולה הייתה אדומה, והראש שלה היה מכוסה כאילו היא אינה רוצה שיזהו אותה. מובן שעצרתי אותה כדי לבדוק את העניין. שאלתי אותה מי היא, לאן היא הולכת, מאין באה וכל מיני שאלות כאלה. היא הרימה את אפה ואמרה בהתנשאות שהיא הולכת לבית סבתה. אחר כך המשיכה במורד
בארץ לא רחוקה, העיר קטנה ליד הנהר גר צייר לא מוכר. צייר צעיר, מאוד מוכשר שנהג לצייר את הנוף באיזור שבו הוא גר. הוא חי בעיר שנים ארוכות אך מעולם לא פרסם תערוכות. כשהיה בן 30, הפטרה אימו היפה וכדי שיצליח תמיד לזכור אותה צייר את תמונתה. מגיל 30 ועד 40 כך במשך 10 שנים ישב הצייר לילות וימים טבל מכחול בכל הצבעים. בדיוק רב סימן כל קו בעיניו בחן כל נקודה, כל הזמן. כי אינו מצייר סתם איזו דמות שאינו מכיר אלא את אמא שלו שאהב והוקיר. 10 שנים השקיע הצייר ובסופו של דבר הציור נגמר, תמונה לתפארת, יפה ומדוייקת כן,
לקחת נייר טואלט ולכתוב עליו: p p b 4 you go 2 sleep (מי שלא הבין כתוב שם: פיפי לפני שאתם הולכים לישון)
אז מה זו חירות?! / הרב אייל ורד חרות - זה להכיר את הכפתור העגול האדום הקטן שמכבה דברים, וגם מידי פעם להשתמש בו. חרות - זו היכולת להיפרד לשלום מקבוצות וואסטאפ שצורפת אליהן בלי לשאול, והן לא מתאימות לך, אבל לא נעים כי 'מה יגידו?'... חרות - זה לקחת רק מה שצריך ונכון בבופה ענק בחתונה, שמציע אוכל לעדר פילים ולא לבני אדם רגילים (ולשמור מקום בבטן לסעודת המצווה אמיתית שהיא אחרי החופה ולא לפניה). חרות - זו היכולת לא לשמוע ולא לקרוא לשון הרע, למרות שכולם מדברים על כך וזה מבעבע בכל האתרים. חרות - זו היכולת
הבה ואספר לכם סיפור מעשה. על שני חמורים באותו השדה. קשורים הם היו באותו הבחל יחדיו, לא יכלו התירו, לא יכלו בלעדיו. כל עבדו וחרשו בדשה הרחב, עד שנקפה אותם תחושת רעב. מהר כל אחד לחפש בדרכו, את גבעת החציר למלא פי אוכלו. אך הנה שחכתי פרט קטן, החבל שהיה למחנק על סביב צווארם. הם משכו כל אחד בכיוון מנוגד, ואל האוכל בינתיים לא הגיע אף אחד. לאחד מאמץ שלא נשא פירות, ישבו וחשבו מה ניתן לעשות. ישבו כך ביחד דקותיים דקה, וקיבלנו החלטה לאכול בצוותא. מגבעה לגבעה נדדו הם בזוג, וגילו שזה יותר קל וגם יותר כיף - מלאכול
אנשים הם כמו פופקורן כשמחממים אותם, הם מתפוצצים כשעוטפים אותם באהבה, הם נפתחים. ***מומלץ*** להביא עם הצ'ופר שקית אוכל עם פופקורן.
משולש זה צורה של גג של בית תיכון זה בית ספר על יסודי חפיפה זה משהו שעושים עם שמפו צלע זה חלק מגוף האדם שבר זה משהו ששמים עליו גבס מנה זה שלב בארוחה מונה זה מכשיר של נהגי מוניות זווית זה עניין של הסתכלות מיתר זה חלק בגיטרה קשת זה חלק שבא עם ענן SIN זה שם של ארץ COS זה הכלי שממנו שותים מכפלת זה קיפול של חצאית אחוזים זה משהו שקשור לשומן וY זה פשוט למה. חבר'ה תאמינו או לא -- יש חיים אחרי המתמטיקה. בהצלחה
אם אדם מישראל שומר שבת כהלכתה הרי זה נותן לו חיות וכוח שיוכל לעבוד את ה' יתברך בכל ימות השבוע ומימלא כשמגיעה שבת הבאה, כבר נקל לו בהרבה להגיע לידי קדושת שמירת השבת". (רבי לוי יצחק מברדיצב)
"אנו מזמינים לשבת את כל אלו שצריכים כוחות חדשים. כל אלו שנשבר להם מהעולם של ששת ימי המעשה. הצריכים את עולם השבת לתקן להם את הנשמה מחדש. אנו מזמינים לשבת את כל אלו שעד עכשיו הרגישו את סבל החיים. ובוכים להרגיש את השמחה, את העונג, להרגיש את הנפלא והנשגב. לחיות בעולם שנברא ע"י הקב"ה. אנו מזמינים לשבת, את כל אלו שנתעייפו מהליכה איטית בדרכם הרוחנית, סנטימטר אחר סנטימטר. את כל אלו שהסתובבו בגיא העצבות, ורוצים להרגיש את השמחה, העונג, הנפלא והנשגב. להיות בעולם שנברא ע"י הקב"ה".
"בכל שבת ברור לי שלא הייתה שבת כוז. כל שבת היא ממש מיוחדת, כל שבת היא קדושה בפני עצמה." (הבעש"ט)
להודיה שלב גבוה יותר והוא "עודיה". לבקש "ה', תן לי עוד". זה לא לא-מנומס. להפך. דווקא הבקשה הזו מעידה על הכרת הטוב שלך. זה כמו לאכול עוגה של אמא ולבקש פרוסה נוספת - כמה אמא מתמלאת נחת ואושר! לבקש עוד זו הכרת הטוב האמיתית, כשאת/ה מקבל/ת משהו ומודה עליו, מייד תשחיל/י בקשה נוספת, כל עוד ערוץ ההרעפה הזה פתוח. קדימה! (הרבנית ימימה מזרחי) הקב"ה מעניק לנו מהשפע שלו - גשם! בואו נודה לו ונבקש עוד!!!
את רוב יהבנו אנחנו מטילים על יצירת קשר אישי יוצא דופן עם התלמידים. מהר מאוד הבנו, שהיכולת שלנו להניע את התלמידים למקומות חדשים וגבוהים יותר, תנבוט רק מתוך קשר אישי שחורג מהמקובל והמוכר להם. ובמובנים רבים, חורג מהמקובל והמוכר לנו. אך גם בהינתן הדחף הפנימי והחשוב ליצירת קשר אישי משמעותי, יש לנהוג בזהירות רבה בבנייתו, ובעיקר לנהות מתוך כבוד אמיתי ועמוק לאדם שמולנו. גם הרצון שלנו בטובת הילד והנכונות שלנו לקשור איתו קשר אישי משמעותי, אסור שיאיצו בנו באופן שיפגע בהם. אין מדובר רק בהמנעות ממציצנות מכוערת
"צריך המחנך שתהיה תגובתו בכל להט הנפש והנשמה... וזה כלל גדול בענייני תגובה של המחנך, שצריכה להיות חזקה. החניך אינו שוקל מה מגיב המחנך בדיבור, אלא בעיקר כמה זה זעזע והרעיד את מעמקי נפשו, לפי זה הוא מעריך את משמעות הדברים. והיא המידה אף 'עשה טוב'. אם מרגיש את גודל שמחתו של המחנך בעשיית מעשה טוב מסויים, יש לו מזה עידוד לעשות ככה תמיד. ... ולא חשובה כל כך צורת הביטוי באופן חיצוני, אלא עד כמה זה באמת נוגע הדבר לציפור נפשה של המחנך." (האדמו"ר מסלונים)
1. אני מאמין שבראש ובראשונה בשכל הישר שצריך להנחות כל פעולה שלנו 2. אני מאמין באחריותו של המפקד. מפקד טוב מרגיש בכל שלב תחושבת אחריות מלאה לכל דבר הקשור ולו גם בעקיפין במסגרת שעליה הוא מפקד. 3. אני מאמין שאין להעביר את הכדור אל הזולת, כל אחד צריך לעצור אותו בעצמו. 4. אני מאמין בחובה לרדת לפרטי פרטים. כל מי שלא יעשה כן וינסה לחסוך מאצמומ טרחה,סופו שיחטא למטרה העיקרית. 5. אני מאמין שאין פשרה עם תוצאות, בל נתפשר לעולם עם פחות מהטוב ביותר האפשרי. וכאשר ידמה לנו שהשגנו אותו,נחתור לשכלל ולשפר גם אותו.
כל השנה-אברהם אבינו, יוסף הצדיק, משה רבנו.ורק בפורים-מרדכי היהודי.כי בפורים, השמחה הכי גדולה זה להיות יהודי! מקור לא ידוע.
למדוני פעם שמשלוח מנות הוא הרפואה הכי עמוקה.העולם שלנו חולה בשנאה,חולה מזה שכולם מפחדים אחד מהשני,חולה מזה שלא מאמינים שאפשר לשפר.כל הצדיקים אמרו שחבר יכול לעשות הרבה יותר מאשר הרבי הכי גדול,כי זה רק תלוי בכמה אהבה אתה נותן לבן אדם.גם משלוח מנות זה ככה.לכן בפורים אנחנו מרפאים את העולם. רבי שלמה קרליבך זצ''ל
פעם היה רב שנהג לאחל בפסח "פסח שמח", ואילו בפורים נהג לאחל "פורים כשר". שאלו אותו תלמידיו:"רבנו, מדוע אתה מחליף בין הברכות? הרי נהוג לומר ההיפך..." ענה להם הרב:"בפסח, כולם דואגים לנקות ולהכשיר הכל לכבוד החג, ושוכחים לפעמים שצריך לשמוח. ואילו בפורים- כולם עסוקים בשמחה וחגיגות, ולעיתים שוכחים שפורים הוא גם חג מחגי ישראל, ועל כן חייב להיות כשר..." מקור לא ידוע. שנזכה!
השבט עובד על פרוייקט בלי הפסקה, הסבלנות נגמרת והמתח בהתאם. זה בדיוק הזמן להזכיר לחניכים (ולכם) לחייך. ** לוקחים מדבקות וכותבים עליהן את המלל הבא: חייך. בפקודה! את המדבקות מדביקים בצד הפנימי של השרוול כשהמלל פונה לכיוון החניך. בכל פעם שהחניך יזוז הוא ייתקל במדבקה ו..יחייך. מפלס העצבים ירד בהתאם, מנסיון. בהצלחה!
אישה מדרום קוריאה עברה את מבחן הנהיגה בניסיון ה-960. יונדאי-קיה החליטה לפנק את הנהגת החדשה במכונית בשווי 16,800 דולר. מורי נהיגה: ייתכן שעליה להסתפק הכך שהשיגה את רישיון הנהיגה ולא לסכן את עצמה ונהגים אחרים בכך שתנהג על הכביש. צ'ה סה סון, אישה בת 69 מדרום קוריאה, הפכה לסלבריטאית מקומית בדרום קוריאה לאחר שהשיגה את מה שהיה נראה בלתי אפשרי לתקופה ארוכה כל-כך: צ'ה עברה את מבחו הנהיגה והשיגה רישיון בטסט ה-960. החל מאפריל 2005, צ'ה נבחנה אחת ליום במשך חמישה ימים בשבוע. לאחר מכן היא האטה את הקצב והתחילה
אדם מישראל, שרוצה לזכות לאור אמיתי בחייו, צריך שיסכים לשתול עצמו בתוך עם ישראל בכל ליבו ובכל תחושותיו ויכולותיו. שישים את מטרת חייו לרכוש את המידות העדינות הישראליות, ולמוד את החוכמה הישראלית שבתורה. (עפ"י אורות ישראל)
מדען אחד, חיכל הזמן מודאג מבעיות העולם, והיה נחוש בדעתו למצוא להם פיתרון. הוא העביר ימים ולילות בחדר העבודה שלו ובמעבדה כדי למצוא תשובות לספקות שלו. יום אחד,בנו בן ה7 פלש למקום ההתבודדות שלו, נחוש לעזור לו בעבודתו. המדען, עצבני בגלל ההפרעה, ניסה לגרום לבנו לעבור למקום אחר. כשראה שזה בלתי אפשרי והוא לא מצליח, חיפש משהו שיכול לספק לילד תעסוקה, ויסיח את דעתו. הוא הוציא מאיזה חוברת דף עם מפת העולם וגזר אותה להמון חתיכות, ונתן לילד יחד עם גליל נייר ודבק, ואמר לו:"אתה אוהב פאזלים, נכון? אז אני אתן