אנחנו צריכים להיות חזקים. פעם בשעת משבר, כשהרגשתי שהכל נשבר וקורס, נסעתי עם בעלי לראש הנקרה. ושם בין הנקרות, בתקופת סוף החורף, התנפצו הגלים על הסלעים בתנועות חזקות מאין כמותן, מכיוונים שונים, בזרמים ובצבעים גועשים. באותם רגעים הזדהיתי עם הגלים, רציתי להתחבר אליהם, לזרום איתם, להתנפץ איתם.ואז אמר לי בעלי: "עצרי רגע, אל תסתכלי על הגלים, אלא על הסלע שעליו הם מתנפצים. הסלע הזה ממשיך לעמוד איתן ואיננו משתנה. הוא עומד מחובר חזק למקום בו הוא נמצא". מתוך "המן הסלע הזה", הרבנית דינה הורביץ

"גדולים-החולמים חלומות גדולים והופכים חלומות למציאות . גדולים- העוסקים במעשים קטנים והופכים את המעשים לגדולים . אבל ... הקטנים החולמים על גדולות ואינם עוסקים בקטנות ,אין להם עולם . שכן.. החלומות ,נשארים בחלומם . הקטנים בקטנותם והעולם תהו ובהו ". (הרב נריה זצ"ל)  

"מפני שכל רגע ורגע מורכב משניות ומחלקיקים עוד יותר קטנים,  וכל חלקיק-אסור שיחלוף לשווא. אני חייב להרגיש, שלא רק ברגע מותי אוכל להגיש דו"ח על התקופה שחייתי, אלא בכל דקה ודקה מחיי אהיה מוכן להתייצב בפני עצמי ולומר-כך וכל עשיתי" (מתוך "מכתבי יוני")

רפי שכב בחדר הניתוחים, מסביבו הרופאים והאחיות שטפלו בו, כשלפתע שמע את הרופאים מדברים ביניהם: "מאוחר מדי, אין מה לעשות. לסגור וזהו. לבחור הזה יש מקסימום עוד חצי שנה לחיות. מסכן...". הרופאים חשבו שרפי לא שומע, אבל הוא שמע, ועוד איך, והחליט... כבר למחרת כשחזר לאשתו וילדיו בקיבוץ לא בזבז את הזמן בטלוויזיה, באוכל ובדיבורים סתם, אלא התיישב מיד לסדר את תיקו וחדרו. את כל עבודות המשק היה עושה בזריזות וביעילות על מנת שיישאר לו זמן להקדיש לחלום חייו – הפסנתר. תמיד אהב לנגן ולהמציא מנגינות. עכשיו אחרי

  אחד השרברבים בעיר הוזמן לתיקון נזילת מים בדירה. הוא החל להרים מרצפת אחר מרצפת וככל , שהעמיק יותר בניסיון למצוא את התקלה, הלך והבין כי הצנרת רקובה מהיסוד. עבודה רבה ממתינה לו ובעל הדירה יאלץ לשלם ממון רב.  כשעה לאחר שהייה בדירה, הביו השרברב כי בדירה מתגוררים אלמנה וששה יתומים קטנים. הדלות והעוני זעקו מכל מקום. צער רב נצטער בעל המקצוע ולא ידע כיצד להציג לבעלת הדירה את בעיית האינסטלציה - ובעיקר את מחיר התיקון מרקיע השחקים.  לאחר מחשבה, גמלה בליבו ההחלטה, כי את עלות כל החומרים והעבודה ישא בעצמו ובזאת

לא יודע איך זה התחיל. ממש לא בקטע שלי כל הסיפור. כבר חודש אני מתרוצץ אצל מיסטיקנים,מקובלים,קוראות בקפה,קוראים בכף היד,פותחים בקלפים... ובעצם-מי לא??? מה עוד לא אמרו לי? שהמזל שלי ישן,שהאופק שלי בעייתי,שיש לי חסימות בזרימת האנרגיה.ושאנשים סיביב מקרינים לי אנרגיה שלילית. כתבו לי קמעות,הסירו ממני כשפים,בטלו קללות ועין הרע,והתפייסו בשמי עם המתים. מה? מה רציתי? טןב לי בחיים. אני מלא אנרגיה,ויש לי יופי של מזל. חיים מקסימום,בלי עין הרע... אז למה לכל השדים והרוחות אני מתרוצץ אצלם כאילו השמיים הולכים ליפול,ומתאכזב

מכינים סידורים קטנים ורושמים בתוך:"שני אחים רצו להקליט בטייפ,כל אחד תוכנית אחרת ששודרה ברדיו.אח אחד רצה להקליט את החדשות ואח שני רצה להקליט תוכנית למתכונים.אף אחד לא ויתר וכל רגע הקליט אחד מהם כמה מילים ממה שרצה לשמוע,והתוצאה לפניכם: "קול ישראל מירושלים שלום רב,השעה שש והרי החדשות מפי חמישה קישואים ירוקים.להכנת האוכל,קצוץ את ראש הממשלה והוסף את שר האוצר לפי הצורך.ד"ר פרוינד מזכיר שצריך להשרות במי מלח פושרים את המלך חוסיין שיופיע בשבוע הבא בצלחת עמוקה ורחבה עם מרק שמיר.המנכ"ל הודיע

אני מאמין שאין דרך טובה יותר לחוש את הקשר לארץ ישראל מאשר להלך בה לאורכה ולרוחבה. לחצות את עמקיה, להעפיל אל פסגות הריה, לסייר בשביליה - גם הנידחים ביותר. כך, כאשר אתה מסייר ברגל ברחבי הארץ, מתבשם מנופיה ורואה במו עינייך את שרידיה הקדומים וישוביה החדשים, אתה מרגיש את הקשר האמיתי לארץ ישראל ואת היותך בן הארץ הזו.- זאב וילנאי

  צ'ופר למסלול- "דע אחרי מי אתה עומד. סניף קדימה כבוד".    צ'ופר למסלול- רושמים "40 שנה הלכנו במדבר... אז המסלולהזה? קטן עלינו!", אפשר לעשות את זה על רקע של מדבר...  צ'ופר למסלול- לכתוב על דף אםתרצו ואז לשים תמונה של גלידה או כל דבר אחר מגרה ולכתוב עליו בגדול אין ולמטה זו אגדה...  צ'ופר בוקר-מציירים דרדס ושמים לו בועת דיבור ובה כותבים: אנישונא שמעירים אותי בבוקר... ובצד לכתוב: בוקר טוב!!קומוכבר!!! צ'ופר בוקר- החיסרון במהירות האור זה שהוא מגיעה מוקדם מידי בבוקר... צ'ופר בוקר- עושים

"כי לא בא לי להיות נורמאלי לא תצליחו לכבות ת'אש שלי אל תגידו מה אסור ומה ומותר לי ואם אתם בראש שלי אז שירו איתי..." (איזי)

יש דברים סתמיים שאתה נפגש בהם ועובר הלאה. יש דברים שגורמים ללב קצת לרטוט. אתה פוזל לכיוונים וממשיך הלאה. ויש דברים שמעוררים אותך בפעמוני אזעקה. ההחלטה קשה- האם לעצור עצירה אמיתית... או להמשיך??? החכמה בחיים היא לדעת לעצור ולקחת את האמיתות כצידה לדרך. שנזכה לקחת את הדברים הטובים והאמיתיים מה_________ ומכל דבר שאני פוגשים במהלך הדרך. המשך __________ משמעותי!

"בבני הנעורים טמון מזלה של האנושות. מופיע על במת החיים דור בן-העשרה השואף בכליון נפש לוהט ובמסירות נפש בלתי נעצרת לאידאל ומנסה לשבור את דלתי גן עדן הנעולים. יש לנסות ולהציל את האנרגיה המרוכזת של בני הנעורים וליצור ממנה יצירת תמורה,יצירה והתחדשות" (הרב נריה)

סוף זה תמיד התחלה של משהו אחר טוב יותר? רע יותר? לא יודעת מה יותר. משהו אחר. כשהדרך נגמרת מתחיל איזה שביל, כשהלילה נגמר אז הבוקר מתחיל, כשנגמרת שנה עוד שנה מתחילה, כל תשובה מתחילה רק בסוף שאלה. סוף זה תמיד התחלה של משהו אחר. טוב יותר? רע יותר? לא יודעת מה יותר. משהו אחר... שתהיה לנו התחלה מוצלחת!

הדרך לחלום רצופה כוונות טובות: כשהשעון צלצל, התחלתי לרוץ היה יום שלישי והייתי לחוץ ידעתי שעד לסופו של היום אהיה חייב להגשים את החלום ולפני שאלך הלילה לישון אצטרך להשיג את הרישיון מה לעשות – על חלום לא אוותר הצבתי לי זמן, צריך להתגבר. יצאתי מהבית, נקי ומעונב בדרך לאוטו צלצלתי אל הרב הוא היה קצת עסוק, אבל הסברתי בנימוס שאני בדרך לעשות רישיון על סוס ואם הרב יוכל אותי לברך שלא אפול ואשבור את הירך אני פשוט ממהר אז משו קצר כי כבר מתחיל להיות מאוחר. הרב ניסה אותי להסות יש לו הרבה דברים לעשות ואם אתקשר לקראת

מכינים מסגרת מבריסטול כמו של תמונה ואז רושמים על המסגרת: "מה רבו מעשיך ה'!!!!"

מביאים לחניכים ברגע שמעירים אותם

9 מתוך 10 אנשים אוהבים שוקולד!! העשירי תמיד משקר!!! פורסם באמצעות אפליקצית פעולה נט

גישה חיובית אולי לא תפתור את הבעיות שלך, אבל היא תעצבן מספיק אנשים כדי שזה יהיה שווה... פורסם באמצעות אפליקצית פעולה נט

נתתי את זה לחניכות שלי אחרי ערב מאסר שף...

היו היהלפני שנים רבות (פשוט כך מתחילות האגדות...) מלך עשיר . המלך החליט לערוך בארמונו שיפוצים, הפתרון האידיאלי - תחרות קישוטים. הכריז הוא בכל ממלכתו על החלטתו, שני ציירים שכל אחד מהם יצייר קיר- זה מבוקשו. עם הציורים יהיו יפים יזכו הציירים בשקי זהב. לארמון פנו ציירים רבים ולאחר מספר שבועות נבחרו שניציירם. המלך חצה את חדרו ברמון לשניים ע"י וילון.הצייר החרוץ מבין השניים כמל יום יום וצייר, צבע והשקיע, בקושי אכל ושתה. ואילו הצייר השני נהנה יום יום מתענוגות הארמון, אכל , שתה ושבע.עברו הימים והנה נותר

הצעיף הצהוב: פגשתיו לראשונה ברכבת, הוא ישב מאובן ועל פניו הייתה נסוכה מן ארשת שהביעה סבל עמוק. אני הייתי בדרכי הבייתה. התיישבתי בניחותא בספסל ממול וכלל לא התייחסתי אליו. אך לאחר שעברנו כמה תחנות והוא יושב באותה תנוחה, הוא משך את תשומת ליבי. הוא היה נראה כה מוזר וכה שונה מכולם. הבטתי בו בתמיהה: שמא היה צריך לרדת והרי הוא לא שם לב, אולי שמא עלי להגיד לו, לנסות לעוררו מקפאונו. אולי לא כדאי והוא עלול להתפרץ בחמת זעם עלי, שהעזתי להטרידו. לא ידעתי מה לעשות עד כי החלטתי לפנות אליו ויהי מה. "סליחה אדוני"

פעמים בחיים אנו מגיעים למצבים שלא צפויים ולא רצויים,והברירות שהיינו חושבים שעומדות בפנינו מסתכמות באחת, להתמודד. (דסי רבינוביץ' ז"ל)

יום אחד נפגשו האיכר,הסנדלר,הטוחן,החיט והנגר. אמר האיכר:"אני ראש וראשון לכולכם! עבודתי חשובה מעבודתכם. אם אני לא אעבוד בשדי,לא אחרוש,לא אזרע ולא אקצור-מה תאכלו?" שמעו הנאספים את דברי האיכר. כעסו מאוד ושמרו את הדבר בליבם. למחרת היום עבד האיכר בשדהו והנה נשבר אופן אחד מאופני העגלה. הלך אל הנפח. "תקן לי,ידידי את אופן העגלה"-ביקש האיכר "לא אתקן!"-השיב הנפח "למה זה ומדוע?"-תמה האיכר-"בלי עגלה לא אוכל לאסוף את התבואה!" צחק הנפח בקול ואמר:"הן אמרת,כי