היו היהלפני שנים רבות (פשוט כך מתחילות האגדות...) מלך עשיר . המלך החליט לערוך בארמונו שיפוצים, הפתרון האידיאלי - תחרות קישוטים. הכריז הוא בכל ממלכתו על החלטתו, שני ציירים שכל אחד מהם יצייר קיר- זה מבוקשו. עם הציורים יהיו יפים יזכו הציירים בשקי זהב. לארמון פנו ציירים רבים ולאחר מספר שבועות נבחרו שניציירם. המלך חצה את חדרו ברמון לשניים ע"י וילון.הצייר החרוץ מבין השניים כמל יום יום וצייר, צבע והשקיע, בקושי אכל ושתה. ואילו הצייר השני נהנה יום יום מתענוגות הארמון, אכל , שתה ושבע.עברו הימים והנה נותר לו עוד שבוע בלבד לצייר. הוא ידע שהוא כלול להתבייש בפנימלך והאנשים צבע הוא היטב את הקיר בכסף, מרח בלקה עד שהפך את הקיר למראה. הגיע היום המיוחל, הסיר המלך את הוילון ולהפתעת כולם גילו ששני הקירות זהים אחד לשני. הבין המלך החכם שהקיר של הציר העצלן אינו אלא מראה, חשב מה לעשות.ולבסוף הורה לשר האוצר לשים את העסף ליד הקיר של הצייר החרוץ וכמובן ששק העסף השתקף גם על הקיר השני של הצייר העצלן.אמר המלך לציירים: " על אחד מכם ייטול את שק הכסף המונח ליד הקיר עליו עבד". הבינו כולם את תרמיתו של הצייר העצלן והוא עצמו יצא מן הארמון בבושת פנים וללא שכר.מה לומדים מהסיפור:כשיש זמן נתון אנחנו בוחרים במה להשקיע , וכמה שנשקיע כך תהיה מידת ההנאה והסיפוק וההצלחה או מידת האכזבה ותחושת ההחמצה .לבחירתכם.דבר נוסף רצוי לדעת שהאמת תמיד בסופו של דבר מתגלית.