"בכל פעם שהעולם אינו ממלא אחר צפיותנו, אנו מגלים מחדש את מוגבלותנו. כביכול, העולם איננו מוכן לאשר את קיומנו. הילד שבנו החי בתחושה שללא האישור היצוני אין לו קיום, מגיב בכעס ו'ברוגז' על העולם. אנו עושים זאת כי מקננת בנו אשליה שהלחץ יפעל, ושהעולם ישמע לפקודתנו.לאט לאט מתברר לנו שהעולם לא רוקד לפי החליל שלנו, והא אנו סר לפקודותנו. באפשרותינו לבחור בדרך התמודדות מדומה- דרך של עצבות, יאוש והתנתקות מהעולם שלא סר למשמעתנו. לעומת זאת יש דרך של סבלנות ואמונה."(מתוך הספר "בצל ידך")