"כי האדם עץ השדה": העץ עומד ערום, חשוף וקפוא בחורף. עליו נשרו בשלכת; חיצי הכפור פגעו בו למכביר, סופות עזות טלטלו אותו ואמרו חעוקרו. כשמביטים בו, נדמה שאין לו סיכוי ללבלב ולפרוח. ובכל - זאת, בעיצומו של החורף, אנו שמחים בו וחוגגים לכבודו, מתוך אמונה שילבש עלים ופירות לתפארת. כך ישראל, הנתונים בצרות ומצבם נראה כמעט על סף התמוטטות. אך דווקא בתוך הסבל הזה נרקם אור, אורה של גאולה".
(האדמו"ר מצ'ורטקוב)