וואו. תודה!

את רוב יהבנו אנחנו מטילים על יצירת קשר אישי יוצא דופן עם התלמידים.
מהר מאוד הבנו, שהיכולת שלנו להניע את התלמידים למקומות חדשים וגבוהים יותר, תנבוט רק מתוך קשר אישי שחורג מהמקובל והמוכר להם.
ובמובנים רבים, חורג מהמקובל והמוכר לנו.
אך גם בהינתן הדחף הפנימי והחשוב ליצירת קשר אישי משמעותי, יש לנהוג בזהירות רבה בבנייתו, ובעיקר לנהות מתוך כבוד אמיתי ועמוק לאדם שמולנו.
גם הרצון שלנו בטובת הילד והנכונות שלנו לקשור איתו קשר אישי משמעותי, אסור שיאיצו בנו באופן שיפגע בהם. אין מדובר רק בהמנעות ממציצנות מכוערת או מסקרנות לא עניינית, אלא בכבודלאחר ולעולמו האישי. קשר אישי אמיתי נבנה רק בעדינות וברגישות, שמעמידות את האחר ואת צרכיו במרכז.
"רוצה לתת?. המתן עד שירצו לקבל. אל תמזוג לכוס מלאה, אל תזרע בקרקע שאינה מצמיחה". - כך אמר רבי נחמן מברסלב (ליקוטי מוהר"ן תנינא סח), וברוח דבריו אלה אנו מבינים שצריך לאפשר לתלמיד לקבוע את הקצבבבניית הקשר, בסבלנות לבאיטיות, תוך הבנה שייתכן שהקצב ישתנה תוך כדי וגם זה בסדר. צריך לתת לתלמיד לקבוע את עומק הקשר.
יש להמנע מלפרק באגרסיביות חומות במגינות עליו. לעיתים,מוטב שהן יישארו עומדות ולעיתים צריך לבנות משהו במקומן לפני הפלתן.
כמו שבכל קשר אנושי, הוא נבנה במשותף. אך כיוון שאין מדובר בקשר סימטרי לחלוטין, צריך לכבד את התלמידים ולהתאים עצמנו לפנים ולאופן שהם מבקשים לתת לסיפור המשותף שלנו. הכמיהה לקשר אישיייחודי הוא הכרח בחינוך- אין חשוב ממנה,אך רק כל עוד היא לא הופכת למטרה שמקדשת את האמצעים ולמפגש אנושי,מלאכותי ולא מכבד.