אז מה זו חירות?! / הרב אייל ורד

חרות - זה להכיר את הכפתור העגול האדום הקטן שמכבה דברים, וגם מידי פעם להשתמש בו.
חרות - זו היכולת להיפרד לשלום מקבוצות וואסטאפ שצורפת אליהן בלי לשאול, והן לא מתאימות לך, אבל לא נעים כי 'מה יגידו?'...
חרות - זה לקחת רק מה שצריך ונכון בבופה ענק בחתונה, שמציע אוכל לעדר פילים ולא לבני אדם רגילים (ולשמור מקום בבטן לסעודת המצווה אמיתית שהיא אחרי החופה ולא לפניה).
חרות - זו היכולת לא לשמוע ולא לקרוא לשון הרע, למרות שכולם מדברים על כך וזה מבעבע בכל האתרים.
חרות - זו היכולת לומר למעסיק שלך שיש לך גם אישה וילדים‍‍‍, ואתה גם חייב, ממש חייב לקבוע עתים לתורה , ולכן אתה לא יכול לעבוד בלי שעון, לצאת כשהילדים ישנים ולחזור כשהם ישנים, כי יש לך עוד דברים בחיים. ולפני המעסיק - צריך לומר את זה לעצמך...
חרות - זה לדעת לחיות מהכסף שיש, ולא מהכסף שאין ('מינוס' בשפה פשוטה).
חרות - זה לשמור על הגוף חופשי, ולא להעמיס עליו קילוגרמים רבים מיותרים, שמקשים עליו את התנועה ואת הגמישות, והופכים אותנו לעבדים סגורים בתוך בית כלא של עצמנו, חסרי תנועה ומתנשפי מדרגות.
חרות - זה לשמור על הנשמה חופשית, נקיה, ולא מסונוורת ממראות לא טובים. או במילים פשוטות - לשמור על העיניים .
חרות - זו היכולת לשתוק. לא להגיב על כל דבר. לבלום פה בשעת מריבה.
חרות - זו היכולת להתאמץ כדי למצוא נקודה טובה גם במקום שאיש לא רואה. וגם לומר אותה. בהדגשה.
חרות - היא לקיחת אחריות. על הקריאה בתורה, לגשת לעמוד, להתנדב לוועדה, ללכת למילואים, ליצור תנועה. חירות היא רוח, ויש בה תנועה.
חרות - היא האומץ להעיז, בלי לפחד מכישלון. כי אם אכשל - יזכרו את זה כמה ימים ונשכח. אך אם לא אנסה - אני אזכור זאת כל החיים.
חרות זה לעצור להולך רגל שרוצה לחצות את הכביש, ולאפשר לו לחצות בבטחה. 
וגם לתת לנהג שטעה וכעת מנסה להשתלב בנתיב שלך, לעשות זאת בנחת.
חרות לא צופרת בזעם לנהג שהתמהמה שניה מיותרת ברמזור. היא מאותתת לו בעדינות עם האורות.
חרות - זה להביט בעין טובה על המדינה היקרה שלנו ולא ליפול לבור הנרגנות והתלונות. אלא לשמוח ולהודות - ולתקן.
חרות אינה פסל. פסל החרות. אלא היא מהות. היא המיצוי של האישיות הפרטית והלאומית שלנו. 
חרות היא מצה ממוצה וקלועה כצמה בצמצום ודיוק. עבדי הזמן עבדי עבדים הם, עבד ה' הוא לבדו חופשי.