בעיר רחוקה חיה משפחה אב,אם ועשרת בניהם.
האב הרגיש כי שעתו הגיעה ועליו להחזיר את נשמתו לבורא.
קרא לכל ילדיו שיבואו אליו וסיפר להם כי הוא מרגיש
ששעתו הגיעה וברצונו להיפרד מהם.
הוא קרא להם וביקש מהם שכל אחד מהם יצא בחוץ
ויחפש מקל באורך של מטר בערך ויביאו אליו,
הלכו הילדים וכל אחד מהם חיפש ומצא מקל
כפי שהאב ציווה אותם וחזרו אליו כל אחד ומקלו בידו.
כעת האב ציווה אותם שכל אחד ייקח את המקל
שהביא וישבור אותו ,
הילדים שהיו חסונים וחזקים צחקו
וכל אחד לקח את מקלו ו...הופ שבר אותו לשניים.
הסתכלו הילדים על אביהם והראו לו את מקלותיהם
ששברו ללא כל קושי,
האב חייך ואמר להם עכשיו אני רוצה שתצאו שוב בחוץ
ותביאו שוב כל אחד מקל כמו זה שהבאתם בפעם הראשונה.
שוב יצאו הילדים מחוץ לבית וכל אחד מהם חיפש
והביא איתו מקל כמו המקל הקודם.
כעת האב אמר להם: קחו את כל המקלות קשרו אותם יחד בחבל.
וכך עשו הילדים כל אחד הניח את מקלו
ליד מקל אחיו וקשרו אותם לצרור אחד.
האב שראה את צרור המקלות הקשור,
אמר להם: עכשיו תנסו לשבור את כל
צרור המקלות הקשורים יחד.
ניסה הגדול וניסו האחרים כל אחד בתורו.
אף אחד לא הצליח לשבור את חבילת המקלות הקשורה יחד.
הסתכלו הילדים על האב ואמרו לו כי אין בשום אופן ופנים
אפשרות לשבור את החבילה הקשורה יחד...
אז אמר להם האב: כך גם בחיים אם כל אחד מכם יהיה לבד,
כל אחד שיבוא מבחוץ יוכל לשבור אותו ולהכניעו.
אך אם כולכם תלכו יחדיו אחד למען הכל וכולם למען אחד,
אף אחד לא יוכל לשבור אתכם או להכניע אתכם
כמו שלא הצלחתם לשבור את חבילת המקלות הקשורה יחדיו...
אז שיהיה לנו בהצלחהההההה (: