שם הפעולה:אהבת עם ישראל
טווח גילאים:כולם
אורך הפעולה:חצי שעה

שלב א':
משחק פינוקיו.
מוסר השכל:לבני אדם יש נטייה "לדרוך" על אחרים בשביל האינטרסים של עצמם.אדם מוכן להרוס לחבירו כדי להצליח.
שלב ב':
להסביר שהרב אריה לוין ממש לא דרך על אחרים כדי להצליח.הוא עשה הרבה חסד.
להביא את הסיפורים הבאים לכל שלושה חניכים,וכל קבוצה צריכה להציג את הסיפור בין2-3 דקות,שצריך לספר מא'-ת'.(נספח).
 שלב ג':
אבנר, אמור היה לנסוע לחו"ל, ארז את חפציו, סידר כמה עניינים אחרונים... והנה הוא מוצא את עצמו כשעה לפני זמן העלייה למטוס. כרגיל בטיסות מעיין אלו, הוא מעולם לא פספס הזדמנות לקנות את העוגיות האהובות עליו במיוחד, הוא קנה 2 קילו, 'שיישאר גם לטיסה... 

נשארה לו חצי שעה לטיסה. אבנר התיישב בספסל המשקיף לעבר מאות המטוסים השועטים לעבר הרקיע הנעלם... הוא פתח את תיקו האישי והוציא ספר מעניין. לפתע שם לב שמתיישב לידו אדם הלבוש בהידור רב. בלי יותר מדי התפעלות הכניס אבנר את ידו לתוך חבילת העוגיות, והחל לשקוע בקריאה, תוך כדי אכילה נלהבת. לפתע שם לב שאותו אדם שיושב לידו מכניס אף הוא את ידו לתוך חבילת העוגיות ולוקח לעצמו חופן בל יבוטל במטרה לאוכלו!

אבנר היה פשוט המום, כאשר התופעה חזרה על עצמה מספר פעמים, תהה: ה"טקט" של האנשים היום פשוט בשפל המדרגה, והמשיך לקרוא בספרו תוך כדי תחרות על העוגיות בשקית, עד שנשארה העוגייה האחרונה.

'עכשיו נראה עד כמה שפל הוא' - חשב לעצמו אבנר נראה מה יעשה עכשיו, האם יאכל את זו האחרונה או שמעט כבוד נשאר לו והוא ישאיר לו לפחות אותה. להפתעתו הוא הוציא את העוגייה האחרונה חצה אותה לשניים, חצי אחד הכניס לפיו ואת החצי השני החזיר לשקית. אבנר היה פשוט המום, זה כבר עבר כל גבול! עכשיו גם הליצן הזה מתחשב בי?!
[u](לפתוח דיון,על מה אתה היית עושה במצב כזה?)[/u]
השעה המיוחלת הגיעה – שעת העלייה למטוס! אבנר היה פשוט מאושר, אמנם עוגיות לא יישארו לו לטיסה... אבל לפחות את הספר שלו אף אחד לא ייקח ממנו, הרגיע את עצמו. עולים למטוס, זהו הגיע הרגע! כמה אבנר חיכה לו לאותו רגע שיגאל אותו מהמבוכה שהייתה מנת חלקו בדקות האחרונות, הוא היה המאושר באדם. עלה למטוס והתמקם בחלקו הקדמי של המטוס שם מרגישים פחות את טלטלות הנסיעה...

טוב עכשיו אפשר לחזור לספר שאני חייב לסיים בטיסה הזאת אחרת אין זמן אחר - אומר אבנר, ומיד בא להוציא את ספרו אך עיניו צדו הפתעה שלה לא ציפה: אני לא מאמין – קרא בקול: "חבילת העוגיות! מה היא עושה פה?" זאת אומרת היא שלי... אז חבילת העוגיות ההיא הייתה שלו... מה?! איך חשבתי עליו כך? אבנר פשוט הרגיש נורא, הוא רצה להיעלם כדי לא להיתקל באותו אדם, הוא התבייש בעצמו כל כך.
שלב ד':
לסיכום הפעולה,מה ראינו?
ראינו את דמותו של ר' אריה לוין שממש לא דרך על אחרים בשביל עצמו כמו במשחק "פינוקיו" אלא תמיד רצה לעשות חסד,הקשיב לאחרים באהבת ישראל גדולה.ראינו גם מהסיפור של העוגיות שלא תמיד המציאות כמו שאנחנו רואים בעיניים,יש דברים מעבר וצריך להתחשב בזולת.

[b]נספח:[/b]
סיפור 1:
יום אחד כאב לאשתו של ר' אריה לוין הרגל,אז ר' אריה ואשתו הלכו ביחד לד"ר בייטרוסתרה.כשהגיעו תורם והם נכנסו לד"ר בייטרוסתרה,אז ר' אריה אמר לרופא:"שלום ד"ר בייטרוסתרה כואב לנו הרגל",אז הרופא שאל אותו:"למה אתה אומר לנו?" אז ר' אריה ענה:"כי אני כל כך מחובר לאשתי עד שאני מרגיש את הכאב שלה,כאילו ממש כואב לי".
ד"ר בייטרוסתרה התפעל מאוד מאוד ואמר:"זה אהבת ישראל אמיתית".
סיפור 2:
בזמן מלחמת הקוממיות נהרג לאחד ששמו יעקב בן במלחמה.כשהוא ידע על זה
זה היה חצות הלילה והיא יצא לירושלים הקרירה כולו רועד מבכי.איש לא היה ברחוב,עד שפתאום הוא ראה דמות שמתקרבת אליו.היה זה ר' אריה.הוא התחיל לעודד אותו ולנחם אותו עד שיעקב התעודד.
סיפור 3:
יום אחד ביקש ר' אריה מהרב מנחם שיתלווה אליו לנסיעה לבית חולים למצורעים.הם ירדו מאוטובוס ערבי בבית לחם,ונכנסו לביה"ח.ר' אריה נכנס חדר חדר,חיבק כל ערבי,נתן לו אוכל,שתייה ובירך אותו.כשהם יצאו למסדרון שאל אותו הרב מנחם:"למה כבוד הרב נוסע מחוץ לעיר כדי לבקר מצורעים ערבים?",ענה לו ר' אריה:"יש כאן יהודי אחד ובודד המאושפז עם כל החולים הערבים ובזכותו אני הולך ומבקר את כל החולים..."ענה הרב מנחם ואמר:"זה דוגמא לאהבת ישראל אמיתית".
סיפור 4:
ערב אחד ישבו ר' אריה וילדיו ולמדו ביחד.לאחר מכן רצה ר' אריה ללכת לישון ולהשכיב את ילדיו,אז הוא פתח את הדלת של הבית והלך להתכונן לשינה.אז ילדו שאל אותו:"אבא,למה אתה משאיר את הדלת פתוחה?",אז ענה לו ר' אריה:"כדי שאם מישהו יזדקק לעזרתי,לא ימצא דלת נעולה ולא יחשוב כי מטריד הוא את הרב".