אחלה צ'יזבטים

רוב הצ'יזבטים אני מכירה פה דווקא אבל אני קוראת בישביל חברות שלי הן הולכות לשקשק מפחד תודה לכם !!!

נחמד אני ממש אוהבת צ'יזבטים ואלה היו ממש טובים למרות שהכרתי כמה וחשבתי שהם יהיו יותר מפחידים

6 לא מפחיד בכלל

אחלה של צ'ייזבטים

גיזבטים מעולים!!!!

6 קראתי את זה ב-2-3 בלילה ולא הצלחתי להרדם

הרוצח ליקק לה את היד. הוא היה מתחת למיטה שלה באותו לילה.

6 טוב

לא הבנתי את 7

צ'יזבטים:
1.       ילד אחד גדל במשפחה עשירה, הוא היה מאוד מפונק ולא עבד יום בחייו. אמו כתבה בצוואתה כי
אחרי מותה היא מורישה את כל המיליונים שברשותה לבנה, ורק את שתי טבעות היהלום
היקרות שעל ידיה היא מבקשת לקבור איתה.
לאחר מות האם היא נקברה עם טבעותיה ובנה ירש את המיליונים. הוא חי אורח חיים בזבזני ותוך כמה שנים כל כספו נגמר. הוא החליט
לחפור את קברו של אמו ולקחת את טבעותיה, וכך היה. בלילה חשוך אחד הוא הגיע לבית
הקברות וחפר את קברה של אמו. הוא פתח את הקבר ושם היא שכבה עם שתי טבעותיה על
אצבעותיה. הוא ניסה להוריד אותן אך לא הצליח, הן ישבו חזק מדי על אצבעותיה, אז הוא
חתך את אצבעותיה והוריד את הטבעות. הוא החזיר את האדמה לקבר והחל לנסוע חזרה מבית
הקברות, הוא הרגיש רע עם עצמו, וכשראה אשה ענייה וזקנה עומדת לצד הכביש החלט לעצור
לה ולקחת אותה בטרמפ. לאחר כמה דקות נסיעה הבחין פתאום שחסרות לה שתי אצבעות. הוא
שאל "גברתי, מה קרה לאצבעות שלך?", והיא ענתה לו "אתה לקחת אותן!!!"

2.      לפני הרבה שנים חיו אב ובתו בעוני רב. לאב לא היה כסף לקנות לילדה צעצועים ובובות. יום אחד חסך
האב כסף והלך עם בתו לחנות צעצועים משומשים. הילדה בחרה בובה אחת, וכשהם באו לשלם
אמר להם המוכר "אסור לי לספר לכם את זה, אבל אל תקנו את הבובה הזו, אומרים
שהיא רוצחת את הילדים שקונים אותה", אבל הילדה ממש התאהבה בבובה והתעקשה.
אביה, שלא ממש האמין לסיפור, החליט לקנות אותה.
הילדה שיחקה עם הבובה, וכשהיא הלכה לישון היא שמעה לפתע "דולי הבובה מתעוררת... דולי הבובה הולכת לכיוון
המדרגות... דולי הבובה עולה במדרגות... דולי הבובה פותחת את הדלת שלך... דולי
הבובה מתקרבת למיטה שלך... דולי הבובה מרימה את הסכין..." הילדה צרחה
"אבא, אבא! דולי הבובה רוצה לרצוח אותי!" אביה ניגש אל הילדה ופירק את
ידיה של הבובה. הוא כמובן לא האמין לה ואמר "הנה, פירקתי את הידיים של הבובה,
עכשיו היא לא יכולה לעשות לך כלום, אל תעירי אותי יותר באמצע הלילה".
למחרת הילדה שוב הלכה לישון, באמצע הלילה היא שמעה: "דולי הבובה מתעוררת... דולי הבובה מרכיבה את הידיים שלה... דולי
הבובה הולכת לכיוון המדרגות... דולי הבובה עולה במדרגות... דולי הבובה פותחת את
הדלת שלך... דולי הבובה מתקרבת למיטה שלך... דולי הבובה מרימה את הסכין..."
הילדה צרחה "אבא, אבא! דולי הבובה רוצה לרצוח אותי!" אביה ניגש אל הילדה
ופירק את ידיה ואת רגליה של הבובה. הוא כמובן שוב לא האמין לה, התחיל להתעצבן ואמר
"הנה, פירקתי את הידיים והרגליים של הבובה, עכשיו היא לא יכולה לעשות לך
כלום, אל תעירי אותי יותר באמצע הלילה!"
בלילה שלמחרת הילדה שוב הלכה לישון, באמצע הלילה היא שמעה: "דולי הבובה מתעוררת... דולי הבובה מרכיבה את הידיים
שלה... דולי הבובה מרכיבה את הרגליים שלה... דולי הבובה הולכת לכיוון המדרגות... דולי
הבובה עולה במדרגות... דולי הבובה פותחת את הדלת שלך... דולי הבובה מתקרבת למיטה
שלך... דולי הבובה מרימה את הסכין..." הילדה צרחה "אבא, אבא! דולי הבובה
רוצה לרצוח אותי!" אביה ניגש אל הילדה פירק את ידיה ואת רגליה של הבובה ובלב
כבד זרק אותה החוצה, כי הוא כבר היה ממש עצבני. זה כבר הלילה השלישי שהוא לא ישן
ואמר לה "הנה, פירקתי את הידיים והרגליים של הבובה, זרקתי אותה, עכשיו היא לא
יכולה לעשות לך כלום. אל תעירי אותי יותר באמצע הלילה, בשביל שום דבר!".
בלילה האחרון הילדה שוב הלכה לישון, באמצע הלילה היא שמעה: "דולי הבובה מתעוררת... דולי הבובה מרכיבה את הידיים
שלה... דולי הבובה מרכיבה את הרגליים שלה... דולי הבובה פותחת את החלון... דולי
הבובה נכנסת לבית... דולי הבובה הולכת לכיוון המדרגות... דולי הבובה עולה במדרגות...
דולי הבובה פותחת את הדלת שלך... דולי הבובה מתקרבת למיטה שלך... דולי הבובה מרימה
את הסכין... דולי הבובה רוצחת אותך!!!"

3.      בשנת 1903 חיו באיזור הזה בדיוק שתי משפחות.
לכל משפחה היתה ילדה בת 13. רחל ורבקה. הן אהבו מאוד להתרוצץ להן באיזור הזה ולשחק המון משחקים.
יום אחד הן הגיעו לבית קטן מעץ באמצע היער והחליטו לשחק שם. הן שיחקו מחבואים עד שמצאו מעל האח רובה עתיק ויפה. אז הן
החליטו לשחק שודד ונשדד.
רבקה לקחה את הרובה והתחילה לרדוף אחרי רחל הבכל הבית- הן נהנו מאוד! 
רבקה תפסה את רחל ואמרה לה "תני לי את הכסף!" רחל צחקה וניסתה להתחמק אבל בסוף היא נתנה לה "כסף".
בתור חלק מהמשחק רבקה הצמידה את הרובה לאוזן של רחל ואמרה לה "חבל שלא נתת לי
אותו קודם" ולחצה על ההדק- היא לא ציפתה שהרובה יהיה טעון, אבל היא פוצצה את
ראשה של חברתה והרגה אותה.
ההורים של רחל קברו אותה במקום האהוב שלה- המקם שאנחנו יושבים בו עכשיו.
האגדה מספרת שכל 10 שנים מתעוררת רחל לשנה אחת וכל לילה היא מחפשת ילדה או ילד בגילה, משתלטת עליו וגורמת לו להרוג
ארנבים, לאכול עכברים ולרצוח עוד ילדים בני 9 ..

4.      אישה אחת חוזרת הבייתה מהעבודה, מניחה את התיק, הולכת למטבח, קוראת לכלב שלה והוא לא בא קוראת
פעמים שלוש ארבע פעמים ואז היא מתחילה לחפש אותו בבית היא הולכת לחדר שינה שלה
ורואה את הכלב שוכב על הרצפה מעולף, היא אצה רצה איתו לוטרינר משאירה אותו שם
לניתוח וחוזרת הבייתה לאחר שהוטרינר מבטיח לה שבשניה שהוא יוצא מניתוח הוא מתקשר
אליה. הוטרינר מתקשר אליה, היא לא עונה הוא נלחץ ומשאיר הודעות בהולות על המשיבון
שאומרות שתצא מהבית מהר שהוא בדרך אליה ושהוא יסביר כשהוא יגיע. הוא מגיע עם
המשטרה והכל ופתאום האישה יוצאת מהבית שלה השכנה, כולה בשוק מהמשטרה וההיסטריה
מסביב לבית שלה, רואה את הוטרינר רצה אליו שואלת אם הכלב בסדר הוא אומר לה שכן
ושהדבר שהוא נחנק ממנו היה שתי אצבעות אדם. איך שהוא מסיים את המשפט חבורה של
שוטרים יוצאים מהבית שלה עם רוצח נמלט מינוס שתי אצבעות.

5.      ערב אחד ישבו כמה צעירים וצעירות ליד אש מדורה שהדליקו, והיו מספרים זה לזה סיפורי אימה מזויעים.
אותו יום התקיימה בקיבוץ לויה; קברו את חיים הזקן.
בזמן שהצעירים והצעירות סיפרו את הסיפורים המפחידים, נזכר אחד הצעירים בחיים הזקן, שמת ונקבר באותו יום,
והוא אמר: "אימא שלי אומרת, שאם אתה דורך בחצות הלילה על הקבר של מישהו
שנקבר באותו יום - רוח המת תתפוס אותך ברגליך ותמשוך אותך תוך הקבר.
"איזה שטויות!" אמרה נערה בשם יעל.
"אם זה שטויות," אמר הצעיר, "נראה אותך מעיזה לעשות זאת."
"נראה אותך," אמרו עוד כמה נערים ונערות.
"בסדר," אמרה יעל, "אני הולכת מכאן ישר לבית הקברות, ואני עולה על הקבר של חיים הזקן. אני
לא פוחדת משום רוח של מת, וכדי שתדעו שאכן הייתי שם ולא סתם הלכתי מכאן הביתה -
אני אתקע את האולר הזה על הקבר." ויעל הוציאה את האולר שלה מן הכיס והראתה
אותו לכולם.
"לא תעיזי לעשות זאת," אמרו לה כמה נערות.
"חכו תראו," אמרה יעל, והיא קמה והלכה משם. השעה הייתה מאוחרת, וגם שאר הנערים והנערות קמו
והלכו כל אחד לביתו.
כשהתקרבה שעת חצות הגיעה יעל הייתה ליד שער בית הקברות. לא היה שם אף אחד והיה שקט מאוד. יעל פתחה את שער בית הקברות.
השער החלוד השמיע קול חריקה, ויעל מצאה את עצמה בתוך בית הקברות. הירח האיר ממעל
והמצבות שעל הקברים הטילו צללים ארוכים. היה שם מפחיד למדי, ויעל החלה להרגיש אי
נוחות - אבל היא לא ויתרה. היא הייתה מוכרחה לעלות על הקבר של חיים הזקן ולתקוע
עליו את האולר שלה.
היא החלה לעבור בין הקברים. רוח קרה החלה מנשבת, ויעל לא ידעה אם גופה החל לרעוד מפחד או מקור. היא המשיכה ללכת בין
הקברים, עד שהגיעה לקצה של בית הקברות. ושם, לפניה, היה קברו הטרי של חיים הזקן.
עוד לא הייתה עליו מצבה, ורק תלולית עפר טריה היתה עליו - ערימת עפר שכיסו בה את
גופתו של חיים הזקן.
יעל קרבה לקבר; היא עמדה לידו עכשיו. היא חשה שגופה אכן רועד מפחד. שיניה ממש נקשו זו בזו, איך היא לא רצתה שיחשבו שהיא
פחדנית. היא עוד היתה צריכה לתקוע את האולר שלה על הקבר. לאט-לאט היא זזה ממקומה
ועלתה על תלולית העפר. כפות רגליה ממש שקעו בעפר הרך, וגרגרי אדמה נכנסו לתוך
נעליה וגרביה. יעל רצתה לברוח משם, אך היא עוד לא תקעה את האולר.
היא הכניסה את ידה הרועדת לתוך הכיס של שמלתה. ידה רעדה כל כך, עד שבקושי רב היא תפסה באולר. היא הוציאה את להב האולר,
שהבהיק לאור הירח. טיפות זיעה נשרו ממצחה של יעל. היא התכופפה מטה-מטה לעבר תלולית
העפר, וממש בלי לראות את תקעה את האולר בפראות בעפר של הקבר.
ואז, אחרי שתקעה את האולר, היא הזדקפה ורצתה לברוח משם. היא הרימה את רגלה - ופתאום הרגישה שמישהו תפס אותה מאחור.
למחרת בבוקר לא הגיעה יעל לבית הספר. החברות והחברים שלה תהו מה קרה לה. לא עבר זמן רב, וגם הוריה הגיעו לבית הספר. הם
אמרו שיעל לא שבה הביתה באותו לילה, ושאלו את חבריה ואת חברותיה אם מישהו מהם יודע
היכן היא.
ואז סיפרו החברים והחברות על מה שיעל אמרה שהיא תעז לעשות - לדרוך בחצות הלילה על קברו של חיים הזקן. מיד מיהרו כולם
והלכו לבית הקברות.הם נכנסו דרך השער החלוד והלכו לאורך הקברים עד לקצה בית
הקברות. ושם החלו כולם צורחים בבעתה: על קברו הטרי של חיים הזקן היתה מוטלת גופה
של יעל המתה, והאולר תקוע בשולי שמלתה.
יעל המסכנה - היא כל כך מיהרה לתקוע את האולר באדמת הקבר, עד שהיא לא שמה לב - ותקעה את האולר לתוך האדמה דרך שולי שמלתה.

6.      דני, נהג מונית, סיים את העבודה בשעה מאוד מאוחרת בלילה, ונסע הביתה, הכביש היה רק, שם נפש חיה לא
היתה בחוץ.
ואז בשולי הכביש (על המדרכה), הוא ראה דמות שחורה שלא זזה, מכיוון שדני הוא בחור טוב, הוא עזר בשולי הכביש לדמות השחורה,
הדמות השחורה התקרבה אליו, פתחה את הדלת, ודני ראה שזו אישה זקנה, היא עלתה
על האוטו שלו, ודני שאל אותה לאן היא צריכה לנסוע, הזקנה אמרה לו לנסוע לבית
הקברות הישן שבעיר, דני נסע לבית הקברות הישן ושם עצר לזקנה, לפני שהזקנה יצאה
החוץ, היא אמרה לו שיחכה לה עד שתחזור.
דני חכה מול השער של בית הקברות הישן לזקנה שעה, שעתיים, שלוש שעות, ואחרי שלוש וחצי שעות הזקנה יצאה לאט מבית הקברות.
היא פתחה את הדלת של האוטו ונכנסה פנימה, דני ראה שצד ימין של הפנים שלה בצבע כחול, וצד שמאל של הפנים שלה בצבע
אדום, יד ימין שלה בצבע אדום ויד שמאל שלה בצבע אדום, רגל ימין שלה בצבע כחול ורגל
שמאל שלה בצבע אדום.
אבל הוא לא אמר כלום.
האישה הזקנה אמרה לו איפה הבית שלה, והוא הסיע אותה לשמה, וליווה אותה עד הבית, שם נתן לה את מספר הפלאפון שלו, אם
תצטרך טרמפ לאנשהו (כי כמו שראינו למעלה, דני הוא בחור טוב).
בלילה למחרת, האישה הזקנה מתקשרת לדני, ומבקשת ממנו שיבוא לקחת אותה לבית הקברות הישן, דני באה ולוקח אותה לבית הקברות
הישן,ושם עצר לזקנה, לפני שהזקנה יצאה החוץ, היא אמרה לו שיחכה לה עד שתחזור.
דני חכה מול השער של בית הקברות הישן לזקנה שעה, שעתיים, שלוש שעות, ואחרי שלוש וחצי שעות הזקנה יצאה לאט מבית הקברות.
היא פתחה את הדלת של האוטו ונכנסה פנימה, דני שוב שם לב שצד ימין של הפנים שלה בצבע כחול, וצד שמאל של הפנים שלה
בצבע אדום, יד ימין שלה בצבע אדום ויד שמאל שלה בצבע אדום, רגל ימין שלה בצבע כחול
ורגל שמאל שלה בצבע אדום.
אבל הוא לא אמר כלום, ומחזיר את הזקנה הביתה.
בלילה השלישי, האישה הזקנה מתקשרת לדני, ומבקשת ממנו שיבוא לקחת אותה לבית הקברות הישן, דני באה ולוקח אותה לבית הקברות
הישן,ושם עצר לזקנה, לפני שהזקנה יצאה החוץ, היא אמרה לו שיחכה לה עד שתחזור.
דני חכה מול השער של בית הקברות הישן לזקנה שעה, שעתיים, שלוש שעות, ואחרי שלוש וחצי שעות הזקנה יצאה לאט מבית הקברות.
היא פתחה את הדלת של האוטו ונכנסה פנימה, דני שוב שם לב שצד ימין של הפנים שלה בצבע כחול, וצד שמאל של הפנים שלה
בצבע אדום, יד ימין שלה בצבע אדום ויד שמאל שלה בצבע אדום, רגל ימין שלה בצבע כחול
ורגל שמאל שלה בצבע אדום.
אבל הוא לא אמר כלום, ומחזיר את הזקנה הביתה.
בלילה הרביעי האישה הזקנה מתקשרת לדני, ומבקשת ממנו שיבוא לקחת אותה לבית הקברות הישן, דני בא ולוקח אותה לבית הקברות
הישן, ושם עצר לזקנה, לפני שהזקנה יצאה החוץ, היא אמרה לו שיחכה לה עד שתחזור.
דני שראה מה קורה לאישה הזקנה בלילות לפני כן, מחליט לעקוב אחרי האישה הזקנה.
הוא חכה שהאישה הזקנה תכנס לבית הקברות, ואחרי שנכנסה, הוא יצא מהאוטו ונכנס גם, הוא עקב אחריה, אבל היה ערפל באותו לילה,
ולכן לא יכל לראות את האישה הזקנה טוב, ואיבד אותה, הוא החליט לחזור לאוטו, אבל
כשהתחיל ללכת אחור, הוא נפל לתוך קבר ריק ואיבד את ההכרה, כשקם, הוא היה מעל מצבה
של קבר, הוא הרגיש שהידיים והרגלים שלו קשורות בחבל, ומחוברות למכונה מוזרה, ואז
הוא ראה את האישה הזקנה, היא לא דברה איתה, רק הפעילה את המכונה, 
והמכונה התחילה למתוח את דני ולמתוח ולמתוח ולמתוח ולמתוח ולמתוח ולמתוחולמתוח ולמתולמתוח ולמתוח ולמתוח ולמתוח ולמתוח
ולמתוח ולמתוח ולמתוח ולמתוח כמו שאני מתחתי אותכם.

7.      מתחת לבית בקצה הרחוב גרה אשה. היא הייתה רווקה וגרה לבד בבית. לאשה היה כלב גדול אותו היא מאוד
אהבה. הוא היה ישן מתחת למיטתה, כל פעם שהיא הייתה מפוחדת היא הייתה שמה את ידה
מתחת למיטה, הכלב היה מלקק את ידה והיא הייתה נרגעת.
יום אחד היא ראתה בטלוויזיה שרוצח מטורף ברח מהכלא והוא מסתובב סמוך לעיר בה היא גרה, היא מאוד נבהלה ונתנה לכלב ללקק לה
את היד. היא נרגעה מעט וניסתה להרדם אך שמעה רעש של טפטוף (תעשו רעש של טפטוף,
'פק-פק', נסו להשמע דרמטיים ומפחידים). היא לא הצליחה להרדם, והרעש ('פק-פק')
המשיך להישמע בבית כאילו הברז דולף, היא קמה וחיפשה את מקור הרעש ('פק-פק'), היא
בדקה בברז המטבח ('פק-פק'), היא בדקה את הברז באמבטיה ('פק-פק'), היא בדקה את הברז
בשירותים ('פק-פק') אך לא הצליחה למצוא את מקום הרעש. כשחזרה למטבח היה נדמה לה
שהרעש בוקע מהמקרר ('פק-פק') היא פתחה את המקרר וראתה את כלבה שחוט ואת דמו מטפטף,
היה מוצמד אליו פתק "לא רק כלב יכול ללקק לך את היד!"

בהצלחה!